היוצרים הנקראים ביותר

יוצרים מן המאגר

יוצר/ת בהפתעה
חנה הלנה טהון
לדף היוצרת
חנה הלנה טהון (1886‏-1954)
עובדת סוציאלית, עיתונאית, פובליציסטית, עורכת וחוקרת ישראלית ילידת גרמניה. המייסדת והעורכת הראשית הראשונה של "האשה", הירחון הראשון לנשים בארץ ישראל, ב־1926

יצירותיה הנקראות ביותר

  1. העדות בישראל: פרקים בקורותיהן וחבלי האחזותן בארץ־ישראל / חנה הלנה טהון (עיון)
יצירה בהפתעה

(על חיי מ. ל. ליליינבלום)

תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים, וחייהם של סופרים – ספרים טובים. ברם, ליליינבלום הוא האחד בין גדולי ספרותינו בדורו, שכל חייו מעוֹרים בכתביו ושכל כתביו אינם אלא בבוּאה לחייו. את דעותיו על עמנו, עדתנו, על חיבת-ציוֹן וכו' לא סיגל לעצמו, כדרך המסגלים. חצובות {הן} מחייו, מנסיון-חייו. ארבעת כרכי ליליינבלום אינם ספרים גרידא, כי אם חיי אדם, ומי שבא לכתוב או לדבר עליהם, לעמוד על הצדדים העיקריים שלהם, להביע את רשמי קריאתו בהם, ברר את דעותיו והשקפת-עולמו של ליליינבלום, להעלות את דברי מלחמותיו בעד תיקונים בחוקי-דתנו ותיקונים בתנאי-החברה שלנו, להזכיר מה פעל ליליינבלום להתפתחות הכרתנו האנושית והלאומית, בתור מניח יסוד לפובליציסטיקה שלנו, אין לו לקרוא את שם מאמרו או הרצאתו, אלא: “חיי ליליינבלום”.

אם ספרוּתנו בכלל עומדת ומתקיימת בנס – ספרות לאומית בלי קשר חי עם העיקר, עם המוני-הלאום – הנה מקצוע-הפובליציסטיקה שבה הוא נס בתוך נס. המשורר והאמן, המיוחסים-ברוח, יוכלו להשלוֹת את נפשם, כי מסתפקים הם ביחידי-סגוּלה, ואם גם אלה אינם לפניהם – ימצאו מפלט אחרון בעצמם. אבל הפובליציסט המדבר אל קהל – רק הקהל הוא מלאכוֹ, המכה בו ואומר לו: “גדל!”; רק האמונה, כי דבריו יפעלו, מעורר אותו לדבּר. ובשעה שידובר אל לא-שומע, ובשעה שידובר אל אלה אשר אל בהם עזרתם, אין שום מקום לגידול…

ליליינבלום היה בעל תכונה פובליציסטית, אך פובליציסטית. עולם-השירה ואביזריהו היו זרים לרוחו לגמרי, כאשר יווכח על נקלה כל מי שיקרא את שיריו הוא, ועוד יותר כל מי שיקרא מה שכתב הוא על שירי אחרים ועל נפשות של שירה (כגון מי"ב). ואם הוא היה אצלנו לפובליציסט גדול (גדול – שהלך וגדל), אין שאת אלא מפני שעבודתו הפובליציסטית היתה בת-לוויה לחייו; חייו פירנסוּה; חייו הדראמתיים מתחילתם ועד סוֹפם, הדראמתיים בכל.

הדראמתיות שבחיי ליליינבלום לא היתה מצד עצם-אופיו, מצד איזה אי-הרמוניה שבטיב, שבטבע, המקלעה את בעל-הטבע מעולם לעולם, עד כי לא יֵדע מנוח. אדרבה, ליליינבלום, בכל היותו איש הרגש התוסס, היה בעל מזג לא קשה, נוח ואפילו קונסרבטיבי (כרך שני, “חטאת נעורים”, ע' 343 ועוד במקומות רבים). הנטיות המוּסריות למעשים בינונים טובים ומתוקנים היו טבועות בו עמוק, עמוק, ובכל חברה אירופית אך יתברכו באנשים שכמו אלה. הוא היה מצד מהותו מלא חיים ושאיפות, אבל במידה ובקצב {.} הדראמה של ל. לא היתה התנגשות פנימית של כוחות-חיים שונים, מתנגדים זה לזה, אשר תטיל סער באדם ולא תתן דמי לו עד רדתו קבר; התנגשות, אשר מקול-נפצה יידחף האדם להתגעש על ימין ועל שמאל ולחולל מהפכות. ל. היה בעל אופי שקט, ישר, חרוץ, שואף-לדעת, אוהב עבודה ועלול למצוא מנוחה בדעת ובעבודה. בעל אופי כזה אילו היה נולד בתנאים קצת אחרים, בחברה מתוקנה, פחות או יותר, היה מוצא סיפוקו בכתיבת ספרים מדעיים חשובים, שישמשו לתועלת-החברה, ואושר-החברה, שילמדוה ארחות-חיים, ולתועלתו הוא בעת ובעונה אחת; ואולם הוא נולד בסביבה עניה של עיר ליטאית לפני שבעים שנה, בתוך כלל עני, המדכא בעניוּּתוֹ ובצרוּתוֹ את כל היוצא במשהו, את המצטיין באיזה שאר-רוח… הדרמטיות היתה של היחיד הרוצה להשתחרר מסביבתו, מפני שהתנשא עליה. ל. ידע ממלחמת-הדעות, כלומר מן המלחמה שבין דעות-הסביבה והדעות החדשות של טובי-הסביבה, שהוא היה ביניהם, אבל לא ידע ממלחמת-הנפשות, ממלחמה-התכונה { - - - }.

הדראמה של ל. היתה דראמת-המצב, דראמה של השוכב בחול-המדבר כפוּת בידיו וברגליו, רעב וצמא, ומפרפר ונלחם על קיומו, היינו לנתק כבליו, להתנער ולעמוד. פנימיותו היתה אחת, מאוחדה, מוצקה, ורק החיצוניות, הסביבה, העיקה עליה, קרעתה, פוצצתה. המטרה היתה, אפוא, ברורה: להעמיד את עצמו כלפי הסביבה, להילחם בה. מטרה זו הניקה את ראשית עבודתו הספרותית של ליליינבלום.

בראשית החיים ההם היה הספר – הספר הממשי, השליט הגוזר. בו הצטמצם הכל. כל המציאות, המציאות היחידה. הכל מתחיל בתורה ומסיים בתורה. היא – התוכן היחידי. היא הגורם העיקרי לכל דבר, גם לנשיאת אשה במשמע.

מה חדש?

יצירות ויוצרים חדשים באתר, אירועים, סרטונים, וחדשות.

אפרים צורף

פרוזה: גביעי זהב; ר' ישראל בעל שם טוב – הבעש"ט; ר' דוב בר המגיד ממזריץ'; ר' ישראל בן שבתאי המגיד מקוז'ניץ; ר' אריה לייב "הסבא" משפולא; ר' לוי יצחק מברדיצ'ב; ר' לייב שרהס; ר' יעקב יצחק הורוביץ, "החוזה" מלובלין; ר' יעקב יצחק, "היהודי הקדוש" מפשיסחא; ר' אהרון הגדול מקארלין; ר' אלימלך מליז'נסק; ר' מנחם־מנדל בעל ה"צמח צדק"; ר' מנחם מנדל מרימנוב; ר' ישראל מרוז'ין; ר' מנחם מנדל מקוצק; ר' מרדכי מלכוביץ'; ר' יששכר בר מראדושיץ; ר' אורי מסטרליסק – ה"שרף"; ר' מרדכי מנישחיז; ר' אברהם יהושע השיל מאפטא; ר' דוד מללוב; ר' יצחק טויב מקאלוב; ר' משה לייב מסאסוב; ר' זושא מאניפולי; ר' חיים מצאנז; ר' זאב מסטריקוב; ר' מאיר מפרמישלאן; יצחק קאליש מוורקא; ר' יחיאל מיכל מזלוצ'ב; ר' יעקב קראנץ המגיד מדובנו; מקורות לגביעי הזהב; ר' נחמן מברצלב; ר' שניאור זלמן מליאדי; ר' פנחס מקוריץ; ר' שמחה בונם מפשיסחא; ר' שלמה הלוי מקארלין; ר' שמואל הורוביץ מניקלשבורג; ר' שלמה מרדומסק; ר' משה מקוברין; ר' שמואל אבא מז'יכלין; ר' נפתלי צבי מרופשיץ
מאמרים ומסות: מבוא להיכל החסידות; דברִי [סוף דבר ל"גביעי זהב"]

בנימין טנא

פרוזה: שִׁשָׁה כִּכְּרוֹת לֶחֶם: סִפּוּר־עַם כּוּשִׁי; פְּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךְ - (סִיפּוּר־עַם צֶ'כִי); מַעֲשֶׁה בְּתַיִשׁ וּבְצָבוֹעַ - (סִפּוּר עַם כּוּשִׁי); אַגָדַת הַבֹּקֶר – אַגָדָה סִינִית; מִשְׁנֵי עֶבְרֵי הַשְׁבִיל – אַגָדָה סִינִית; אֲגַרְטְלֵי הַבְּדֹלַח – סִפּוּר־עַם סִיאַמִי; הַחַיוֹת וְהָאָדָם – סִפּוּר־עַם הוֹדִי; הַסוּס הַשָׁחוֹר - (אַגָדָה יַפַּנִית); תַּאֲוַת הַזָהָב - (אַגָדָה גְרוּזִינִית); מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן אוֹהֵב אַגָדוֹת - (סִפּוּר־עַם רוּסִי); מְכוֹנַת הַפֶּלֶא - סִפּוּר-עַם צֶ'כִי; שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת - סִפּוּר־עַם צֶ'כִי; מַעֲשֶׂה בְּשַׁטְיָא - סִפּוּר-עַם אַנְגְלִי; הַצְפַרְדֵעַ וְהַחֲפַרְפֶּרֶת - סִפּוּר־עַם כּוּשִׁי; הַחַיּוֹת וְהָאֵשׁ (סִפּוּר־עַם כּוּשִׁי); הַכַּד וְהַתַּן (סִפּוּר־עַם הוֹדִי); הַפַּח וְהַדֶרֶךְ – (סִפּוּר־עַם כּוּשִׁי); יוֹדְעִים! יוֹדְעִים! (סִפּוּר־עַם קוֹרֵאָנִי); כֵּיצַד הֻמְלַךְ מַר חוּט לְמֶלֶךְ – סִפּוּר־עַם פּוֹלָנִי; דוּכִיפַת הַזָהָב - אַגָדָה צִֶ'כִית; אוֹנְטַל וּבַת הַמֶלֶךְ - (סִפּוּר־עַם קוֹרֵאָנִי); מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב - (אַגָדָה פּוֹלָנִית); יַדְוִיגָה וּמֶלֶךְ הַשְׁאוֹל - אַגָדָה פּוֹלָנִית; יַקִנְתּוֹן הַפֶּלֶא - (אַגָדָה פּוֹלָנִית); פֶּרַח הַשָׁנִי - (אַגָדָה רוּסִית); רוֹעֵה הָאַרְנָבוֹת (אַגָדָה פּוֹלָנית); הַסַנְדְלָר סַנְדָלוֹן וְהָאַוָז גַעְגַע סִפּוּר-עַם פּוֹלָנִי); הָאַגָדָה עַל הַצְבִי (אַגָדָה פּוֹלָנִית)

חיים נחמן ביאליק

עיון: יְרִידַת יְהוּדָה; יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם; יוֹסֵף לִפְנֵי פַּרְעֹה; אֲחֵי יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם;  יֹוסֵף מִתְוַדֵּעַ אֶל אֶחָיו; יְרִידַת יַעֲקֹב לְמִצְרָיִם; מִיתָתוֹ וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב; שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם; לֵדָתוֹ וְגִדּוּלוֹ שֶׁל משֶׁה;  משֶׁה יוֹצֵא אֶל אֶחָיו; משֶׁה בְּמִדְיָן; נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל משֶׁה; משֶׁה חוֹזֵר לְמִצְרָיִם; משֶׁה לִפְנֵי פַרְעֹה; קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד; הָאוֹתוֹת וְהַמַּכּוֹת; קֹדֶם יְצִיאַת מִצְרָיִם; בִּזַת מִצְרַיִם; נְסִיעָתָם וַחֲנִיָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; מְרַגְּלִים; מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ; מֵי מְרִיבָה; טַרְחָנִים; אַהֲרֹן; מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; הַנִּסִּים עַל נַחַל אַרְנוֹן; עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן; בִּלְעָם; בְּנוֹת צְלָפְחָד; מִלְחֶמֶת מִדְיָן; סִפּוּק צָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר; נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה; אֶלְדָּד וּמֵידָד; משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ; מִיתָתוֹ שֶׁל משֶׁה; קִבְרוֹ שֶׁל משֶׁה; אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף; יְצִיאַת מִצְרָיִם; קְרִיעַת יַם סוּף וּבִזַּת הַיָּם; מִמִּצְרַיִם לַמִּדְבָּר; הַמָּן; הַבְּאֵר; עַנְנֵי כָבוֹד; מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק; מַתַּן תּוֹרָה; נָדָב וַאֲבִיהוּא; חֵטְא הָעֵגֶל; הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו; אֶרֶץ הַבְּחִירָה; יְהוֹשֻׁעַ; בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים; דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה; יִפְתָּח וּבִתּוֹ; שִׁמְשׁוֹן; פֶּסֶל מִיכָה; מְגִלַּת רוּת; אֶלְקָנָה וְחַנָּה; בְּנֵי עֵלִי; שְׁמוּאֵל; חֻרְבַּן שִׁילֹה; בְּנֵי שְׁמוּאֵל; שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ; מִיתָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל; דָּוִד הָרוֹעֶה; דָּוִד וּמַעֲשֵׂי ה'; כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד; חֵטְא דָּוִד וּתְשׁוּבָתוֹ; עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל דָּוִד; דָּוִד וְאַבְנֵר; דָּוִד וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל; דָּוִד וְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ; דָּוִד וְיִשְׁבִּי בְנֹב; מִיתָתוֹ שֶׁל דָּוִד; חָכְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ; בִּנְיַן שְׁלֹמֹה; כִּסֵּא שְׁלֹמֹה; שְׁלֹמֹה וּמַלְכַּת שְׁבָא; שְׁלֹמֹה – מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט; יָרָבְעָם; עָמְרִי וְאַחְאָב; אֵלִיָּהוּ וְעוֹבְדֵי הַבַּעַל; יוֹנָה; גָּלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים; הַכּוּתִים; חִזְקִיָּהוּ וּמַפֶּלֶת סַנְחֵרִיב; חִזְקִיָּהוּ וִישַׁעְיָהוּ; שְׂכַר שְׁלוֹשׁ פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן; מְנַשֶּׁה; צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ; נְבוּכַדְנֶאצַּר; יְהוֹיָקִים וִיכָנְיָה

דב סדן

פרוזה: ארבעה כושים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אסתרל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ארבעה כושים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אגדת יהודים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אבות־זקנים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אנוסים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אמריקני מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אברהם והגר מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אבי־סבא מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אונגאר אילם מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; 1819 – 1919 מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אָמָן מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אבא אבא מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ארבע מאות שנה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ביער מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ברכבת־משא מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; הקללה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; המשפט מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בסאלון מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בּרבּרה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; גרטרוד מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בליל־ירח מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; המשפט מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בטחון מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; אשה שקטה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בוורשא מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בחור־חוֹמש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ברכבת־משא מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; המשפט מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; במטֶה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בבית־עולם מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בחווה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בעולם מושלג מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; הניגון הטשֶכאנובאי מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; גדייה לבנה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; בעץ־טללון מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; דזשונא מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ב"פֵּנט האַוז" מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; גדייתי המסכנה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; גרים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מעבר לגשר מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מדם מרקיז מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; לינטש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; חיים מצוֹרָרים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מדם מרקיז מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; לינטש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; נוסע יהודי לארץ ישראל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ישוב חדש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מבאר־שבע ועד דן מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; יום ברגנסברוק מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מאה שנה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; יוֹרד מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; "חבריא קדישא" מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; הקללה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; משחק מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; חייו של שמחה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מומוסים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; כורי פחם מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מנדל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; חיים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מתנות מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; כערכך מאה שנה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; הרבנית השרנסקאית מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; התוכי מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; יהירות מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מזוזה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; יום הדין מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; מסביב לתחנת־מים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ייחוס מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; רישומי־ביוגרפיה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; צלבי אש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; קונסיליום מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עובר בָטֵל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עריק מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; פלגש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עגמה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; רחל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; פרגיה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; צללים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; פלגש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; רוע מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; נשים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; קארל מארכס מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ר' ישעיה'לִה פְשֶדבורזשֶר מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; רבה של לייפניק מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; צלבי אש מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; קונסיליום מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עובר בָטֵל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עריק מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; ציידי־בּונים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; סערה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עמל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; עובד־אלילים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; סבך מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שבת אחרי הצהרים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; פרזידנט סמיט מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; קדושים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; קרב־מוראנוב מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; רב מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; על הר־נבו מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; צללים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; קרוב אל השכל מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; נצח מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שוב במלאווה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שלג מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שובתים מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שני בשבת מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שמחת תורה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; תיקון־חצות מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שמד מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שמות מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שמלת־חופת־עולם מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ; שלושה מאת יוסף אוֹפָּטוֹשוּ

עמוס אורן

מאמרים ומסות: עם שמש

מירי כהן אחדות

מאמרים ומסות: זה כמו

יואב בן־ארי

מאמרים ומסות: סרדינים

נאוה סמל

שירה: [יְמֵי הַחַגִּים]; [עֲדַיִן לֹא נוֹדַע]; [אֲנִי מְנַסָה לֶאֱחֹז]; [בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל]; [אֶת מַה שְׁאֲנִי נוֹשֵׂאת]; [סִגְרִי]; [הֵם רַק בְּתוֹך רֹאשִׁי]; [כָּל הַיָּמִים]; [אֲבִיגַיִל מְְהַלֶּכֶת]; [מַה שֶּׁמַּבְשִׁיל בְּתוֹכִי]; [מַה שֶּׁמּוֹבִיל אוֹתִי]; [פָּשׁוֹשׁ]; [אֲנִי רוֹצָה]; [הוּא נָע בְּתוֹךְ גּוּפִי]; [מַה יְּהֵא עָלֵינוּ]; [כְּשֶׁנִכְנַסְתָּ אֵלַי]; [דֶּרֶךְ כָּל בָּשָׂר]; [פִּיל גָּדוֹל]; [שֻׁתָּף שֶׁלִי]; [אֲנִי חוֹטֵאת לְךֳ]; [אַתְּ מְשַׂמַּחַת]; [בִּרְכַּת הָאָרֶץ]; [זֶה לֹא גּוּפִי]; [יַלְדָּה שְׁמֵנָה כָּמוֹנִי]; [חֳמָרִים שֶׁלִי]; [עַכְשָו אַתָּה רוֹאֶה]; [גַבְנוּן בְּדַרְכִּי]; [בְּמולַד הַיָּרֵחַ]; [תִּשְׁעָה יְרָחִים תְּמִימִים]; [עַכְשָׁו אֲנִי יוֹצֵאת]; [אֵיזוֹ מִין יִרְאָה]; [אֲנִי מְצִיצָה]; [עַכְשָׁו אֲנִי כִּמְעַט מוּכָנָה]; [עֻבָּרִי הַמִסְתֹּורִי]; [אַחֲרֵי הַלַּיְלָה הזה]; [עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֶׁבֶת]; [בְּתוֹך הַחֶדֶר הַלָּבָן]; [לָמָּה אַתֶּם קוֹשְׁרִים אוֹתִי]; [אֶבֶן נְיָר וּמִסְפָּרַיִם]; [חַלֹּות שַׁבָּת]; [יוֹצֵא וְנִתָּק]; [אִמָּא שֶׁלִי]; [רוֹאִים אוֹתִי]; [זְקֵנָה חוֹצָה כְּבִיש]; [מַשֶּׁהוּ כָּבֵד]; [נוֹשֶׁמֶת נוֹשֶׁמֶת]; [רוֹפֵא רוֹפֵא]; [מִתֹּוךְ הָעִגּוּל]; [קַדֵש עָלַי]; [הוּא נוֹפֵל בְּחֵיקֵךְ]; [פֶּרַח גְּדוֹל]; [אַחַר כָּךְ שָׁכַבְתִּי]; [מִצְעָד מִיסְטִי שֶׁל עֲרִיסוֹת]; [אוֹרוֹת הַַחג]; [אֲנִי חוֹלֶפֶת כָּאן בַּלַּיְלָה]; [יַלְדִּי שֶׁלִי]; [מָתַי נִכְנֶסֶת לוֹ הַנְּשָׁמָה]; [יַלְדָּה]; לילה מאום; קול יעיל מאוד; טרם חֵטא; באופן מסודר וקפדני; סדר נבטים; איבה; קיפול בספר; שיעורי בית; [גַּם הַשִּׁירָה שְׁקֵטָה]; [אָמַרְתָּ לִי שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת לִכְתֹּב]; איך החסד; שיר ילדים לכאורה; בגן בנימין; הם שבים אלי; בית עלמין בתוך מרפסת; בראשית החולמים; הנה בדיוק היום קוברים; שיר בחמישה פרקים; אוּרבַּניה – כמעט מילניום; [אז לא ידעתי]; אדם אינו מכיר; כמו האור; אשפוז יום; רגע לפני הסוף
פרוזה: אישה על הנייר

משה רובינגר

שירה: [אֶל מֶרְחַב רוֹם] רוֹנְדֶל; [אָח נַעֲנֶה]; אָבִיב; בִּרְכַּת אוֹרָה; בֵּין עַרְבָּיִם; לַסַּהַר; בַּקָּמָה; לָמָּה?; אֲנִי יוֹדֵעַ יַלְדָּה; לַשָּׁוְא...; [וְהוֹלְכִים הַצְּלָלִים וּגְדוֹלִים]; בְּצֵאתָהּ; טְרִיאוֹלֶט; אַתְּ יוֹשְׁבָה לְפָנַי...; גַּזֶּלָה; יָרֵחַ; [חֲלוֹמוֹת זִיו כִּתְּרוּנִי]; [הָאָבִיב בָּא] רוֹנְדוֹ; [הַשֶּׁמֶשׁ רֻצְּחָה, דָּמָהּ רַד] רוֹנְדֶל; [הַמָּוֶת בָּא] רוֹנְדוֹ; [וַלְס-הָאַהֲבָה]; בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים; לִי זִיו, לִי גִיל – רַק אַתְּ!; [כְּחֻלִּים חִוְרִים פְּנֵי רָקִיעַ]; בָּאָבִיב; גַּן יְרָקוֹת; הִיא לֹא תֵדַע...; [דּוּמָם, צְנוּעָה וְאֹהֶבֶת]; בְּרוּחַ עֲצוּבָה...; [במדבר עלי פסגת חול]; טְרִיאוֹלֶט; לִפְנֵי הָרְאִי; בַּשַּׁחַר; בַּחַלוֹן; בְּלֵילוֹת סְתָו (רוֹנְדוֹ); אַתְּ מַלְכַּת תֹּם וַעֲדִי (רוֹנְדוֹ); [בְּיָמַי מְדֻכְּאֵי הַפְּגָעִים]; בַּחֲשֹׁךְ הַיּוֹם (רוֹנְדוֹ); הזמיר תר לו (טְרִיאוֹלֶט); הנשימה אש (טְרִיאוֹלֶט); עֲרָפֶל; [עֵת חָלְפוּ קְסָמַיִךְ וְגָזוּ כַחֲלוֹם] (טְרִיאוֹלֶט); נְשִיקָה; [עוֹמֵד עָלַי שַׂר-הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר] טְרִיאוֹלֶט; צִלָּה; צָהֳרָיִם; עָלַיִךְ חֶרֶשׁ אֶרְכַּן...; [נְגִינַת עֶצֶב רָן לִי זָמִיר] טְרִיאוֹלֶט; [מִתְגָּעֵשׁ, נִרְתָּע, חָל הַיָּם] רוֹנְדֶל; רוֹעֶה קָטָן; רֵאשִׁית הָאָבִיב; שְׁמִינִית; עַל פְּנֵי כָרֵי שְׁכֹל...; רד השלג (טְרִיאוֹלֶט); קטפתי סגליה ( טְרִיאוֹלֶט)

צבי ישראל שביד

פרוזה: אלברט ולינגהוף Albert Wellinghoff; אוקאשו וגורישה; החמור מסנהדריה: מעשה־פלאים ברוכל ירושלמי; החייל של ליפה־דטמולד חוזר משביו; הנזירה מכבר נחום; המתנסך דומאלה Domala der falsche Prinz; הרוצח האידיאליסטי; לואי הויסר Louis Hausser; פתח דבר לקברט הגדול מאת צבי ישראל שביד; קמיל נובק Kamil Nowak; קונצה איש המגלב Knüppel־Künze; קטע מספור שלא הושלם
שירה: אָדֹם; [אֵין אֱמוּנָה בְּמַמְלֶכֶת הַחשֶׁךְ]; [אֲנַחְנוּ לֹא לָשִׁיר וְלֹא לִצְחֹק נוֹצַרְנוּ]; [אַיֵּכֶם יָמִים שֶׁל חָזוֹן וָלַהַב]; אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן; [אֶזְרֶה לָרוּחַ אֶת שִׁירִי]; אַל תַּגִּידִי...; אַתֶּם, אֶגְלֵי־הַטַּל...; [בָּרוּךְ הָאוֹמֵר: עוֹד יָאִיר יוֹם חָדָשׁ]; בִּטָּחוֹן; בֹּקֶר עַל הַכִּנֶּרֶת; [אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת]; בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן; הָאוֹרְחָה; [בְּמוֹרְדוֹת הָרְכָסִים]; [אֶת שְׂפָתַיִךְ נָשַׁקְתִּי רַק פַּעַם]; וְאִם כִּי...; וְאִם; הַנּוֹדֵד; הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ...; יַלֵּל...; זֶה טוֹב...; [זוֹ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בְּעוֹרְקַי]; [מוֹלַדְתִּי, אַתְּ שָׁם!]; לַשָּׂדוֹת, לָרְחוֹבוֹת, לַלְּבָבוֹת – – –; לֵיל "כֵּן וָלֹא"; לִקְבוּרַת בְּיַאלִיק; [מַה טּוֹב לַחֲסוֹת בְּצֵל אַפְסוּת]; לַמְנַצֵּחַ עַל הַכִּנּוֹר מִזְמוֹר שִׁיר:; לָאָבִיב; לוּחַ הַיְצִירָה; [עַל חַלּוֹנָהּ]; [לָךְ חִכִּיתִי]; [נוֹקְפִים הַיָּמִים בְּלִי תּוֹחֶלֶת]; לַצּוֹחֶקֶת; [כַּגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן]; [קַמְנוּ בַּבֹּקֶר עִם נִשְׁרֵי שָׁמַיִם]; עַל שְׁלשִׁים; שִׁיּר עֶרֶשׂ; רוֹמַנְצָה; שָׁנָה טוֹבָה; [צַר לִי עַל אֵלֶּה סְפוּרֵי הָרְגָעִים]
מחזות: פרומתאוס הכבול מאת אייסכילוס

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

זרקור על יצירה

על השירה והנצח

מאת שני אבנשטיין סיגלוב

במאמרו בדפי הספרות של ידיעות אחרונות מתאריך 3 באפריל 2009, כותב אלי הירש כך:

מה זה משורר? מי שפיענח את סוד השירה. ומה הסוד הזה? קשה לומר, זה סוד, אבל הוא קשור לכך ששירה היא טכנולוגיית הזיכרון המוצלחת ביותר שהגה המין האנושי.

ואכן, כבר באיליאדה של הומרוס, שחוברה לפני למעלה מ-2,500 שנה, מראה לנו המשורר את מודעותו לקשר שבין שירה ובין העתיד: הלנה היפה, השוכנת בארמון בטרויה בעוד היוונים, ובראשם בעלה הנבגד מנלאוס ואחיו אגממנון, נלחמים על השבתהּ ליוון לאחר שנחטפה-מרצונה על-ידי הנסיך הטרויאני הפוחז פאריס, פוגשת את הנסיך הקטור השב משדה הקרב כדי להיפרד מאשתו ומבנו התינוק; בשלב זה, הלנה כבר ניחמת בה על שברחה עם פאריס (שנקרא גם אלכסנדרוס), שהתברר כפחדן וטווס ריקני, ובמרירות היא אומרת להקטור:

אָנָּא, הוֹי גִּיסִי, הִכָּנֵס וְשֶׁב-לְךָ פֹּה עַל-הַכִּסֵּא, יַעַן אֵין אִישׁ, אֲשֶׁר לִבּוֹ מָלֵא דְאָגָה כָמוֹךָ
בְּעֶטְיִי שֶׁלִּי, בַּת-אִי-בֹשֶׁת, וּבַעֲוֹן אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס, אַךְ בִּגְלָלֵנוּ, כִּי גְזֵרַת בֶּן-קְרוֹנוֹס הָרָעָה – וְנִהְיֶה לְשִׁירָה בְּפִי הַזַּמָּרִים, הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ בֶעָתִיד".

(איליאדה, שיר ששי, שורות 355–358, הומרוס, תרגם שאול טשרניחובסקי, עם עובד, 1991)

ודק מן הדק השילוב שעושה המשורר, בין תפיסת הגורל המוכתב מלמעלה (פאטאליזם) של הלנה, לבין הצורך הפסיכולוגי הטבעי להרחיק את האשמה מעצמה. אולם אם נקשיב רק למלותיה של הלנה ולא לרחשי לבה, הרי היא טוענת שזאוס (הוא בן-קרונוס) גזר עליה לבגוד בבעלה ולברוח עם פאריס לטרויה, כדי שתתחולל המלחמה הנוראה הזו, כדי לספק חומר לשירי-עלילה (אפוסים) למשוררי העתיד. זו תפיסה טראגית, מצמררת. כך או כך,

...

זרקור על יוצר/ת

מנהיג פוליטי ואיש אשכולות

מאת Asaf Bartov

ז’בוטינסקי זכור בעיקר כמנהיג פוליטי, אבל אותנו מעניין הצד הספרותי שלו, והוא עשיר!

כצעיר אינטלקטואלי ותאב־קריאה באודסה, גדל ז’בוטינסקי על מיטב התרבות האירופית והרוסית של זמנו, והיא המשיכה להדהד בכתיבתו, הן הפוליטית והן הספרותית, כל חייו.

בנוסף להמנון בית“ר ושירים פוליטיים אחרים, חיבר ז’בוטינסקי רומאנים מצוינים (“שמשון”, “חמשתם”), פיליטונים, מסות ספרותיות, ותרגומים מופלאים ממש ליצירות מופת כגון “העורב” מאת א”א פּוֹ, קטעים מ“התופת” מאת דאנטה אליגיירי, מ“סיראנו דה ברז’רק” של רוסטאן, ועוד ועוד.

בנוסף לכל כתביו העבריים, אנו מנגישים הרבה ממה שכתב בשפות אחרות (כגון הרומאנים), באדיבות משפחות המתרגמים. נסו ותיהנו!

המתנדבים שלנו

צחה וקנין כרמל

מתנדבת בפרויקט בן-יהודה משנת 2007. בעלת מספר מקצועות שהאחרון בהם ספרנות. עיסוקי בפרויקט: הקלדות, הגהות, סריקות, חיפוש ביבליוגרפי, רכזת מתנדבים, מכנסת משימות כהכנה לעריכה טכנית. בעלת משפחה: אמא וסבתא.
אני רואה חשיבות רבה ליצירת ספרייה דיגיטלית בה מאגר רחב של מידע בכל תחומי החיים. ספרייה שמנגישה יצירות שנעלמו מהספריות, לקהל קוראים מגוון וצמא לידע, לקהל האוכלוסיות המיוחדות שאין באפשרותם להגיע למקור ידע אחר. בהתנדבות זו אני יותר נתרמת מאשר תורמת. וזה שכרי.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53748 יצירות מאת 3207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22175 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!