א

מדרכם של בני אדם לערוך נשפים שתועלתם כפולה: לשעשע נפשם ולהרחיב דעתם של בעלי הנשפים, וכן לאסוף כספים לשם מעשי חסד וצדקה, לטובתם של דלים ונצרכים ובעלי יסורים למיניהם. מסתבר, שהנשפים נערכים על ידי בעלי כיסים ובעלי יכולת, בעלי ידיעה בהליכות העולם ובהלכות מידות ודרך-ארץ. ולוקחים בהם חלק כעושים ובנהגים גברים מהודרים בעלי זקיפות ובעלי תקיפות, וביותר גברות מהודרות, שזיו פניהן מושך את הלב, ויקר מלבושיהן נוסך תדהמה של פליאה.

תועלת ראשונה מושגת בדרך כלל בשלימות. להוטים בני אדם אחרי הזדמנות של שמחה, של שעשועים ותענוגות, והם עושים כל האפשר לשמח לעצמם ולשמח ידידיהם. בעלי הנשפים נוהגים לפזר ממונם להנאות ולכיבודים של מאכלים ומשקים יקרים המוסיפים, כידוע, על השמחה ועל הידידות ועל קירוב הלבבות. ואף מי שידו קמוצה מטבעו עושה שלא כדרכו ומזיל ממונו מכיסו, ובלבד שלא יפגר אחרי חבריו ואחרי בני אומנותו, ואפילו דבר זה נוטל מתענוגו של נשף.

הדלים והנצרכים ובעלי היסורים עצמם אין להם, כמובן מאליו, שום חלק בנשפים אלה. אסורה עליהם הכניסה אליהם, ואין להם דריסת רגל בהם ולא אחיזת יד בהנאתם. על כך ממונים ה“סדרנים” ושומרי הסיפים. הללו, בעלי היסורים, מתכנסים איפוא מחוץ לכתלי השמחה, או מחוץ לגדרות התיל הדוקרני המקיפות את מגרשי השמחה, והם צובאים על הנשף הנערך בפנים, באולמות ובכיכרות הגדורות, בלבם אוכלת אש קנאה, ועיניהם כלות לתפוס מבעד לחרכים קרן של אור יקרות ושל נגוהות צבעונין הזרועים לנהנים, ואזניהם מתוחות לקלוט צלילים של צהלה ושל צחוק ושל שירה הבוקעת מבפנים. אך עינם של שומרי סדרים צרה אף בעמידה זו והם באים ודוחפים אותם, את עומדי חוץ, ועוקרים אותם ממקומם.

תועלת שניה על פי רוב אינה מושגת כלל, או מושגת רק במיעוט שבמיעוט. צא וחשוב, צרכי נשפים עולים בדמים מרובים. בעלי מקצוע נוטלים שכר רב בעד חיבור “מסכת” ותכנית… מוסמכים לטעם עורכים את התפאורות ואת הקישוטים למיניהם. ובעלי “אמנות” ובעלי קול נשכרים לשם מילוי וביצוע וכל כיוצא בזה. צרכי אוכל ומשקה נלקחים מן המשובח ומן המעולה, כראוי לבעלי הנשף ולאורחים המכובדים, ומבזבזים עליהם ממון הרבה. נמצא שהיציאות מרובות, וההכנסות מכסות אותן בקושי, או אינן מכסות אותן כלל. יש אפילו שנשפי הצדקה גוררים אוריהם הפסדים וגרעונות, שמתמלאים אחר כך על ידי אסיפת תרומות ונדבות. ואין הבריות עומדים על כך, שתרומות ונדבות הנקצבות למען נצרכים הולכות לסיפוק תענוגותיהם של בעלי יכולת. יוצא איפוא בסיכומו של דבר, כי אלה שלטובתם נערכים נשפים, אינם נהנים מהם לא בגופם ולא ברוחם, לא בשעת הנשף ולא לאחר הנשף. ולא עוד אלא שלעיתים אף נמצאים מפסידים תרומות ונדבות, שמאספים בשמם ולמענם, שיוצאים לפרוע גרעונות של נשפים, שנהנו מהם בעלי כיסים ובעלי הנאה למיניהם.

ברם, הפסדים של נשפים יוצאים בשכרם של שמחה ושל ידידות ושל קירוב הלבבות הנגרמים על ידיהם לעוסקים בצרכי ציבור, לנדיבים ובעלי טובות, הדואגים כל ימיהם דאגת אביונים ובעלי מומים ובעלי יסורים.

ב