בזכות אברהם רגלסון, שמגיש כה יפה את זלמן שניאור וטעימות משירתו, נוכחתי עד כמה רומאנטי (במובן הזרם האמנותי) סגנונו של שניאור: נגני נא.  ויהי ניחוֹח האתרוגים נוזל מקמטי-שמלותיך; ועסיס-רימונים ושרף תאנים-כחולות יקפאו על שפה זו המתוּקה. רגלסון מציג לנו קטעי שירה שניאורית נוטפת חושניות וגם כזו המתיזה כוחניות וזעם – זעם כלפי גברים, כלפי נשים,…