רַק אִישׁ־עֶרְגָּה יֵדַע

מַה מְּאֹד נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת;

בּוֹדֵד וּמְבֻדָּד

מִשְׂשׂוֹן הַחֶלֶד

אֶרְאֶה מַה שֶּׁמִּצַּד

מִזֶּה לִרְקִיעַ תְּכֵלֶת;

וַאֲשֶׁר אוֹתִי חָמַד

רָחַק וְאֵין תּוֹחֶלֶת.

לִבִּי סְחַרְחַר. תּוּקַד

בּוֹ אֵשׁ אוֹכֶלֶת.

רַק אִישׁ־עֶרְגָּה יֵדַע

מַה מְּאֹד נַפְשִׁי סוֹבֶלֶת.

י.וו. גֵיטה

עַל כָּל גֶּבַע הֹעֲרָה

דֳּמִי.

צַמֶּרֶת סוֹעֲרָה

הַס מִנִּיא –

אֲפִלּוּ עָלֶה –

אַף שׁוֹתֶקֶת צִפּוֹר שֶׁבַּיַּעַר.

רֶגַע – מִסַּעַר

כָּמוֹהֶם תִּשְׁלֶה.

י.וו. גֵיתה

עֲדֵי הַשַּׁעַר בַּהֲלִיכָה מֻאֶטֶת

נֶחֱצֶה שְׂדֵרַת־תְּאַשּׁוּרִים נֶאֱצֶלֶת;

וְשָׁם, מֵעֵבֶר לַמְּחִיצָה, רוֹטֶטֶת

נִצַּת שְׁקֵדִים, צְחוֹרָה מֵחֲבַצֶּלֶת.

סַפְסָל בִּקַּשְׁנוּ בְּמָקוֹם שֶׁשֶּׁטֶף

הַצְּלָלִים כַּיָּם לֹא יִשְטְפֵנוּ,

מְקוֹם כָּל קֶרֶן בּוֹ לוֹטְפָה כְּלֶטֶף

וְזָר אֵין יֵשׁ לַשְׁבִּית אֶת חֲלוֹמֵנוּ.

הִקְשַׁבְנוּ דֹם לְלַחַשׁ כָּל צַמֶּרֶת

וְהַלֵּב נִמְלָא, שָׁטַף בְּבָרֶץ;

רְאִי, אֵיך כָּל טִפַּת זָהָב נִגֶּרֶת

וּפְרִי בָּשֵׁל נוֹשֵׁר, נֶחְבָּט בָּאָרֶץ.

סט. גֵאוֹרְגֶה