הסופר והמבקר שרגא פייבל פרנקל פרסם את כתביו תחת שם העט בר טוֹביה, ואנו עומדים לחנוך את אגף בר טוביה במאגר שלנו בחודש פברואר הקרוב. בינתיים, טעימה מסגנונו על קצה המזלג כבר מצויה במאגר שלנו, בתוך רשימה של זלמן אפשטיין בשם "מילקוטי". אפשטיין כותב כך:
כמה גדול כחה של אמרה תוכנית וכשרונית: יש כי הרעיון הכמוס בקרבה איננו לגמרי חדש, אבל הוא הואר באור חדש.
הנה הרעיון על-דבר ההבדל היסודי שבין היהדות והיונות בתפיסת הצד המוסרי שבחיים. הרעיון היה כבר לשבלוני וחלקו בתוך נכסי דניידי של רשות הרבים, אך בא בר-טוביה, אחד הסופרים הטובים והחשבנים שבתוכנו, והשמיע דרך אגב באחד ממאמריו בנידון זה אמרה קצרה, כל-כך תוכנית, כל-כך מחוכמה ונושמת רוח חיים, עד כי שהיא שופכת אור מצוחצח על עצם הרעיון ועל הרעיון כולו.
הוא אומר: "גיטה מעיד על עצמו בתם-לבב או התגנדרות: "אנכי מבכר בטבעי את אי-הצדק על אי-הסדר", אולם בבית מדרשה של הנבואה העברית לא היו מבינים כל עיקר ניגוד זה. לדידהו אין לך אי סדר גדול מאי-צדק ואין לך סדר אלא בנצחון הצדק ושלטונו".
שפתים ישק! הרי זו חתיכה שלמה של אמת גמורה ומוחלטת, הפך בה והפך בה, הקורא! רגיל אתה בכך, כי ילעיטוך בעמודים שלמים, בפרקים שלמים, ולעומת שבאת אליהם כן תצא מהם ריקם ונפשך יבשה אין כל, ופה לפניך שורות אחדות – וכמו הבריק הברק והואר מסביב.
עד כאן דברי אפשטיין. ואכן, זו הבחנה מחודדת ומעוררת מחשבה, ואופיינית היא לסגנונו הניצח של בר טוביה, שהיה מצוי הן בספרות התורנית והן בספרות העולם. כאמור, בפברואר נחנוך את אגף בר טוביה עם כמה וכמה מחיבוריו.
