לוגו
אלה בני הנעורים
תוכן עניינים:
החקים והמשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם )

החקים והמשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

על בחורי חמד לבושי מכלול העוזבים ארחות יוֹשר

הלא זה דברי אל ילד שעשועים ומטיב נגן, כי האמת אהובה מאנה לענות מפני ותבז לו, ויהי כאשר זמם לכבות את האהבה, אני תמכתיו בימין צדקי להכין אותה ולסעדה

אל הלקח ארון האלהים, ה"ה האלוף הנעלה כמוהר"ר אהרן חיים פינקרלי מץ בק"ק וירונה, כי פאדובה בא לעת מרפה, והנה בעתה וימת שם

קול חתן

וקול כלה

ביום הבכורים, בהקריב ספר התורה מנחה חדשה לי"י

בבוא אהבה על אהבה, וחתונה על חתונה והימים ימי הבכורים

אודה על פשעי לי"י כי נחמתי כי עשיתים

השיר יהיה לכם כליל התקדש חג האסיף תקופת השנה

היום אתם יוצאים בחודש האביב

שיכור נושא את כפיו, במנחה ההולכת לפני הגביר כמר מנשה חפץ, כי בלילה ההוא על שם הפוּר, אחרי אכלו בצלו ואחרי שתה, וישכר ויתגל וינס ויצא החוצה ערום ויחף

אל אצילי בני ישראל כמר שאול בונפיל וכמר יעקב אירגאס קציני ליוורנו המעטירה בקומם מתוך העדה ללכת בתורת י"י ביום חתונתה וביום שמחת לבה

על אילת אהבים הפוסחת על שתי הסעיפים, אם ללכת אחרי הבעל אם לא, ויגש חרוזי להדפה

השיר הזה כלה זרע אמת ותקעתי יתד במקום נאמן

ביום חתונה (אם האדון)

אני את נפשי אצלתי, ועליה תטף מלתי

על גבר עמיתי, בשומו פעמיו לדרך טריאסטי, לקחת לו משם אשה

לנכח אשתו כי יקרה היא

מכתב אל החכם השלם כמוהר"ר יהודה עייאש, בחלותו יחי מחליו

על הרופא הנופל שדוד ברשת האהבה

כל התלאה אשר מצא החשק להלחם בו

קץ כל בשר בא לפני

שיר ידידות

מצבת קבורת פלוני אלמוני, עברית ואיטלקית בשפה אחת

דברי ריבות בשער, בין הנפש ובין החוש, על אודות יעלת חן אשר אהבתי

שירת דודי החכם הנעלה כמ"ר ברוך חפץ, כאשר נתן כתר הפילוסופיא והרפואה בראשו

עזה כמות אהבה

בלדת האשה הכבודה מרת מלכה בן למשיב נפש בעלה כמ"ר יצחק מרפורגו על שלוש בנותיו הנמצאות

לאט לי לנער לאחי ליצחק לנהלו בדרך חכמה

בצאת חתן מחדרו וכלה מחפתה, וירא כל העם וירונו, אני אמרתי בחפזי

דברים נחומים אל החכם הנעלה כמוהר"ר יעקב חי חפץ מ"ץ בק"ק גוריציאה, בחלותו בכאב הכליות כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, וכל קהל ישראל עומד בית י"י ביום צום להפיל תחנה לישועתה

קינה היא לזכר עולם כי האלוף הנ"ל בא אל אבותיו בשלום, וינח ביום השביעי מכל מחלתו אשר נשא הלא הוא עשתי עשר לירח בול, שנת חמשה אלפים וחמש מאות ותשע לבריאה

אשירה נא לידידי כמ"ר אורי מורפורגו, בקחתו את רבקה לעזר לו, ותכל תלונות בני השיר מעלי, באמרם אלי כל היום איה כנורך

למען ציון לא אחשה

ולמען ירושלים לא אשקוט

שיר מזמור ליום חתונה, והקול מדבר אליו בלשון איטלקי

השיר הזה לשונו חרב חדה, ורופאים משחק לו

עוד זה מדבר וזה בא, והבל הביא גם הוא, על שלשה פשעי בני הרופאים, הלא המה עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים

בפי השיר השלישי לא בא דבר פגול, ולהורות נתן בלבו, מה יהיה משפט הרופא ומעשהו

ביום חתונה (ימים רבים)

על כל גאה ורם

חידה לנו קטנה וידים הן לה כאבן השואבת, וקרא לה שם איטלקי אשר פי קלמיטא יקבנו; אתה עתה ברוך י"י, נקה תנקי מרוח זנונים אשר עבר עלי, כי במראה אליך אתודע, וחכי לא יבין הוות

השמש יצאה על החידה הזאת השנית ובכל המקום אשר אזכיר שמותיו האיטלקים (Soleo Febo) אבא אליך והזהרתיך באות הזה · עוד מה לך po הוא הנהר אשר פיטונטי צלל בתוכו; ומקרי דפני ההפוכה כמורגע לאזרח רענן כמאמר המושלים. ורבים ונכבדים מאלה עצמו מספר, שמענה ואתה דע לך

ביום כלולות

גמול ישלם הלך לאיש העשיר, על חסדו אשר הפליא לו כי חלה בתוך ביתו ויחזק

אל הבחור הנעים, כמ' יהושע מינדיס

מנחה היא שלוחה ליעלת חן, כשך חמת אביה ואמה, ולא חשכו את שאהבה נפשה ממנה

אשא על שפתי שמות שנים עשר נשיאים בבני גוריציאה, הנועדים על י"י לשמוע בלמודים דבר יום ביומו

ואלה שמות האנשים תופשי התורה כמ"ר משה ואלי וכמ"ר ישראל טריוויס. תושבי פאדובה אשר יחדו ימתיקו סוד מדי שבת בשבתו כעלות המנחה

ואני בבואי מפאדובה מתה עלי רחל

על הר ציון ששמם

כשלוח המלך גיורג השלישי אניה בלב ים, להביא את קרלוט שרתי מקלינברג לפניו

מי אנכי ומי ביתי

דברי הספר החתום

מיקום ביצירה:
0%
U
0%

מִי זֶה הָאִישׁ שֹׁחֵר שָׁלוֹם עַד קֶבֶר

לָשֶׁבֶת בֶּטַח כָּל-יָמָיו מִסַּעַר,

פֹּה בִדְרָכַי תֵּלֵךְ אַל תֵּט אֶל עֶבֶר,

כִּי זֶה הֵיכַל כָּל-טוּב, אַף זֶה הַשַּׁעַר:

עַל הוֹן תָּשִׂישׂ רַק לֹא תֵחַת עַל שֶׁבֶר,

אַתָּה תֶחְכָּם רַק לֹא תָבוּז אִישׁ בַּעַר,

בַּנֹעַם תִּתְרָאֶה לִקְרַאת כָּל-גֶּבֶר,

אֶת הַיָּשִׁישׁ תֶּהְדַּר, תָּחוֹן הַנַּעַר.

אַל נָא תֶהְגֶּה אִם לֹא תִשְׁפֹּט כָּל-אֹמֶר,

אַל נָא תִשְׁפֹּט אִם לֹא תַחְקֹר כָּל-טַעַם,

אַל נָא תַחְקֹר אֶת הַנִּשְׂגָּב מֵחֹמֶר.

אִם יֵשׁ עָוְלָתָה בָךְ אַחֵר אַל תֹּכַח,

אִם זָר שִׁמְךָ נִאֵץ אַל תַּט בַּזַּעַם,

שִׁיתָה תָמִיד יִרְאַת שַׁדַּי אֶל נֹכַח.

על בחורי חמד לבושי מכלול העוזבים ארחות יוֹשר / אפרים לוצאטו


בָּחוּר כִּי פָז וָחוּר בָּחוֹר בָּחַרְתָּ,

וּמְעַט אֶל הַמּוּסָר לֵבָב נָתַתָּה,

אוֹי מֵרָחוֹק אֶרְאֶה אֵיכָה נִגְזַרְתָּ,

וּלְגֹדֶל שׁוֹאָתָךְ אֶפְחַד, אֵחַתָּה;


שַׁגָּם מָצָאתָ אוֹן וָהוֹן אָצַרְתָּ,

מִסְכֵּן מֵאִישׁ אֶבְיוֹן תִּהְיֶה מֵעַתָּה,

הִנֵּה בִידֵי שָׁלָל שׁוֹלָל נִשְׁאַרְתָּ,

וּלְחֵפֶץ קִנְיָנִים נִקְנֵיתָ אַתָּה;


דַּע נָא וּרְאֵה אָמְנָה, כִּי פֹה בָאָרֶץ,

מֵאֶלֶף הַטּוֹבוֹת תּוֹחֶלֶת אָיִן,

כִּי עַל הֹוָה הֹוָה, עַל פֶּרֶץ פָּרֶץ;


וּלְבַד יִיטַב אֶל אֵל, הִנָּתֵן עַיִן

עַל אֹשֶׁר הַשָּׁמוּר בִּמְרוֹמֵי עָרֶץ,

כִּי הָאָדָם בִּלְתּוֹ נֶחְשַׁב כָּאַיִן.

אָמְנָם, דּוֹדִי נָעִים, מֵאָז עַד הֵנָה

הוֹאַלְתָּ וַתִּסְבֹּל כָּל צִיר, כָּל-חֶבֶל,

הָיִיתָ כִּמְעֻנֶּה, כָּלֻא בַכֶּבֶל,

וַתֵּתַע בִּשְׂעִיפִים הֵנָה וָהֵנָה;

לֵךְ נָא אֶל הָעַלְמָה, וּשְׁאַל מִמֶּנָּה

אֶשְׁכַּר הָעִצָּבוֹן וּפְרִי הַסֶּבֶל,

בֹּא תַחַת חַלּוֹנָהּ הַכֵּה הַנֵּבֶל,

כִּי מֵיתָרִים הָהֵם זִקִּים תִּהְיֶינָה.

אוּלַי תָּשִׁיב אֵלַי: שָׁאַפְתִּי נַחַת,

טוֹב לִי לִשְׁבּוֹר עֻלִּי לָצֵאת מִכֶּלֶא,

מַה זֶה הֶבֶל אִיגַע לָמוּת לַשַׁחַת?

אָכֵן אַנְשֵׁי זִמְרָה בָרוּר הִגִּידוּ,

כִּי אִם אוֹהֵב תָּמִים יֹאמַר כָּאֵלֶּה

אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ אָבַד מֵעִם קוּפִּידוֹ.

הוֹי פָּאדוֹבָה תִזְעַק אֵבֶל עוֹרֶרֶת,

הוֹי בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ תָּהִים וֵירוֹנָה,

וּקְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן תָּבֹאנָה,

לָשֵׂאת הֶגֶה וָהִי בִמְרוֹמֵי קֶרֶת.


אוֹיָה! כִי יָד הוֹיָה בִנְשִׂיא תִפְאֶרֶת,

וַתֵּכֶל מַמְלַכְתּוֹ עַד לֹא נָכוֹנָה;

תֵּאָלַמְנָה חָכְמוֹת, לֹא עוֹד תָרוֹנָה,

הַתּוֹרָה תִשְׁתּוֹמֵם, כִּמְעַט נֶעְדֶּרֶת.


מִי זֶה יָשִׁיב אֶל אֵל אַנְשֵׁי עַוְלָתָה?

מִי זֶה יוֹרֶה דֵעָה עַל כֵּס מֶמְשֶׁלֶת,

וִיהִי מַחְסֶה וָעוֹז עֵת בַּצָּרָתָה?


כָּל-רוּחַ נִשְׁבָּרָה אַךְ בּוֹ הִרְגִּיעָה,

אַךְ בּוֹ כָל-לֵב דָּוֶה מָצָא תוֹחֶלֶת,

הָהּ! כִי גָמַר חָסִיד! אֵל נָא הוֹשִׁיעָה.

קול חתן / אפרים משה לוצאטו


חַנָּה אַיֶּלֶת חֵן, אַתְּ כִּי תִתְמוֹכִי

כָּבוֹד עַל הַבָּנוֹת בִּצְבִי מַרְאַיִךְ;

אַתְּ כִּי מִיֵּין הַטּוֹב טֹבוּ דוֹדַיִךְ

וּלְהִתְעַנֵּג בָּהֶם כָּל-לֵב תִּמְשׁוֹכִי;


אֶת קֶשֶׁת יִפְעָתֵךְ אַל נָא תִדְרוֹכִי,

אַל יִמְחָצוּנִי נָא חִצֵּי עֵינַיִךְ,

הָבִיאִי הַצָּעִיף כַּסִּי פָנַיִךְ,

מִן הָאָדֹם הַזֶּה עָיֵף אָנֹכִי.


הַהוֹד, עִם הֶהָדָר, הַחֵן, וָיוֹפִי,

כִּי לִבְחִירֵי חֶמְדָה עֶדְנָה תִהְיֶינָה,

בָּהֵנָּה אַתְּ אֶת לִבָּתִי תִגֹּפִי;


מֵחֶלְקַת צַוָּארֵךְ זִיקוֹת תֵּצֶאנָה,

וְצֶלֶם הַנָּאוָה זַכָּה מִדֹּפִי,

נֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה תוּקַד מִמֶּנָּה.

נַפְשִׁי אֲשֶׁר עַד כֹּה מְאֹד נֶעְכָּרָה,

תַּחְגֹּר כְּהַיּוֹם גִּיל עֲלֵי תִפְאֶרֶת,

קִרְבָתְךָ יוֹסֵף תְּהִי שׁוֹחֶרֶת,

כִּי בַעֲבוֹת חֶמְדָה בְּכָה נִקְשָׁרָה;

עֵת עָבְרְךָ עָלַי בְּעִיר פֵירַארָה,

[הַיּוֹם מְשׁוּגָתִי אֲנִי מַזְכֶּרֶת]

הֵן אַהֲבָה עַזָּה כְאֵשׁ בֹּעֶרֶת

פִּתְאוֹם בְּעַצְמוֹתַי אֲזַי נֶעְצָרָה.

אִם אֶחֱזֶה אֵפוֹא אֲשֶׁר עַל כָּכָה,

תּוֹמִים בְּלֵב וָלֵב אֲנִי וָאַתָּה,

אַתָּה תְאַו אוֹתִי, אֲנִי אוֹתָכָה.

מַה אֶחֱשׂוֹךְ דּוֹדַי? וּמַה מִפַּחַד

אַסְתִּיר תְּשׁוּקָתִי? הֲלֹא מֵעַתָּה

נִתְעַלְּסָה, נִתְעַלְּסָה גַם יַחַד.

קוֹל שִׁגָּיוֹן / אֶל אֵל עֶלְיוֹן,

כִּי מִצִּיּוֹן / תֵּצֵא תוֹרָה:


קוֹל הַקִּרְיָה, / כִּי הוֹמִיָה,

וּתְהַלֵּל יָה / עַל הַתּוֹרָה:

עַל הַר אֵיתָן / כִּדְמוּת חָתָן

יוֹם זֶה נָתַן / אֶת הַתּוֹרָה:

יוֹם זֶה רוֹמָם / עַל כָּל-יוֹמָם,

כִּי תִתַּמָּם / בּוֹ הַתּוֹרָה:

יוֹם זֶה רִאשׁוֹן / אֶל כָּל-שָׂשׂוֹן,

כָּל-אִישׁ לָשׁוֹן / יַגְדִּיל תּוֹרָה:

אַף בִּרְעָדָה / כָּל-הָעֵדָה

תִתֵּן תּוֹדָה / אֶל הַתּוֹרָה:

יוֹם זֶה אַשְׁרֵי / אִישׁ הַיָּרֵא

אֶת כָּל-דִּבְרֵי / זֹאת הַתּוֹרָה:

כִּי כָאֶזְרַח / יָצִיץ יִפְרַח,

עָלָיו יִזְרַח / אוֹר הַתּוֹרָה:

יוֹם זֶה יוֹאֵל / יָקִים הָאֵל

אֶת הַהַרְאֵל / כִּדְבַר תּוֹרָה:

יוֹם זֶה יָעִיר / נִקְמַת הָעִיר

בִּבְנֵי שֵׂעִיר / בּוֹזֵי תוֹרָה:

צָרָיו יַכְלִים, / כִּסְאוֹ יַשְׁלִים,

קוֹל הִלּוּלִים / תִּשָּׂא תוֹרָה:

קוֹל שִׁגָּיוֹן / אֶל אֵל עֶלְיוֹן,

כִּי מִצִּיּוֹן / תֵּצֵא תוֹרָה.

בבוא אהבה על אהבה, וחתונה על חתונה והימים ימי הבכורים / אפרים לוצאטו


א

מֵעַל מִרְכֶּבֶת אש, עַתָּה הַשֶּׁמֶשׁ

יָשִׂישׂ לָרוּץ אָרְחוֹ כִּדְמוּת אִישׁ חַיִל,

צוֹלֵל אֶל תּוֹךְ הַיָּם עֵת בֹּא הַלַּיִל,

וּכְאוֹר בֹּקֶר יָקוּם לוֹהֵט מֵאֶמֶשׁ;

שֶׁלֶג וּכְפוֹר בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ נָמַקּוּ,

שָׂדוֹת יָעַטְפוּ בַּר, אַחִים יִשְׂחָקוּ.


ב

אַחַר סֹב הָעִתִּים, אָתָה הַחֹדֶשׁ

רָשׁוּם בִּגְלַל הַדָּת מוֹרָשָׁה לָנוּ,

עַל כֵּן שָׁנָה שָׁנָה יִתְחַדֵּשׁ בָּנוּ

זִכְרוֹן יוֹם הַנּוֹרָא נֶאְדַּר בַּקֹּדֶשׁ,

כִּי בַמַּרְאָה הַהִיא, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ,

הָאֵל קָרַב אֶל אִישׁ, הָאִישׁ לֵאלֹהּ.


ג

כָּל-יִשְׂרָאֵל אֵפוֹא יַחְדָו נָכוֹנוּ

לִכְבוֹד יוֹם הַמּוֹעֵד בִּיקַר תִּפְאֶרֶת,

כִּי חוּץ מִן הַמִּשְׁפָּט עַתָּה יָרוֹנוּ?

הַאִם עַל רֹב שָׁאוֹן אִם לֹא יָחֹגּוּ

חַג לַיְ"יָ לֹא עַל נָכוֹן יָחֹגּוּ?


ד

אַךְ, אִם הֵיטֵב אֶשְׁפֹּט, לֹא עַל הַרֶגֶל,

לֹא עַל הוֹד הַתּוֹרָה הָעָם יָרִיעוּ,

אַחֵר הוּא מַבָּטָם, יַעַן יָנִיעוּ,

[עַתָּה אֵדַע] אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, הָרֶגֶל,

שָׁם בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל שָׁתוֹת יָחִישׁוּ,

וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל הַכַּלָּה יָשִׂישׂוּ.


ה

מֹשֶׁה הוּא הֶחָתָן, כִּמְעַט כִּי עֵרֶךְ

אָשִׂים בֵּין הַמְחוֹקֵק אֶל אִיש כָּמוֹהוּ,

בַּטּוֹב הִנּוֹ בוֹחֵר, מוֹאֵס בַּתֹהוּ,

צֶדֶק צֶדֶק רוֹדֵף כִּתְמִימֵי דֶרֶךְ;

וּלְעֵת כָּזֹאת מָצָא לִקְרָאתוֹ עֵזֶר,

תּוֹחֶלֶת לְלְבָבוֹ, וּלְרֹאשׁוֹ נֶזֶר.


ו

רָחֵל הִיא הַכַּלָּה, נוֹתֶנֶת דּוֹפִי,

אֶל יֶתֶר הַבָּנוֹת בִּצְבִי מַרְאֶיהָ,

וּלְנֹכַח זֹאת, אֶת שֵׁם הָאֵל יָרֵאָה,

שֶׁקֶר הַחֵן אֶצְלָהּ, הֶבֶל הַיּוֹפִי;

אָמְנָה דוֹדָהּ וָהִיא כִתְאוֹמִים הֵמָּה,

אֵלֶיהָ הוּא, אַף הִיא אֵלָיו נָעֵמָה.


ז

הַגִּיל עוֹד יִתְגַבָּר, כִּי עַל הַצֶּמֶד

הַזֹּאת הַהֻלָּלָה עוֹד יֵשׁ אַחֶרֶת,

עוֹד אַפִּרְיוֹן עָשׂוּ עַל רֹב תִּפְאֶרֶת

אֶלְחָנָן וּדְבוֹרָה בַחוּרֵי חֶמֶד,

שִׂפְתוֹתָם שׁוֹשָׁנִּים יַטִּיפוּ לֶקַח,

אַף טֹבוּ דוֹדֵיהֶם מִיֵּין הָרֶקַח.


ח

עַל הַשָׁלָל הַזֶּה גָּבַהּ הַחֵשֶׁק,

הִתְאַזָּר בִּגְבוּרָה וַיֵּלֶךְ רַהַב,

הֵפִיץ מַכָּה אֶל כֹּה זִיקוֹת הַלַּהַב,

וּכְבָר נִסּוּ רַבִּים מַחַץ הַנֶּשֶק;

הֵן הַקָּרָה מִכָּל-לֵבָב נָסוֹגָה,

אֵשׁ מִסָּבִיב תּוּקַד כְּבִרְקֵי נֹגַהּ.


ט

הִנֵּה כִּי כֵן אַף בִּלְבָבִי מֵעַתָּה,

אַף בִּלְבָבִי שַלְהֶבֶת אֵשׁ בֹּעֶרֶת,

שַׁלְהֶבֶת חֵפֶץ הִיא, הַיּוֹם עוֹרֶרֶת

רוּחִי אֶל הַזָּמִיר, אָמְנָם אֵחַתָּה,

פֶּן מִלָּתִי תִקְצַר וּלְשׁוֹנִי תֵּלֶא,

אֶל מוּל דּוֹדִים הַנִּכְבָּדִים כָּאֵלֶּה.


י

שִׁפְעַת אַנְשֵׁי הַשִּׁיר הִכּוּ הַנֶּבֶל,

הֵרִיעוּ בִזְמִירוֹת וּבְאִמְרֵי שֵׁפֶר,

אַךְ אָנֹכִי, כִי לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר,

אֵיכָכָה אָרִים קוֹל אֶל תּוֹךְ הַחֶבֶל?

שִׂיחִי הֵן הוּא תָפֵל, שִׂיחָם טוֹב טַעַם,

לָכֵן יִיטַב, כִּי אֶתְאַפֵּק הַפַּעַם.


יא

מִזֶּה אֵפוֹא אַתְּ בַּת שִׁירִי הֵרוֹמִי,

כִּי לֹא בֵין הַשָּׁרִים מָקוֹם אֵלַיִךְ;

אֵדַע כִּי חוֹב גָּדוֹל יֻטַּל עָלַיִךְ,

אָכֵן אָשָׁם אֵין בָּךְ אַף כִּי תִדּוֹמִי;

אוֹ בִּתְהִלּוֹת אִם חֻפּוֹתָם תַּקִּיפִי,

הֵן לֹא עַל זֹאת כָּבוֹד וָעֹז תּוֹסִיפִי.


יב

לָכֵן בֵּין הַבָּאִים אֶל בֵּית הַיַּיִן,

הָלוֹךְ גַּם אַתְּ אֶל הַיְדִידִים מִנֶּגֶד,

וּכְטוֹב לִבָּם עַל רֹב עֶדְנָה וָמֶגֶד,

אֵלֵימוֹ אִמְרִי כֹה בִשְפַל הָעַיִן:

אַכִּיר שִׁמְכֶם הַטּוֹב מִיַּרְחֵי קֶדֶם,

אַךְ בִּלְשׁוֹנִי אֵין דֵּי מִלָּה וָאֶדֶם.

אֵל הַכָּבוֹד, אִם הַכָּבוֹד נָטַשְתִּי,

אַל נָא תִקְצֹף אַל נָא תִטֹּר לָנֶצַח;

זָחַלְתִּי וָאִירָא מִיּוֹם הָרֶצַח,

וּבְכָל-רַע, אוֹיָה לִי! כִּמְעַט נוֹקַשְׁתִּי.

נִחַם עַל אַשְׁמָתִי אַלֶיךָ גַּשְׁתִּי,

סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ וָאַט הַמֶּצַח,

הֻכֵּיתִי מִמַּכְאוֹב אָנוּשׁ וָנֶצַח,

זִכִּיתִי אֶת לִבִּי, אָרְחִי חִדַּשְׁתִּי.

וּלְמַעַן אִנָּצֵל מִפַּח הַפֶּשַׁע,

נָתַתִּי שַׁרְעַפָּי בִּמְעוֹן שָׁמַיִם,

וָאֶתְאַוֶּה מִשָּׁם חַיִּים וָיֶשַׁע.

אַתָּה עַתָּה חַנוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם,

אֶת הֶעָשׂוּי כַּפֵּר וּמְחֵה מִסֵּפֶר,

זָכוֹר, כִּי אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.

השיר יהיה לכם כליל התקדש חג האסיף תקופת השנה / אפרים לוצאטו


חַג הָאָסִיף הֵן הִתְקַדַּשׁ הַלַּיִל,

אוּלָם לִבִּי כִמְעַט חָלָל מִבַּיִת,

כִּי בִיהוּדָה, מֵעֵת גָּלָה הַחַיִל

אֵין אֹסֶף, אֵין בָּצִיר, אוֹ נֹקֶף זַיִת.


הֵן כֶּרֶם יִשְׂרָאֵל הָעוֹשֶׂה חַיִל,

כָּסּוּ פָּנָיו חָרוּל וַיַּעַל שַׁיִת;

הוֹד הַהֵיכָל מֻדָּח, לֹא פַר, לֹא אַיִל,

יוּבָא כִימֵי עוֹלָם אֶל הַר הַבַּיִת.


נָאוֹר אַתָּה אַדִּיר, כִּי צִבְאוֹתֶיךָ,

עֵת בַּמִּדְבָּר תָּעוּ בִישִׁימוֹן דֶּרֶך,

סַכּוֹתָה בֶעָנָן וּבְאֵשׁ אוֹכֶלֶת;


אֵיךְ תִּתְאַפַּק אֶל מוּל חָרְבוֹת בֵּיתֶךָ?

מֶה לֹא תָקִים אֶת הַסֻּכָּה נוֹפֶלֶת?

מֶה לֹא תָקוּם, וּלְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ?

היום אתם יוצאים בחודש האביב / אפרים לוצאטו


LA PRIMAVERA

CANZONETTA

Metastasio Pietro

אשר העתקתי מן המטזטאזיאו

משורר קסריי, ועתה אל תעצבו

לבקר בהיכלו, למען תחזינה עיניכם

כי ערב לבבי לגשת אליו, ופה אל פה

אדבר בו



Già riede Primavera

,Col suo firito aspetto

ià il gratto Zeffiretto

.Scherza trà l’ebe, e i fior

הֵן הָאָבִיב הִגִּיעָה

בִּיפִי צַלְמָהּ פּוֹרַחַת;

הֵן רוּח חֵן וָנַחַת

בַּנִּצָּנִים צָחָקָה.


,Tornan le fronde agli alberi

,L’erbette all prato tornano

Sol non ritorna a mé

,La pace del mio cuor


עָלִים לָעֵצִים שָׁבוּ,

שָׁב הֶחָצִיר לָאָחוּ,

אַךְ כִּלְיוֹתַי לֹא נָחוּ,

שַלְוַת לִבִּי רָחָקָה.


Febo col puro raggio

,Su i monti il gel discioglie

E quei le verdi foglie

.Veggonsi rivestir


בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ הַשֶּׁמֶש

בָּהָר יַמְסֶה הַקֶּרַח;

חֶמְדַּת כָּל-צִיץ וָפֶרַח

סָבִיב, סָבִיב יַצְמִיחַ.


E'l fiumicel, che placido

,Sulle sue sponde mormora

Fa col disciolto umor

.Il margine fiorir


נָהָר, כִּי אֶל הָעֶבֶר

בַּלָּאט מֵימָיו יִנְהָקוּ,

עִם שִׁקּוּיָו נָמַקּוּ

אֶת הַשָֹּפָה יַפְרִיחַ.


,Le querce antiche annose

,Su le pendici alpine

Già dal ramoso crine

.Scuotone il tardo gel


אֵלִים, אַלּוֹנֵי זֹקֶן,

כִּי בַמּוֹרָד שָׁרְשָׁמוֹ,

קֶרַח כִּי אָז כִּסָּמוֹ

מִפֹּארוֹתָם יַפִּילוּ.


A gara i campi adornano

,Mille fioretti tremuli

Non violati aucor

.Dal vomere crudel


שָׂדוֹת יִשְּׂאוּ לָאֶלֶף

צִיצִים הֵנָה וָהֵנָה,

עָלֵימוֹ לֹא עַד הֵנָה

אֶת הָאֵתִים הֵטִילוּ.


,Al caro antico nido

,Fin dall' egizie arene

,La Rondinella viene

.Che ha valicato il mar


וּדְרוֹר אַף הִיא מֵעַתָּה,

אֶל קֵן אָהוּב מִקֶּדֶם

בָּאָה מֵאֶרֶץ קֶדֶם,

אָרְחוֹת יַמִים עָבָרָה.


,E mentre il volo accelera

,Non vede il laccio a tendere

E và del cacciator

L’insidie ad incontrar


וּבְעוֹד תָּחִיש הָאֵבֶר,

פַּח הַנָּטוּי לֹא תֵּרֶא,

הָלוֹך אֶל מוּל אִישׁ פֶּרֶא,

בִּמְצוּדָתוֹ נֶעְצָרָה.


La Pastorella amante,

,Già più serena in fronte

,Corre all' usata fonte

.A ricomporsi il crin


גַּם הָרוֹעָה אֹהַבְתִּי,

בָּרָה וִיפַת הָעַיִן,

וַתָּרָץ אֶל הָעַיִן,

וַתֵּיטֶב אֶת הַשַׂעַר.


;Escon le greggi al pascolo

,D’bbandonar s’affrettano

,L’arene il. Pescattor

.L’albergo il Pellegrin


בַּחוּץ יֵצֵא הָעֵדֶר

לִרְעוֹת מֵיטַב כָּל-שִׂיחַ;

דַּיָּג הַחוֹל יָנִיחַ,

הַהֵלֶךְ אֶת הַשַּׁעַר.


,Fin quel Nocchier dolente

,Che al sospirato lido

Scherno del flutto infido

;Naufrago ritornò


גַּם הַדָּוֶה רַב שַׁיִט,

כִּי שָׁב לִמְחוֹז הַחֵפֶץ

כִּצְחוֹק זֶרֶם וָנֶפֶץ,

וַיִבָּהֵל וַיָעַף;


Nel rivederlo placido

,Lieto discioglie l’ancore

E rammentar non sà

.L’orror ch’in lui provò


כִּרְאוֹת גַּלִּים יִשְׁתּוֹקוּ

טוֹב לֵב יִפְרֹשׂ הַדֶּגֶל,

אַדִּיר יָכִין הָרֶגֶל,

לֹא עוֹד יִזְכּוֹר הַזַּעַף.


,E tu non curi intanto

?Fille, di darmi aita

Come la mia ferita

?Colpa non sia di té


וָאַתְּ, רָחֵל, תִּכְלָאִי

מִמֶּנִּי עֶזְרַת רֶגַע?

כִּמְעַט כִּי זֹאת הַנֶּגַע

אָשָׁם לֹא הִיא אֵלַיִךְ?


,Ma se ritorno libero

,Gi’antichi lacci a sciogliere

No, che non stringerò

.Più frà catene il piè


רַק אִם חָפְשִׁי אָשוּבָה,

כִּי כָל-מוֹטָה אַשְׁלִיכָה,

לֹא עוֹד שֵׁנִית אוֹלִיכָה

הָרֶגֶל בִּכְבָלַיִךְ.


,Del tuo bel nome amato

,Cinto del verde alloro

Spesso le corde d’oro

.Hò fatto risuonar

חָגוּר מִצְנֶפֶת יֶרֶק,

לָתֵת לִשְמֵךְ תִּפְאֶרֶת,

הִנֵּה בִיקַר אַדֶּרֶת

חַבְלֵי זָהָב הִכֵּיתִי.


,Or se mi sei più rigida

,Vuò, che i miei sdegni apprenando

Del fido mio servir

.Gli oltraggi a vendicar


עַתָּה אִם אַתּ אָנוּשָׁה,

הוֹאַלְתִי כִי הַזַּעַם

נָקָם יִלְמַד הַפַּעַם,

כִּי בוּז עָבְדִּי קִנֵּאתִי.


Ah no! ben mio perdona

,Questi sdegnosi acceenti

Che sono i miei lamenti

.Segno d’un vero amor


הָהּ לֹא! טוּבִי תִּסְלָחִי

אֶת רָב שִֹיחִי עַד הֵנָּה;

וּתְלוּנוֹתַי הֵן הֵנָּה

אוֹת כִּי חֶשְׁקִי בַל תֵּלַהּ.


S' è tuo piacer, disprezzami,

,Se cosi vuoi, gradiscimi

O pietosa, o crudel

.Sei l’alma del mio cuor


תִּבְזִינִי, אִם תּוֹאִילִי,

תִּרְצִינִי, אִם תִּכְסוֹפִי;

תַּחְמֹלִי, אוֹ תִּקְצוֹפִי,

חוֹתַם לִבִּי אַתּ סֶלָה.

שכור נושא את כפיו, במנחה ההולכת לפני הגביר כמר מנשה חפץ, כי בלילה ההוא על שם הפוּר, אחרי אכלו בצלו ואחרי שתה, וישכר ויתגל וינס ויצא החוצה ערום ויחף / אפרים לוצאטו


אֶמֶשׁ כְּמוֹ עָלָה בְיָדִי חוֹחַ,

רֹאשִׁי סְבִיבוֹתַי הֲלֹא מַקֶּפֶת;

וּכְשַׁעֲטַת הַסּוּס בְּצֵאת מֵרֶפֶת,

כֵּן חֻבְּלָה רוּחִי בְאֵין מָנוֹחַ.

קַמְתִּי כְאִישׁ שִׁכּוֹר אֲזַי כִקְדוֹחַ,

עָרֹם בְּתוֹךְ הָעִיר בְּלִי מִצְנֶפֶת;

עַד אָץ הֲמוֹן הָעָם כְּשֵׁם וָיֶפֶת,

עֵת מִהֲרוּ כִסּוּ אֲבִיהֶם נֹחַ.

אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁבַת חֲרוֹן הַיַּיִן,

מוֹדֶה, וְגַם עוֹזֵב, אֲשֶׁר הִסְכַּלְתִּי,

שַׂמְתִּי מְשׁוּגָתִי לְמַרְאֶה עַיִן.

לָכֵן עֲשֹה שִׁירָה אֲנִי הוֹאַלְתִּי;

אַף כִּי נְמִבְזָה הִיא, וּבָהּ אֵין חֵפֶץ,

מִנְחָה שְׁלוּחָה לָךְ, מְנַשֶּׁה חֵפֶץ.

תּוֹרָה תְעוּדַת אֵל, בְּאֵל נִקְשֶׁרֶת,

אַיֵּה מְעִיל צִדְקֵךְ אֲשֶׁר תִּצְנוֹפִי?

עַד אָן אֱמוּנָתֵךְ תְּהִי נֶעְדֶּרֶת,

אַף זָהֳרֵךְ טָמוּן וּבַל תּחְשׂוֹפִי?

עוּרִי בְתוּלַת חֵן מְאוֹד נֶהְדֶּרֶת,

עוּרִי גְבֶרֶת עוֹז, כְּלִילַת יוֹפִי,

הִנָּשְׂאִי עַל כֵּס בְּרָב תִּפְאֶרֶת,

וִישׁוֹחֲחוּ תַחְתֵּךְ אֱלִילֵי דוֹפִי.

שׁוּבִי לְקַדְמָתֵךְ, וְקוּמִי שִׂישִׂי,

גַּלִי מְקוֹר חָכְמָה אֲשֶׁר נִסְתָּמָה,

אַף יֶעֱרַב טַעְמֵךְ, כְּיֵין הָרֶקַח.

אֶל כָּל-מְתֵי סוֹדֵךְ פְּדוּת הָחִישִׁי;

בָּךְ יַעֲלוֹז שָׁאוּל וְיָדוֹ רָמָה,

בָּךְ יַעֲקֹב יָגֵל וְיוֹסֶף לֶקַח.

שָׂרָה מְאֻשָּׁרָה בְהוֹד תִּצְנוֹפִי,

נָתוֹן שְׁאָר בָּנוֹת לְאַל וּלְאַיִן;

הִנֵּה מְתוּקָה אַתְּ, וּמִנִּי יַיִן

טֹבוּ רְסִיסֵי חֵן אֲשֶׁר תִּטֹּפִי.


אוּלָם כְּחֶסְרוֹן הוּא אֱלֵי הַיּוֹפִי,

אִם תֵּשְׁבִי בָדָד וְגֶבֶר אַיִן;

הִתְעוֹרְרִי אֵפוֹא, שְׂאִי הָעַיִן

אֶל אִישׁ יְפֵה מַרְאֶה בְאֶפֶס דּוֹפִי.


אֶל אִישׁ כְּבִנְיָמִין אֲשֶׁר מִנֶּגֶד,

הַנֶּהֱדָר עַל כָּל-בְּחִירֵי קֶרֶת,

כִּי תָאֳרוֹ יָפֶה וְחִכּוֹ מֶגֶד;


אֵלָיו, יְפֵה-פִיָּה, תְּנִי דּוֹדַיִךְ,

כִּי מַעֲטֵה שָׂשׂוֹן בְּרָב תִּפְאֶרֶת

אַתְּ תִּתְּנִי אֵלָיו, וְהוּא אֵלַיִךְ.

השיר הזה כלה זרע אמת ותקעתי יתד במקום נאמן / אפרים לוצטו

עֲלֵה בְנוֹ חֲלוֹף לְרוּם זְבוּל

וְשָׁם בְּרֹב פְּאֵר הֱוֶה גְבִיר,

לְנַפְ-שְׁךָ בְּנֵה יְפִי דְבִיר,

וְנַ-חֲלָה קְנֵה בְלֹא גְבוּל;

חֲשׁוֹב כְּבוֹד זְמַן כְּנֶ-אֱלַח

וְעַל דְּבַר אֱמֶת רְכַב צְלַח.

בְּנִי הֱיֵה בְטוֹב, וּמֵ-עֲבוֹר

בְּרַע שְׁמוֹר, וּמֵ-חֲטוֹא חֲדַל;

רְדֵה, רְדָה, אֲבִי רְכוּשׁ וְדַל

אֲבָל חֲזֵק וְהַ-חֲזֵק בְּבֹר;

עֲזוֹב אֱלִיל וְשָׁוְא, וְחַי וּמֵת

צְלַח רְכַב עֲלֵי דְבַר אֱמֶת.


וְשַׁ-עֲרֵי שְׁאוֹל מְאֹד יְרָא

וּמִ-נְּהֶם בְּרַח לְבַל קְרוֹב;

לְבָ-בְךָ לְטוֹב אֲהָה עֲרוֹב,

וְאֵל לְעֵת מְצֹא בְּקוֹל קְרָא,

וּבוֹ שְׁלֵיו בְּטַח וְשׁוּב שְׁכַב,

וְעַל דְּבַר אֱמֶת צְלַח רְכַב.


אִם הָאָדוֹן1 צָהֹב מוֹבִיל הַזֹּהַר

יָחוֹן אֶת שִׁירָתִי בִּמְעַט טוּב טַעַם,

הֵא בִבְרוּרָה שָׂפָה וּבְאִמְרֵי טֹהַר,

תִּפְאֶרֶת הַיְדִידִים אָשִׁיר הַפַּעַם.


אֹמַר, כִּי מֵעֵינָם כִּבְעַד הַצֹּהַר

הַחֵשֶׁק יִתְרָאֶה בִגְבוּרוֹת רַעַם;

אֹמַר, כִּי בִּפְנֵיהֶם הָדָר וָתֹאַר,

וִיזָרוּ שִׂפְתוֹתָם מַמְתַּקִּי טַעַם;


אֹמַר – מֶה לֹא אֹמַר? אֹמַר, כִּי הֵמָּה

גַּם טֹבוּ, גַּם יָפוּ, מֵחֵן, מִשֵּׂכֶל,

זֶה בִדְרָכָיו נָאוֶה, אַף זֹה נָעֵמָה.


אַךְ בִּרְאוֹתִי כִּי מַה צִפִּיתִי הֶבֶל,

אַכִּיר כִּי לֹא אוּכַל, אוֹדֶה הַסֶּכֶל,

לָכֵן אֶל הַהֵיכָל אֶתְלֶה הַנֶּבֶל.


  1. אפּוֹלוֹ הוּא אליל המשוררים.  ↩︎

נַפְשִׁי יְחִידָתִי, שְׁכֶם מִמַּעַל,

עַל בָּמֳתֵי מָרוֹם אֲהָהּ תִדְרוֹכִי;

נָא תַחֲזִיקִי בִי, וּבִי תִתְמוֹכִי,

פֶּן צַעֲדִי יִרְפֶּה, וְשָׁם לֹא אַעַל;


כִּי בַעֲבוּר חוּשִׁי, מְקוֹר כָּל-מַעַל,

מַה תִּבְחֲרִי אֶמְאַס, וּמַה תַּחֲשׂוֹכִי

הַרְבֵּה מְאֹד אֶשְׁאַף; הֲלֹא אָנֹכִי

אֶל מַר דְּבַש אֹמַר, וּמוֹר אֶל רַעַל.


הִזָּכְרִי, הִזָּכְרִי הַנֶּפֶשׁ,

כִּי עַל אֲשֶׁר אֶזְכֶּה יְקַר תִּפְאֶרֶת,

שֻׁלַּחַתְּ מִן הַגַּן, וּבָאת בָּאָרֶץ.


אִם אֶטְבְּעָה אֵפוֹא בְטִיט וָרֶפֶשׁ

הוֹי תֹאבְדִי מָחָר בְּבֹא הַקָּרֶץ,

וּתְאֻכְּלִי לָעַד בְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת.


הָכֵן, יִצְחָק, הָכֵן תֵּבַת עֵץ גֹּפֶר,

וּפְרוֹשׂ אֶל הַתֵּימָן כַּנְפֵי דִגְלֶךָ.

חָרוּץ טְרִיאֵסְטִי רוּץ בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ,

וּדְמֵה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ אֶל הָעֹפֶר.

כִּי שָׁם רָאֹה תִרְאֶה אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר,

הִיא הָעַלְמָה חַנָּה שִׂמְחַת גִּילֶךָ;

אֶת אֶזְרוֹעָהּ תִּפְתַּח, תִּקְרַב אֵלֶיךָ,

וָנֶפֶשׁ הַחוֹלָה תִמְצָא כֹּל-כֹּפֶר.

הִנֵּה בִלְבוּשׁ מַלְכוּת תֵּשֵׁב מִנֶּגֶד,

נָאוָה וּמְעֻנָּגָה תַשְׁקִיף אוֹתָכָה,

חָלָב וּדְבַשׁ תָּזוּב, תִּזַּל כָּל-מֶגֶד.

בָּרֵךְ קוּפִּידוֹ נָא, בָרֵךְ הַמַּחַץ,

בַּדֶּשֶׁן הִתְעַנַּג, וּרְאֵה אֵיכָכָה,

תָבֹאנָה טוֹבוֹתָיו אַחַר הַלַּחַץ.

מִי זֹאת הַמְּעֻנָּגָה בִדְבַשׁ מִלֶּיהָ,

בִּלְבַב הָאִישׁ יִצְחָק עוֹרֶרֶת חֵשֶׁק?

הַנֶהְדָּרָה כָּלִיל בִּכְלֵי דַמֶּשֶׂק,

אֶל אַפִּרְיוֹן חֻפָּה נוֹשֵׂאת רַגְלֶיהָ?


מִי זֹאת הַנִּשְׂקָפָה, כִי עַל עֵינֶיהָ

הַיֶלֶד הַמּוֹחֵץ הִפְקִיד הַנֶּשֶׁק?

אַךְ הֶהָדָר הָיָה תָמִיד בֶּן מֶשֶׁק

עַל זֹהַר יִפְעָתָהּ וּצְבִי פָנֶיהָ?


בִּינוֹתִי בַבָּנוֹת, רַק לֹא מָצָאתִי

אַחַת בֵּין הַיָּפוֹת נָוָה מִמֶּנָּה.

כִּי עַל כֻּלָּנָה הִיא טוֹבַת הָעַיִן;


גַּם אֶל הַכּוֹכָבִים עֵינַי נָשָׂאתִי,

לִרְאוֹת אִם כִּדְמוּתָהּ אֶמְצָא בָהֵנָּה,

וָאֵפֶן כֹּה וָכֹה, וָאַרְא כִי אַיִן.

זֹאת לִיהוּדָה, אָב לִתְעוּדָה,

יָדוֹ הָדָה עַל כָּל-חָכְמָה;

אִישׁ כִּלְבָבִי, לִפְאֵר לִצְבִי,

אָבִי אָבִי קַרְנוֹ רָמָה;

עָרֵב קוֹלוֹ, נָאוֶה כֻלוֹ,

וּבְשָׂרִי לוֹ הִנֵּה כָמַהּ.

דָּוֶה הָיָה, וּגְאָלוֹ יָהּ,

נַפְשׁוֹ חִיָּה מִבֹּא דוּמָה;

כָּעֵת חָלָה, סוּרָה גוֹלָה,

תִתֵּן קוֹלָהּ דַּת שׁוֹמֵמָה;

אָכֵן הַיּוֹם תִּמְצָא פִדְיוֹם,

כִּי אֵל אָיוֹם הֵשִׁיב חֵמָה,

יִפְרַח יִשְׂגֶּה, אִתָּה יִשְׁגֶּה,

חֵן בָּהּ יֶהְגֶּה, כִּי טוֹב טַעְמָהּ;

לֹא יִתְחַלְחַל, לֹא עוֹד יִתְחַל,

חַיִים יִנְחַל, יַרְבֶּה עָצְמָה;

יָשִׁיב אֶל אֵל בֵּית יִשְׂרָאֵל,

אָז הַגּוֹאֵל בַּל יִתְמַהְמָה.

על הרופא הנופל שדוד ברשת האהבה / אפרים לוצטו


יַלְדָה יָפָה אַחַת וּמְאֹד אֹהֶבֶת

בָּאָה בֵיתָה רוֹפֵא מָזוֹר לָקַחַת,

לֵאמֹר, כִּי זֶה יָמִים נַפְשָׁהּ כֹּאֶבֶת,

אַף בַּלֵּילוֹת רָחַק מִמֶּנָּה נַחַת.


עוֹד הַשֵּׁגָל הַזֹּאת אֶצְלוֹ נִצֶּבֶת,

שָׁלַח יָדוֹ לַחְקֹר אִם יֵשׁ קַדַּחַת;

וַתִּצַּת בִּלְבָבוֹ פִתְאֹם שַׁלְהֶבֶת,

אָהַב, נִלְכַּד גַּם הוּא אֶל תּוֹךְ הַפַּחַת.


נִדְהָם, אַף מִשְׁתָּאֶה הָיָה הַגֶּבֶר;

עַד הַחוֹלָה שֵֹנִית הֵטִיבָה טַעַם:

בִּי הָאָדוֹן, הַאֵין מַרְפֶּה לַשֶּׁבֶר?


אָז הוּא: הָהּ רַעְיָתִי, אַל נָא תַחְשׂוֹכִי,

חִבְשִׁי אַתְּ אֶת פִּצְעִי, אָמְנָם הַפַּעַם

לֹא הָרוֹפֵא, אַךְ הַחוֹלֶה אָנֹכִי.

הַחֵשֶׁק הַשָּׁלִיט בִּלְבַב כָּל-נַעַר,

זָמַם אַף הִשְׂתָּרֵר עַל אִישׁ טוֹב טַעַם,

וַיַּעַט כַּשַׂלְמָה קִנְאָה וָזַעַם,

עַל שׁוּב חַרְבּוֹ רֵיקָם אֶל תּוֹךְ הַתַּעַר.


פִּתְאוֹם עוֹד הִתְאַזַּר מִתּוֹךְ הַסַּעַר,

וַיֵּט יָדוֹ שֵׁנִית בִּגְבוּרוֹת רַעַם,

חִצָּיו יָרָה מֵעֵין שָׂרָה הַפַּעַם,

וּכְרֶגַע זִיקוֹתָיו הֵרִיץ וַיָּעַר.


הָהּ בִּרְעָדָה וָגִיל לִקְרַאת הָעֶצֶב,

כִּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיכֶם כָּל-אַנְשֵׁי שַׁחַץ,

וּשְׂאוּ עֻזּוֹ עַל כָּל מִדָּה וָקֶצֶב!


כִּי אִם אֶת לֵב יוֹסֵף שִׁסַּע וַיַּחַץ,

רוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ עֶצֶב,

מִי זֶה בָכֶם יַצִּיל נַפְשׁוֹ מִמַּחַץ?

חָדוֹל, אִישׁ הֶחָדֵל, חֶלְאַת הַחֶלֶד,

כִּי מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא רַק שׁוֹד וָשֶׁבֶר;

הָאָרֶץ שׁוֹמֵמָה, מִנִּי כָל-עֵבֶר

תַּהַר עָמָל וָרִיק, וָאָוֶן תֵּלֶד.


אֶל הָעָפָר יָשׁוּב כַּשָּׂב כַּיֶּלֶד,

כַּקָּטוֹן כַּגָּדוֹל יֵרֵד לַקֶּבֶר;

וּבְיוֹם מָחָר אַל יִתְהַלֵּל הַגֶּבֶר,

כִּי לֹא יֵדַע הַיּוֹם הַזֶּה מַה יֵּלֶד.


אָב הָרִאשׁוֹן גָּוַע, אִישׁ כִּמְתוּשֶׁלַח

בָּא עַד קִצּוֹ, וַיָּמָת שֵׁם וָעֵבֶר,

וַיָּמָת אַבְרָהָם וַיָּמָת סֶלֶד.


גַּם חַיָּתָךְ פִּתְאוֹם תִּפֹּל בַּשֶּׁלַח;

לָכֵן אֶל הַמָּרוֹם הַגְבֵּהַּ אֵבֶר,

חָדוֹל, אִישׁ הֶחָדֵל, חֶלְאַת הַחֶלֶד.

א

זֹאת רַעְיָתִי נָאוָה בִבְנוֹת הָאָרֶץ,

זָרָה גַם נָכְרִיָּה מִחַיְתוֹ יָעַר,

מֵחַלָּמִישׁ קָשָׁה, קָרָה מִשֶּׁלֶג,

הִבְעִירָה בִלְבָבִי חַרְבוֹנֵי קַיִץ;

יֵשׁ חֹשֶׁךְ עִמָּדִי, עָנָן, וָלַיְלָה,

עוֹד מִמֻּלִי תֵשֵׁב בָּרָה כַשֶּׁמֶשׁ.

ב

רָחַקְתִּי בִמְנוּסָה מִזֶּה הַשֶּׁמֶשׁ

וָאָמָד בִּצְעָדַי מֶרְחַב הָאָרֶץ;

תָּעִיתִי כֹה וָכֹה יוֹמָם וָלַיְלָה,

בָּהָר, אוֹ בַבִּקְעָה, שָׂדֶה, אוֹ יַעַר,

הַחֹרֶף, הָאָבִיב, קָצִיר, וָקַיִץ,

אֶל זֶרֶם, אֶל מָטָר, בָּרָד, וָשֶׁלֶג.

ג

הָיִיתִי כַדּוֹנַג, חֶמְאָה, אוֹ שֶׁלֶג,

כִּי יִמַּסּוּ הִמֵּס מִחוֹם הַשֶּׁמֶש,

חִכִּיתִי הָאָבִיב, וַיָבוֹא קַיִץ,

כִּי בִגְלָלִי הוּמַר מְשְׁפַּט הָאָרֶץ;

דָּמִיתִי אֵשׁ לוֹהֵט בִּקְצֵה הַיַּעַר;

וַיִרֶב הַמּוֹקֵד לַיְלָה מִלַּיְלָה.

ד

מָתַי יָבֹא, מָתַי יָבֹא הַלַּיְלָה,

וִישַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי אֶגְלֵי הַשֶּׁלֶג?

הִנֵּה כֹחִי יָבֵשׁ כָּעֵץ בַּיַּעַר,

וַיַּךְ אֶת עַצְמוֹתַי שָׁרָב וָשֶׁמֶשׁ;

רַק נָע וָנָד הֵן אֶתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ,

לָרִיק יוֹם יוֹם שׁוֹאֵף בִּכּוּרֵי קַיִץ.

ה

בַּחֹרֶף חוֹם יִהְיֶה אוֹ קֹר בַּקַּיִץ,

אִם אָנֹכִי אֶשְׁקֹט, אוֹ יוֹם, אוֹ לַיְלָה;

יָרוּצוּ הַדָּגִים עַל כָּל הָאָרֶץ,

הַחֹמֶט יִתְנַשָּׂא, יָעוּף לַשֶּׁמֶשׁ;

הָאֵשׁ בִּבְרִית שָׁלוֹם יִדְבַּק לַשֶּׁלֶג,

אַרְיֵה יָגּוּר בָּעִיר, הָאִישׁ בַּיַּעַר.

ו

שֵׁם יָפָתִי אֶכְתֹּב עַל עֵץ בַּיַּעַר,

עַל קֶרַח בַּקָּרָה, עַל צִיץ בַּקַּיִץ;

אָכֵן בִּבְלִי צַלְמָהּ, בִּבְלִי אוֹר שֶׁמֶשׁ:

בַּלַּיְלָה יוֹם, בַּיּוֹם אֶקְרָא הַלַּיְלָה,

וּבְלִי מַרְאֶה הַהוּא תוֹלָע וָשֶׁלֶג,

אַלְבִּין, אוֹ אֶתְאַדַּם, עוֹדִי בָאָרֶץ.

הֲלוֹם / Ah! L’uom

מִי זֶה רוֹאֶה / misero e'

שְׁנוֹת אֵידֵי, / Se notte, e di

פְּנֵה אֵלַי; / pene, e lai,

אוֹ מֶה! / Oime!

שְׁאוֹל שִׁבַּר. / Suol cibar

קִינָה שְׁמוֹר; / Chi nasce muor

אֲנִי מַתִּי; / animate,

אֲבוֹי! יָמַי / Avoi giammai

אָוֶן עָמָל, / avvenga mal

הָהּ כִי פַסּוּ. / Ah! Che passo

עַלְמָה הַנִּשְׁקָפָה, בָּרָה כַשַׁחַר,

נַפְשִׁי חַתָּה מִמֵּךְ, הָלְאָה בוֹרַחַת;

לֹא כֵן אָמְנָה חוּשִׁי, [שֶׁאֵין לוֹ שָׁחַר]

כִּי בָּךְ עָלֵז עַל רֹב שָׁלוֹם וָנַחַת.


הִנֵּה צַוָּארֵךְ צַח מִצֶּמֶר צַחַר,

עָרֵב רֵיחַ אַפֵּךְ מִכָּל-מִרְקַחַת;

אַךְ בִּגְלָלֵךְ הַחֵשֶׁק בָּא, וַיַּחַר

עָלַי אַפּוֹ; כִּמְעַט אָמוּת לַשַּׁחַת.


תַּתִּי לִבִּי לָתוּר וּלְבַקֵּשׁ חֵפֶשׂ,

אַךְ בִּשְׂעִיפַי תּוֹעֶה עַד כֹּה הִסְכַּלְתִּי,

אִם מִשְׁפָּטִי אַטֶּה הֵנָה אוֹ הֵנָה.


הוֹלֵך אַחַר עֵינָיו חֹמֵס הַנֶּפֶשׁ;

אוּלָם אִם זֹאת אַקְשִׁיב, יָפְיֵךְ חִלַּלְתִּי,

וָאָנָה לִי חַיִּים אִם לֹא מִמֶּנָּה?

קוּם הִנָּשֵׂא בָרוּךְ, וּרְאֵה אֵיכָכָה

אֶל חָכְמָתְךָ עָרוּךְ שָׂכָר עַל יֶתֶר;

קוּם הִנָּשֵׂא בָרוּךְ וּלְקַח הַכֶּתֶר,

כִּי מִמּוֹעֵד אָרוּךְ שָׁמַר אֹתָכָה.

קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה; הָעָם עַל כָּכָה

הֵעִירוּ כִנּוֹרָם, הִכּוּ הַיֶּתֶר;

לָמָה תֵבוֹשׁ, לָמָה תֵשֵׁב בַּסֵּתֶר?

קוּם הִנָּשֵׂא, כִּי הַקִּנְאָה שָׁכָכָה.

אַתָּה עַתָּה אֵפוֹא יוֹמָם וָלַיִל

לֵב לַחָכְמוֹת תָּשִׁית, תִּשְׁקֹד בָּהֵנָּה

לִגְזוֹר אִמְרֵי מָזוֹר וּלְהוֹסִיף חַיִל.

אוֹ אָז! אָז יִכָּנַע גֵּאוּת הָרֶצַח,

יַשְׁלִיךְ אֶת הַמַּגָּל, יָדָיו תִּרְפֶּינָה,

כִּי עוֹד בִּמְעַט מִזְעָר יֹאבַד לָנֶצַח.

אַחַי הַבַּחוּרִים, אִם נָא תַשְׁקִיפוּ

הַיֶּלֶד1 הָעִוֵּר נָאוֶה מִנֶּגֶד,

גַּלּוּ אֶת עֵינֵיכֶם וּרְאֹה הוֹסִיפוּ,

כִּי הוּא מַסְתִּיר חִצִּים תַּחַת הַבֶּגֶד2.

הֵא שִׂפְתוֹתָיו רַכּוּ, הַטֵּף יַטִּיפוּ

כָּל-עֹנֶג, כָּל-שָׂשׂוֹן, כָּל-טוּב, כָּל-מֶגֶד.

רַק שַׁרְעַפָּיו זָרִים, הַקֵּף יַקִּיפוּ

כָּל-אָוֶן, כָּל-מִרְמָה, כָּל-רִיב, כָּל-בֶּגֶד.

גַּם אָנֹכִי מֵאָז אֵלָיו נִקְרֵאתִי,

אַף הוּא כִמְצַחֵק בִּי שָׁנָה וָחֵצִי,

חָנַנִי בִנְדָבָה מַה הִתְאַוֵּיתִי.

אוּלָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם דָּרַךְ עַד רֶגַע

קַשְׁתּוֹ הַנּוֹרָאָה וַיּוֹר בִּי חֵצִי,

וּרְאוּ כִי בִלְבָבִי פָשָׂה הַנֶּגַע.


  1. הוא קופידו אליל האהבה.  ↩︎

  2. רוח החרוז הציקה לי וערום כסיתי בגד  ↩︎

הִנֵּה מַלְכָּה, אִשָּׁה זַכָּה,

כָּעֵת חַיָּה חוֹבֶקֶת בֵּן.

הִנֵּה מַלְכָּה …..


הִנֵּה הָיָה          אֶל הַקִּרְיָה

שָׂשׂוֹן גָּדוֹל          הַיּוֹם הַזֶּה;

שִׂמְחָה רַבָּה          תִמָּצֵא בָהּ,

זִמְרָה מִזֶּה,          מָחוֹל מִזֶּה.

הִנֵּה מַלְכָּה …..


זֹאת הָאִשָּׁה          תִשְׂמַח נַפְשָׁהּ,

עַל הִשָּׁנוֹת          חֹק גּוֹרָלָהּ;

כִּי עַל פִּרְיָהּ,          אָז הוֹמִיָּה,

יוֹם יוֹם תִּצְעַק,          תִּתֵּן קוֹלָהּ;

וּבְעֶצֶב מַר          יוֹם יוֹם תֹּאמַר:

מִי זֶה מַחְשִׂיךְ          מִמֶּנִי בֵּן?

הִנֵּה מַלְכָּה …..


שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת          הָיוּ חֹנוֹת

סָבִיב סָבִיב          אֶל שֻׁלְחָנָהּ;

וַתִּתְפַּלֵּל          אֶל הַחוֹלֵל,

גַּם בַּבָּנִים          חָנֵּנִי נָא;

אַף הוּא שָׁקַד,          אוֹתָהּ פָּקַד

וַתַּהַר עוֹד          וַתֵּלֵד בֵּן.

הִנֵּה מַלְכָּה …..


הָאִישׁ יִצְחָק          עַתָּה יִצְחַק,

כִּי מִשְׁכָּנוֹ          לֹא עוֹד יִצְעַן;

עַתָּה יִשְׂמַח,          עַתָּה יִצְמַח

אֶל שֵׂיבָתוֹ           מַטֶּה מִשְׁעָן;

גַּם בַּגָּרוֹן          עַתָּה יָרוֹן,

אֵם הַבָּנוֹת          הִמְלִיטָה בֵּן.

הִנֵּה מַלְכָּה …..


יִשְׁקֹד זַמֵּר,          וִיהִי שׁוֹמֵר

הַגִּיל הַזֶּה          תָמִיד אִתּוֹ;

כִּי עוֹד יָמִים          זָכָר תָּמִים,

זוּלָתִי זֶה,          תֵלֵד אִשְׁתּוֹ;

הִנֵּה מַלְכָּה אִשָּׁה זַכָּה,

כָּעֵת חַיָּה           חוֹבֶקֶת בֵּן.

לאט לי לנער לאחי ליצחק לנהלו בדרך חכמה / אפרים לוצטו


יִצְחָק אָחִי יַקִּיר, יַעַן וּבְיַעַן

כִּי מִבָּבַת עֵינִי אֵהַב אוֹתָכָה,

וָאֶחְקֹר בִּלְבָבְךָ וָאֵרֶא כָכָה,

כִּי לִלְבָבִי שָׁעָה תָמִיד וַיַּעַן;


אֶחְפָּץ, אוֹצַר חָכְמָה תִשְׁקֹד כִּכְנַעַן,

קָנֹה, מָכֹר, וּכְבָר תֵּדַע אֵיכָכָה;

שַׁלְהֶבֶת שַׁחֲרוּתְךָ הִנֵּה שָׁכָכָה,

לָכֵן כִּסְלִי אָשִׂימָה בָךְ, וּלְמַעַן


כָּבוֹד וָעוֹז תִּנְחַל, גַּם תּוֹסֶף חַיִל,

זֹאת הַתּוֹרָה, כִּי בַחוּצוֹת נָשַׁמָּה,

מִפִּיךָ לֹא תָמוּשׁ יוֹמָם וָלַיִל.


קַוֵּה אֶל אֵל וִירוֹמְמְךָ לַשַּׁחַק,

וּגְמוּל עַל הֶעָמָל חַכֵּה מִשָּׁמָּה,

וָאָרֶץ וּמְלֹאָה שִׁיתָה כַשַּׁחַק.

בצאת חתן מחדרו וכלה מחפתה, וירא כל העם וירונו, אני אמרתי בחפזי / אפרים לוצטו


כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב, אִם תֹּר יַגִּיעַ

כִּי עֵקֶר מִשְׁפָּחָה תֵּחַד עִם עֵקֶר,

בִּזְמִירוֹתָיו נָחוּץ, בַּחוּץ יָרִיעַ,

וִיהִי תַחְתָּם טָמוּן אֵמוּן וָשֶׁקֶר.


פִּיו בִנְקַלָּה יִפְצֶה, וּלְבַד יַבִּיעַ

כִּנְפוֹל מִקְרֵה רוּחוֹ מֵאֶפֶס חֵקֶר;

יָרִים אֶת הַיְּדִידִים אֶל חוּג רָקִיעַ,

אוֹ כִי יִזְכּוּ מִצְעָר אוֹ כִי אֵין חֵקֶר.


לֹא כֵן אָמְנָה, לֹא כֵן אֶעְשֶׂה אָנֹכִי,

הַיּוֹם כִּי תִפְאַרְתֵּךְ זַכָּה הֵאִירָה

הַצֶּמֶד הַנָּאוָה וּכְלִילַת שֶׁפֶר.


אֵדַע הֵיטֵב, כִּי כָל-כָּבוֹד תִּתְמוֹכִי,

רַק מִכַּבֵּד אֶחְשׂוֹךְ, יַעַן אַכִּירָה,

כִּי הַמַּצָּע קָצַר בִּמְגִּלַּת סֵפֶר.

דברים נחומים אל החכם הנעלה כמוהר"ר יעקב חי חפץ מ"ץ בק"ק גוריציאה, בחלותו בכאב הכליות כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, וכל קהל ישראל עומד בית י"י ביום צום להפיל תחנה לישועתה / אפרים לוצטו


עוּרָה אָדוֹן דָּוֶה, וּרְאֵה כִי מַיִם

יַזֶּה הָעָם הַזֶּה דוּמָם כָּאֶבֶן

וּלְשֶׁבֶר אַנְחָתָם נֶעֶרְמוּ מַיִם,

כָּפִיס מֵעֵץ תִּצְעַק, מִקִּיר הָאֶבֶן.


אַתָּה עַתָּה כַּבִּיר הַטֵּף הַמַּיִם,

וּבְנַחַת וּרְוָחָה הוֹצֵא הָאֶבֶן;

וּלְבַב הַנִּצָבִים נָמֵס כַּמַּיִם,

אַל נָא יֵרַך לִבְּךָ חָזָק מֵאֶבֶן.


הָאֵל חַנּוּן, הַהוּא, כֵי נַחַל מַיִם

אָז בִּישִׁימוֹן מִדְבָּר הִזִּיל מֵאֶבֶן,

מִמַּעַיְנֵי יִשְׁעוֹ יָרִיק לָךְ מַיִם.


הֵן עוֹד מִפִּי הַבּוֹר תָּסִיר הָאֶבֶן,

עוֹד כַּמִּשְׁפָּט רִאשׁוֹן תַּשְׁקֵנוּ מַיִם,

עַד כִּי בָּהָר הַטּוֹב יִוָּסֵד אָבֶן.

קינה היא לזכר עולם כי האלוף הנ"ל בא אל אבותיו בשלום, וינח ביום השביעי מכל מחלתו אשר נשא הלא הוא עשתי עשר לירח בול, שנת חמשה אלפים וחמש מאות ותשע לבריאה / אפרים לוצטו


גּוֹרִיצִיאָה הוֹמָה וּמְאוֹד נֶעְכֶּרֶת,

הַהֻלָּלָה מֵאָז וּכְלִילַת יוֹפִי,

הַגְבִּיהִי צִוְחָתֵךְ וָעָב תִּגֹּפִי,

וּשְׂאִי מִסְפֵּד וָהִי בִמְרוֹמֵי קֶרֶת;


הַסְתִּירִי בֶעָפָר בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת,

וּמְטֻלָּאִים שַׂקִּים נוּגָה תִצְנוֹפִי;

כַּנַחַל דִּמְעָתֵךְ רַכָּה תִטּוֹפִי,

וָגֹחִי בִּרְעָדָה; וֶהְיִי זוֹכֶרֶת,


כִּי אֶלֶף הַשִּׁשִי, אַחַר כִּי תַמּוּ

חָמֵשׁ מִמֵּאוֹתָיו, אָז בִּשְׁנַת תֵּשַׁע,

וּבְיֶרַח בּוּל, יוֹם הָאֶחָד וָעֶשֶׂר;


עֵצָה, חָכְמָה, בִינָה יַחְדָּו נָשַׁמּוּ,

כִּי בוֹ מוֹרֶה צִדְקֵךְ יוֹדֵעַ פֶּשֶׁר

הֵשִׁיב אֶת נִשְׁמָתוֹ בִמְעוֹן הַיֶּשַׁע.

שָׁרִים, כִּי כָל חֻפָּה רַבַּת תִּפְאֶרֶת

כִּבַּדְתֶּם, הִלַּלְתֶּם בִּשְׂאֵת וָיֶתֶר,

הוֹכֵחַ בַּת שִׁירִי בִּשְׂפַת מִגְעֶרֶת,

עַל כִּי בוֹשָׁה וַתֵּתַצַּב בַּסֵּתֶר;

הַיּוֹם כִּי קוֹל עֲנוֹת אַף הִיא עוֹרֶרֶת,

נָתוֹן אֶל הַיְּדִידִים הָדָר וָכֶתֶר,

הָבוּ כָבוֹד וָעוֹז בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת,

הָרִיעוּ בִזְמִירוֹת עַל פִּי הַיֶּתֶר.

כִּי מִי בֵין הַבָּנִים מֵטִיבֵי טַעַם,

נָאוֶה כִדְמוּת אוֹרִי? אוֹ מִי נָעֵמָה,

כִדְמוּת רִבְקָה בֵין הַבָּנוֹת כֻּלָּנָה?

רַק מֶה? מַחְשִׁים אַתֶּם? אַךְ אִם הַפַּעַם

הַנֵּבֶל יֵרָדֵם, דּוֹדִים כָּהֵמָּה

אֵיכָכָה תִּמְצָאוּן? מָתַי? וָאָנָה?

צִיּוֹן הַנִּדָּחָה, כִי עַד הָאֵפֶר

הָאֵל הַמִּתְנַשֵּׂא הִטָּה פָנַיִךְ;

וּלְמַעַן עַנּוֹתֵךְ וּקְהוֹת שִׁנַּיִךְ,

אֶת אֹמֶץ הָאֻמִּים הִרְבָּה וַיֵּפֶר;


מָתַי? מָתַי נָאוָה בִפְאֵר וָשֶׁפֶר

תּוֹפִיעִי מִסָּבִיב? כִּי אָז בָּנַיִךְ

יָרֹנּוּ בִצְדָקָה, וּמְתֵי מוֹנַיִךְ

יֵבוֹשׁוּ יַחַד כַּכָּתוּב בַּסֵּפֶר?


קוֹל כַּתַּנִּים עַל מַפַּלְתֵּךְ אָרִימָה,

אֶשֹּׁם, אֶשְׁאַף, אַצְרִיחַ, אַף אָרִיעַ,

כִּי מִמַּכַּת מַכֵּךְ מֻכֶּה גַם אָנִי.


אָרִיד בִּמְרִי שִׂיחִי וּמְאֹד אָהִימָה,

שָׁלוֹם לֹא יִהְיֶה לִי, עַד כִּי יַגִּיעַ

יוֹם הַבָּהִיר הַהוּא כִּי תִכּוֹנָנִי.

ולמען ירושלים לא אשקוט / אפרים לוצאטו


עַד אָן אֱלֹהִים חַי אֲדוֹן שָׁמַיִם

תַּנְחֶה עֲדַת צִיּוֹן בְּרוּחַ סַעַר?

עַד אָן תְּהִי עִיִּין יְרוּשָׁלַיִם,

הַר בֵּיתְךָ שָׁמֵם לְבָמוֹת יַעַר?


הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע פְּקַח עֵינָיִם,

כִּי דָתְךָ נִאֵץ כְּסִיל וָבַעַר;

הוֹאֵל הֱיֵה מָעוֹז לְבֵית אֶפְרָיִם,

וִידַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשַּׁעַר.


עוּרָה כְּאִיֹש גִּבּוֹר לְחַזֵּק בֶּדֶק,

שִׁית לֵב לְרַעְיָתָךְ, הֲלֹא יָדַעְתָּ

כִּי הִיא כְשׁוֹשַׁנָּה בְבֵין הַחֶדֶק.


נָא כַרְמְךָ תִּפְקֹד אֲֹשֶר נָטַעְתָּ;

אֶל יַעֲקֹב תִּתֵּן אֱמֶת וָצֶדֶק,

חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲֹשֶר נִשְׁבַּעְתָּ.

אַשְׁרֶיךָ בִּנְיָמִין, כִּי עַל כָּל-עֶלֶם

אֶל חֵיק רָחֵל אַתָּה קָרוּא מִנֶּגֶד;

קוּם, שִׂישׂ אִתָּה, שָׁאֹף אֶת הוֹד הַצֶּלֶם,

כִּי בִשְׁפָתָהּ הוּצַק כָּל-חֵן וָמֶגֶד;

כֻּלָּה יָפָה, עַל הַבָּנוֹת נֶהְדָּרָה,

נָאוָה וּמְעֻנָּגָה וּמְאֹד יָקָרָה. Cara

גַּם אַתְּ, אַיֶּלֶת-חֵן, גַם אַתְּ הָרִימִי,

הָרִימִי בִידִידוּת גַּבֹּת עֵינַיִךְ;

וּבְרִית עִם הָאוֹהֵב הַיּוֹם הָקִימִי,

הַֹשְלִיכִי כָל-בּוּשָׁה מֵעַל פָּנַיִךְ;

אַל נָא תִתְחַמָּקִין, אַל נָא תִמְרוֹדִי,

רַק בִּשְׁמָחוֹת וָגִיל אֵלָיו תִּסְגּוֹדִי. Gadi

אַף אָנֹכִי כִּי עָדֵיכֶם אֶשְׁכֹּנָה,

אֶתְכֶם אַשְׁקִיף הַנִּשְׁקָפִים גַם יַחַד;

וּנְגִינוֹתַי בַחוּץ עַל כֵּן תָרֹנָּה,

בִּבְלִי בָהֶן יַעְצֹר אֵיָמה וָפַחַד;

חֵן רַב וָחֶסֶד בִּפְנֵיכֶם בָּחַנְתִּי,

אָרִיעָה בִזְמִירוֹת כִּמְעַט הִסְכַּנְתִּי. Canti

אָשִׁירָה דוֹדֵיכֶם טוֹבִים מִיַּיִן

עִם קֶשֶׁר הַחֻפָּה אַמִּיץ וָנֶצַח,

אָשִׁירָה הֶהָדָר טָמוּן בָּעַיִן,

אָשִׁירָה הַגָּאוֹן חָרוּת עַל מֶצַח;

אָשִׁיר… הַס, הַס; הִנֵּה מַה-טוֹב חָדַלְתִּי;

כִּי הִלּוּלַי רָמִים, וּמְאֹד נִבְהַלְתִּי Alti

אָמְנָם דּוֹדַי, כָּל-הֶאָמוּר עַד הֵנָה

לֹא יִתְחַשָּׁב כִּשְׁכֶם אַחַד מֵאֶלֶף,

כִּי מַמְתַּקֵּי פִיכֶם כָּכָה תִרְבֶּינָה,

כִּרְבוֹת בִּמְקוֹר יוּבַל דֶּלֶף עַל דֶּלֶף;

הָבוּ אֵפוֹא כִי דוּמִיָּה חָפַצְתִּי,

כָּל מִלָּתִי פִתְאוֹם אֶל פִּי קִבַּצְתִּי. Basti

רוֹפֵא, יְמִין יָדָיו צֳרִי כוֹתֶבֶת,

וּשְׂמֹאל מְלֹא כַפָּהּ כְּבָר הִצִּיעָה;

יִבְטַח אֲרוּכָתוֹ לְכָל-עַצֶּבֶת,

נֶחְפָּז יְקַבֵּל פָּז, וּבַל הִגִּיעָה.


אִם נַעֲרָה תִּתְחַל, יְאַחֵר שֶׁבֶת

עַל יַרְכְּתֵי עַרְשָׂהּ עֲדֵי הִרְגִיעָה;

אַךְ אִם זְקֵנָה הִיא אֲשֶׁר כּוֹאֶבֶת,

יַשְׁלִים פְּקוּדָתוֹ בְעַד אַרְגִּיעָה.


עֵת אֶחֱזֶה יָדוֹ, אֲֹשֶר הִפִּילָה

יוֹם יוֹם, לְפִי נוֹצָה, חֲלָלִים אֶלֶף,

בֵּינוֹ וּבֵין שֹׁטֵר מְעַט אַבְדִילָה


רַק מֶה? הֲלֹא עֶרְכָּם רְחֹקָה, עֵקֶב

כִּי הוּא יְמוֹתֵת רַק עֲנוֹּשֵי סֶלֶף,

זֶה יַהֲרֹג נָקִי וְנָשָׂא עֵקֶב.


הָרוֹפְאִים כֻּלָּמוֹ

רָעִים וְחַטָּאִים בְּנֵי עַוְלָתָה;

לֹא דַת יְרוֹּשָה לָמוֹ,

לֹא אֵל עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ,

אַךְ אַחֲרֵי בִצְעָם לְבָבָם יֵלֶךְ,

וַיַעֲשׂוּ לָהֶם אֱלוֹהֵי כֶסֶף.

דַּרְכָּם הֲכִי נִֹשְחָתָה,

כִּי נַעֲרָה כִפְקֹד אֲֹשֶר נָעֵמָה

מִבַּלְעֲדֵי נָגְעָם הֲיֵשׁ קַדַּחַת

יָד יִשְׁלְחוּ מִתַּחַת

וִימַשְּׁשׁוּ כָל-עֵבֶר,

אוּלַי מְעֵי בִטְנָהּ סְתוּמִים הֵמָּה,

אֵלֶה בְדִבְרֵי שֶׁקֶר

יִנָּשְׂאוּ עַד לַחֲבֹש כָּל-ֹשֶבֶר,

אַךְ אוֹרְבִים אֶל דָּם כְּאַנְשֵׁי רֶשַׁע

וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ עֲדֵי אֵין חֵקֶר.

אֵיךְ יֶחֱזוּ אֵפוֹא בְאוֹר הַיֶּשַׁע

אִם מַעֲלָם שִׁלֵּשׁוּ,

כִּי רָצְחוּ, זָנוּ, וְגַם כִּחֵשׁוּ?

אוּלָם רוֹפֵא הַטּוֹב רוֹדֵף הַטֶּבַע,

שָׁת מִשְׁפָּטָיו עַל לֵב כִּכְתוֹב עַל לוּחַ;

כָּל-מֶזֶג הוּא מַכִּיר, שׁוֹקֵל כָּל-רוּחַ,

כִּי בַשִּׁפְלָה יִכְבַּד, יֵקַל עַל גֶּבַע.

עוֹד בָּאַרְבַּע יָדוֹן צוֹפֶה הַשֶּׁבַע,

וּתְעָלָה בַל יוֹשִׁיט אִם לֹא בָטוּחַ;

חִיֹש הַמָּקוֹר יִפְתַּח אֶל דָּם סָרוּחַ,

אֶת מַחְבַּרְתּוֹ חוֹקֵר, בּוֹחֵן הַצֶּבַע.

הַנִּדְכָּאִים בִּכְאֵב, כִּי אַךְ יֵֹש פֶּשַׁע

מִן מִשְׁכָּבָם דָּוֶה אֶל בֵּית הַתֹּפֶת,

זֶה בִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם אֶל יֶשַׁע.

זֶה בִמְסִבּוֹת כָּל-רַע מַפְלִיא הַחֵפֶשׂ;

חֵן בִּשְׂפָתָיו הוּצַק, בִּדְבָרָיו נֹפֶת,

כִּי אַף בִּבְלִי גֵהָה יֵיטִיב לַנֶפֶשׁ.

יָמִים רַבִּים דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ הַחֵשֶׁק,

לִירוֹת אֶל אֶלְחָנָן, אָמְנָם לַהֶבֶל;

מָתַי, אָמַר, אָשִׁית רַגְלוֹ בַכֶּבֶל?

הַעִם אִתִּי אֵין דֵּי עָרְמָה אוֹ עֵשֶׁק?


אֵלַי כִי בָאֵלִים קָנִיִתי מֶשֶׁק,

בֶּן אָדָם יוּכַל תֵּת מָשְׁחַת וָתֶבֶל?

אָז הִתְעַבַּר, וּמְלֵא בוּשָׁה וָאֵבֶל,

הִשְׁלִיךְ אֶת אַשְׁפָּתוֹ, נִפֵּץ הַנֶּשֶׁק.


אָכֵן כָּעֵת רָאָה בִבְנוֹת הַחֶלֶד

מַלְכָּה נָאוָה הַזֹּאת וּכְלִילַת צֶבִי,

עֹז הִתְאַזָּר, כִּי בָהּ בָּטַח הַיֶּלֶד.


שָׁת הָעַלְמָה אֵפוֹא לִקְרַאת הָעֶלֶם;

הִנֵּה, כִי בִגְלָלָהּ הוּבָא בַשֶּׁבִי,

אַף הִתְמַכַּר פִּתְאוֹם אֶל הוֹד הַצֶּלֶם.


זֵד, מִסְתּוֹלֵל, יָהִיר וּגְבַה הַמֶּצַח,

כִּי בִכְבֵדוּת גָּאוֹן תָּרִים הַצַּעַד,

הָהּ הִכָּנַע! וּבְחַלְחָלָה וָרַעַד

זָכוֹר, כִּי גַם אַתָּה מוּעָד לָרֶצַח.

קוֹל מִמָּרוֹם הַסְכֵּת, כִּי אֵיד לָנֶצַח

אֶל גֶבֶר כִּדְמוּתָךְ גָּזַר וַיָּעַד,

וִיחִידָתָךְ אָז תִּשְׁתּוֹחַח מִבַּעַד,

מֻכָּה פִתְאֹם בִּכְאֵב אָנוּשׁ וָנֶצַח.

שׁוּב שׁוּב, וּתְהִי אִתָּך רוּחַ אַחֶרֶת,

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדוֹף, כִּי מַה הִסְכַּנְתָּ

אִם הוֹן אָצַרְתָּ לָךְ, אוֹ שֵׁם תִּפְאֶרֶת?

לוּ שָׁנִים אֶלֶף בִּגְבוּרָה שָׁכַנְתָּ

עַל מוֹשָׁבָךְ אֵיתָן בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת,

הִנֵּה יוֹם בָּא, כִי בֶעָפָר יָשַׁנְתָּ.

א

אֶל בֵּית דוֹדִים דַרְכִּי נָטָה,

וָאֵרֶא שָׁם אֶת הַכַּלָּה;

יוֹשֶׁבֶת הִיא עַל רֹאשׁ מִטָּה,

וּלְכָל-עוֹבֵר תִּשָּׂא רַגְלָהּ.

ב

שָׁם הֶחָתָן אִישׁ מִלְחָמָה,

גִּידוֹ קָשֶׁה כִמְטִיל בַּרְזֶל,

חָזִיתִי אָז כִּי הוּא אוֹזֵל

לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ.

א

רְאוּ עַתָּה אֲנִי נֶאְזָר

לְבוּש מַלְכוּת בְּשֵׁשׁ מָשְׁזָר,

וְאִם יָחִיד שְׁמִי הַזָּר

הֲלֹא רַבִּים אֲשֶׁר אוֹתִי.

ב

חֲזֵה צֹנֶה וְגֵו טָלֶה

הֲלֹא יַחְדָּו אֲנִי צוֹלֶה ·,

בְּבֵית אוֹפֶה ·אֲנִי נִגְלֶה

וְשַׂמְתֶּם בּוֹ ·מְנוּחָתִי.

ג

אֲנִי חוֹמָה בְּאֶפֶס שֵׁש

מְמֻצָּעָה בְּקֶרֶב שֵׁש,

אֲנִי מַשְכִּים אֲנִי בֹשֵש

עֲדֵי תִשְׁלַם עֲבוֹדָתִי.

ד

אֲנִי אֶמְלֹךְ וְאֶכָּבֵד,

וְגַם אֶשְׁוֶה לְאִיֹש עֹבֵד,

אֲנִי אֵקַל אֲנִי כָבֵד

וְלֹא אֵחַר מְרוּצָתִי.

ה

אֲנִי אֶחָד בְּאָרְחוֹתַי

וְלֹא אֵצֵא בְּצִבְאוֹתַי,

וְהֵמָּה אַחֲרֵי מָתַי

בְּעֵת יָבֹא חֲלִיפָתִי.

ו

הֲלֹא תָמִיד אֲנִי מַשְׁקִיף

מְיֻדָּעִי אֲֹשֶר מַקִּיף,

וְהוּא תָמִים וְהוּא תַקִּיף

בְּעֵת יִהְיֶה לְעֻמָּתִי.

ז

וּבַתָּוֶך בְּעֵת נוֹפֵל,

מְאוֹר עֵינַי יִהְיֶה אָפֵל,

אֲזַי יַחְשוֹב זְבוּל שָׁפֵל

אֲשֶׁר תִּרְבֶּה מְבוּכָתִי.

ח

בְּנֵי הַשִּׁיר מְלֻמָּדַי,

בְּזֵר אֶזְרָח גְּשׁוּ עָדַי,

הֱיוּ נָא כֻלְכֶם עֵדַי ·

אֲשֶׁר צַר לִי לְיָפָתִי.

ט

אֲיֵלִיל פֹּה · וְאֶתְעַטָּף

בְּחֶמְלַת בֵּן אֲשֶׁר שֻׁטַּף,

עֲלֵי רִסְנִי אֲשֶר חָטַף

וְלֹא הֵטִיב הֲלִיכָתִי.

י

בְּעֵת הוּשַׁב כְּבוֹד הָעָם

אֲשֶר גָּלָה בְעַד פִּשְׁעָם,

בְּעַם נֵכָר אֲזַי זָעַם

וְגַם הִכָּה בְנֵי בֵיתִי.

יא

וּמַה נִכְבָּד נְשִׂיא צָבָא

אֲֹשֶר עָלַי מְאֹד גָּבַהּ,

וְהוּא הִסִּיג גְּבוּל צָבָא

וְהוּא מָנַע תְּנוּעָתִי.

ביום כלולות / אפרים לוצאטו


הַפּוֹרְטִים זִמְרָה לְפִי הַנֶּבֶל,

שָׁרִים מְכֻבָּדִים נְבוֹנֵי לַחַשׁ,

לִקְרַאת יְדִידֵי חֵן הֲדוּרֵי יַחַשׂ

שָׁתוּ בְדִבְרֵי שִׁיר מְלֹא הַנֶּבֶל.


אַךְ שׁוֹרְרִים יֶשְׁנָם בְּתוֹךְ הַחֶבֶל,

כִּי לֹא עֲלֵי נָקֵל לְשׁוֹנָם תַּחַשׁ,

בָּאִים בְּקוֹל תּוֹדָה מְלֵאָה כַחַשׁ,

וִיסוֹבְבוּ חֻפָּה בְדִבְרֵי הֶבֶל.


מָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא אֲנִי הָעֶלֶם,

כִּי רַב יְקַר דּוֹדַי, וּבָא בִי מֹרֶךְ

מִשּׂוֹא לְעֻמָּתָם תְּהִלּוֹת עוֹנִי?


אֶדּוֹם וְאִם אָקוּץ בְּשֶׁבֶת אֵלֶם,

שַׁלְוָה מְמֻשָּׁכָה וְחַיֵּי אֹרֶךְ

נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֵׁר כָּמוֹנִי.

מִקֵּץ שְׁלֹשֶת יוֹם אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי

טוֹב לֵב וּמִתְעַנֵּג בְּזֹאת הַבַּיִת,

בִּגְלַל כְּאֵב מַמְאִיר כְּקוֹץ וָשַׁיִת,

דָּוֶה עֲלֵי עַרְשִׂי אֲנִי שָׁכַבְתִּי;

אֶל מַעֲלוֹת כֹּחִי מְהֵרָה שַׁבְתִּי,

אַף רַעֲנָן הוֹדי כְהוֹד הַזַּיִת;

מִחוּץ יְדַבֵּר פִּי וְלֵב מִבַּיִת,

כִּי מָצְאָה נַפְשִׁי אֲשֶׁר תָּאַבְתִּי.

אֶמְנַע תְּשׁוּאוֹת חֵן, וְלֹא אָנִיעַ

שָׂפָה לְהוֹדוֹת לָךְ בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר,

כִּי לֹא יְשֻּׁלַם חוֹב בְּפֶה מַבִּיעַ.

אָמְנָם, שְׁלֹמֹה דוֹד, עֲלֵי הַסֵּפֶר,

זֹאת חַסְדְךָ רַבָּה אֲנִי אַצִּיעַ,

וּתְהִי לְזִכָּרוֹן עֲדֵי הָאֵפֶר.

אל הבחור הנעים, כמ' יהושע מינדיס דא קוסטא אשר יעז באהבתו ויקח לו

אשה את יהודית בת הגביר הנעלה כמ"ר יוסף סלוואדור


שְׂאוֹ זִמְרָה וְשִׁגָּיוֹן,

בְּיוֹם חֻפָּה וְאַפִּרְיוֹן,

תְּנוּ תוֹדָה לְאֵל עֶלְיוֹן

לְקוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה.

א

הֲלֹא יָשִׂישׂ / וְקוֹל יָשׂישׂ,

וְשָׁב הוֹדוֹ / אֲשֶׁר חָדַל;

וְהַבָּחוּר, / בְּבִגְדֵי חוּר,

תְּהִלָּתוֹ / מְאֹד תִּגְדַּל;

וּבָא עָשִׁיר / לְדַבֵּר שִׁיר

וְלֹא יִדּוֹם / אֲשֶׁר יִדַּל;

וְאִיֹש נָבוּב / יְהִי לָבוּב,

וּבְלְֹשוֹנוֹ / תְהִי מִלָּה.

שְׂאוּ זִמְרָה…

ב

וְאַתָּה דוֹד, / וּמַה תִּדּוֹד?

וּמַה תֵּחַת / לְיוֹם שׁוֹאָה?

לְךָ רַעְיָה / יְפֵהפִיָּה

אֲֹשֶר בַּפָּז / מְסֻלָּאָה;

וּבָהּ תִּחְיֶה, / וָּבָהּ תִּהְיֶה

נְוַת בֵּיתָךְ / כְּבֵית לֵאָה;

בְּזֶרַע טוֹב / יְהִי רָטוֹב

לְֹשֵם לִפְאֵר / וְלִתְהִלָּה;

שְׂאוּ זִמְרָה…

ג

עֲדִי גָאוֹן, / גְּבֶרֶת אוֹן,

עֲדִי נִזְמֵךְ / וְחֵלְיָתֵךְ;

שְׂאִי רִנָּה / וְגִילִי נָא,

הֲלֹא זֶה יוֹם / חֲתוּנָתֵךְ;

לְכִי לִישׁוֹן / בְּרוֹב שָׂשׂון

וְאֶל אִישֵׁךְ / תְּשׁוּקָתֵךְ;

וְתִדְבָּקִין / עֲדֵי יַזְקִין,

וּבַל תִּהְיִי / מְשַׁכֵּלָה.

שְׂאוּ זִמְרָה…

ד

יְדִידֵי חֵן, / אֲנִי בוֹחֵן

בְּבָתֵּיכֶם / בְּרִית שַׁלְוָה;

וְאֵל שַׁדַּי, / עֲדֵי אֵין דַּי,

הֲמוֹן טוּבוֹ / כְּבָר צִוָּה;

וְסַלְוָאדוֹר, / לְאֶלֶף דּוֹר,

יְהִי עָלֵז / בְּרוֹב חֶדְוָה;

וּבָא גוֹאֵל / לְיִשְׂרָאֵל,

לְיַסֵּד עִיר / עֲלֵי תִלָּה.

שְׂאוּ זִמְרָה…

אֶל הַר הַמּוֹר לֵאמוֹר מִזְמוֹר הֵן בָּאתִי,

וּרְאִי נִיב זֶה נִבְזֶה יַזֶּה עָלַיִךְ;

רַק הַשִּׁירָה, סָרָה, שָׂרָה שָׂרָתִי,

מַתַּן נָבָל, כִּי בַל יוּבַל אֵלַיִךְ.

לִפְנֵי שִׁפְעַת יִפְעָה נִבְעַת יָצָאתִי,

כָּל חֵן נִכְרַת לִקְרַאת הַדְרַת כֵּלַיִךְ;

אֶת צוּף לִקְחֵךְ כָּל-חֵיךְ לוֹחֵךְ מָצָאתִי,

כָּל-לֵב הַקָּר נִדְקַר בִּיקַר מִלַּיִךְ.

אִיֹש הַנָּבָר גָּבַר, וּכְבָר הַחֶבֶל

אֶת הַחָתָן נָתָן נָתַן הַפַּעַם,

בָּךְ כִּמְצַחֵק עַל חֵיק, הַרְחֵק כָּל-אֶבֶל.

אִישׁ שַׁעְשׁוּעִים, נָעִים, אַף עִם טוֹב טַעַם;

יָדוֹ תַעְגַּב עַל גַּב עֻגָב וָנֶבֶל,

וּבְכָל פִּנָּה רִנָּה, פִּנָּה הַזַּעַם.

פֹּה בַדְבִיר הַזֶּה אֲנִי אֶשְׁכֹּנָה,

פֹּה רוֹזְנִים בָּאִים וְכָל-הָעֶרֶב;

פֹּה יַעֲלוֹז יוֹאֵל, וּפֹה תָרֹנָּה

חָכְמוֹת שְׁמוּאֵל חַי לְעֵת הָעֶרֶב;

פֹּה קִנְּנָה תוֹרָה, וּפֹה נָכוֹנָה,

פֹּה נָטְעָה אֶת אָהֳלָהּ וַתֵּרֶב;

בָּה יַחְזִיק יִצְחָק וּמֵאִיר יוֹנָה,

אַבְרָם וְאֶלְעָזָר אֲחוּזֵי חֶרֶב;

פֹּה אֶחֱזֶה מֹשֶׁה, מְנַשֶּׁה חֵפֶץ,

פֹּה אֶחֱזֶה אָשֵׁר, אֲשֶׁר מִנֶּגֶד

יֵֹשֵב לְמוֹ יוֹסֵף וְיוֹסֶף לֶקַח.

אֵלֶּה שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאֵי חֵפֶץ,

גַּם זֶה לְעֻמַּת זֶה יְזָרוּ מֶגֶד,

אַף יֶעֱרַב שִׂיחָם כְּיֵין הָרֶקַח.

ואלה שמות האנשים תופשי התורה כמ"ר משה ואלי וכמ"ר ישראל טריוויס. תושבי פאדובה אשר יחדו ימתיקו סוד מדי שבת בשבתו כעלות המנחה / אפרים לוצאטו


שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ שְׁנַיִם הֵם

הַחוֹקְרִים טָמוּן בְּרֶגֶשׁ עַם,

לֹא נִבְהָל רוּחָם וְלֹא נִפְעַם

אַף כִּי בְיַם גָּדוֹל שְׁבִילֵיהֶם.


הִנֵּה גְבוּל שָׂמוּ לְדִבְרֵיהֶם

מִן הֶעֱלוּ מִנְחָה עֲדֵי יוּעַם;

כֹּה יֶעֱרַב שִׂיחָם וְכֹה יִנְעַם,

כִּי שָׁוְא יְבֻקַּש אִיֹש כָּהֶם.


זֶה כַאֲשֶׁר יָנוּב דְּבַשׁ יַזֶּה,

זֶה יַעֲמוֹד יוֹם יוֹם בְּסוֹד הָאֵל,


וּמְתַלְּעוֹת יִשְׁבֹּר אֱלֵי1 עַוָּל.


זֶה יַאֲדִיר תּוֹרָה לְעֻמַּת זֶה,

לֹא בָן בְּדַת מֹשֶׁה כְּיִשְׂרָאֵל,

לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה וַל.


  1. היא הקליפה אצל יודעי חן  ↩︎

הוֹי עָיְפָה נַפְשִׁי מְאֹד וַתֵּלַהּ,

וּבְסַעֲרַת לֵבָב אֲנִי אִתָּפֶשׂ!

עַד בֹּא חֲלִיפָתִי אֲמָרֵר סֶלָה,

וּשְׁאוֹל אֲנִי אֶשְׁאַל אֲֹשֶר אִנָּפֶשׁ!

הוֹי הַכְּאֵב גָּדַל! כְּאֵש אוֹכֵלָה

נֶעֱצַר בְּעַצְמוֹתַי וּבָא עַד נָפֶשׁ!

רָחֵל אֲהוּבָתִי תְמוֹל הֵחֵלָה,

הַיּוֹם בְּפֶתַע גָוְעָה וָאָפֶס!

רֵעַי, מְיֻדָּעַי, אֲהָהּ חָנוּנִי,

הַשְׁלֵךְ נְבֵלָתִי בְגֵיא צַלְמָוֶת,

כִּי נָפְלוּ עָלַי מְהוּמוֹת מָוֶת!

אוֹ אֶל שְׁמֵי מָרוֹם עֲלוֹת הוֹרוּנִי,

כִּי שָׁם אֱיָלוּתִי! אֲהָהּ אֶרְאֶנָּה!

לוּ הֶחֱזַקְתִּי בָּהּ וְלֹא אַרְפֶּנָּה!

על הר ציון ששמם / אפרים לוצאטו


א

אִם שֶׁפַע טוֹבוֹתָיו יִצְבֹּר הַחֶלֶד,

יִהְיֶה אֶל מוּל פָּנַי כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ;

כִּי בִרְאוֹתִי עַמִּי נָתוּן אֶל נֶפֶץ,

גַּם בְּחַיִים אָקוּץ עוֹדֶנִי יֶלֶד;

צִיּוֹן אֶמְצָא צָיוֹן, בָּתָה הַבַּיִת,

וִיחִידָתִי תָּמִיד הוֹמָה מִבַּיִת.


ב

תָּעִיתִי בִשְׂעִיפִּים הֵנָה וָהֵנָה,

וּלְבַד כִּזְכֹר עָנְיִי אֶמְצָא כַף נַחַת;

כִּדְמוּת אִיֹש מַכְאוֹבוֹת, חָפֵץ לָקַחַת

פּוּגַת מִן הַצָּרָה כָּעֵת יַשְׂחֶנָּה;

כֵּן אָנֹכִי עַתָּה קוֹלִי אָרִימָה,

אָרִיד בִּמְרִי שִׂיחִי וּמְאֹד אָהִימָה.


ג

הוֹי הוֹי, גַלְגַּל עֶלְיוֹן, חָמָס אֶזְעָקָה,

הַיּוֹם בֵּין אַנְחוֹתַי אָרִיב אֵלֶיךָ;

כִּי מִקַּדְמֵי תֵבֵל יַעַן עָלֶיךָ

כָּל-תֹּכֶן הָעִתִּים יַד אֵל חָקָקָה

מֶה לֹא אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁבַּתָּה, טֶרֶם

יָבוֹא עַל גּוֹי קָדוֹשׁ מוֹעֵד הַחֶרֶם?


ד

אוֹ אִם אֶל יוֹם אֵידוֹ מָבֹא נָתַתָּה,

כִּי כֵן בָּעֵת הַהִיא יִסַּד הַמֶּלֶךְ;

אַחַר כִּי זֶה כַמָּה בַגּוֹלָה יֵלֶךְ

וְיֶֹשַע הַנִּכְסָף אֵחַר עַד עַתָּה;

מִזַּעַף וּתְלוּנָה אַל נָא תָנוּחַ,

עַד יֵעָרֶה עָלָיו מִמָּרוֹם רוּחַ.


ה

שַׁמִים וּשְׁחָקִים, שֹׁמּוּ מִמַּעַל

וּמְאֹד חָרְבוּ עַל זֹאת בִּגְבוּרוֹת רַעַם;

כִי אִם בִּבְלִי רַחֵם יִשְׁקֹד הַזַּעַם

עוֹד הַשִּׁלֻּם יִכְבַּד מִנִּי הַמַּעַל;

וּלְבַב הַנִּדָּחִים חָמוֹץ מִקֹּצֶר

יֹאמַר כִּי בֶן יִשַׁי אָבַד הָעֹצֶר.


ו

צֵא בַמַּרְאָה נוּגָה, אַתָּה הַחֶרֶס,

צֵא בַמַּרְאָה נוּגָה וּמְנַע הַנֹּגַהּ;

וּרְאֵה כִי בַת צִיּוֹן אָחוֹר נָסוֹגָה,

יוֹֹשֶבֶת בִּמְהוּמָה חָגָא וָאֶרֶס;

כִּי פָרִיצֵי גוֹיִם בִּשְׁאָט וּבְנֶפֶשׁ

הִשְׁקִיעוּ תִפְאַרְתָּהּ בַּבֹּץ וָרֶפֶשׂ.


ז

זַכָּה בַמַּזָּרוֹת וּכְלִילַת יוֹפִי,

כִּי תַאַסְפִי זִכְרֵךְ מִדֵּי כָּל-חֹדֶשׁ

חוּלִי וָגֹחִי נָא עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ,

בִּגְלַל הִנָּתֵן בָּהּ מָשְחָת וָדוֹפִי;

חִדְלוּ נָא גַם אַתֶּם מֵהָאִיר לַיִל,

כִּימָה וּכְסִיל וָעָש וּשְׁאָר הַחַיִל.


ח

וָאַתְּ, אַדְמַת עָפָר, שֶׁשָּׁם בַּשֶׁפֶל

בִּכְלִימָה תַעַמְדִי עַד עוֹלָם סֶלָה;

אִם בִּמְרוֹמֵי תֵבֵל פִּתְאֹם הֵחֵלָּה

שׁוֹד וּמְבוּכָה כָזֹאת, דָּוָה עַל כֶּפֶל

מִסְפֵּד הַרְבִּי גַם אַתְּ וּרְדִי בַבֶּכִי,

כִּי חָרָשֵי מַשְׁחִית הָיוּ תוֹכֵכִי.


ט

זָעֵף, יַם הַגָּדוֹל, הָרֵם גַּלֶּיךָ,

כִּי בִתְרוּעַת שָׁאוֹן יִלּוֹנוּ יַחַד;

גַּם בִּנְהָרִים תַּפִּיל אֵימָה וָפַחַד,

לָשֵׂאת אֶת זִרְמָתָם לָנוּס אֵלֶיךָ;

הֵן תַּעַבְרוּ חָקְכֶם אַתָּה וָהֵמָּה

וָאָרֶץ תִּשָּׁחֵת וּתְהִי שָׁמֵמָה.


י

הָרִים הַנִּשָּׂאִים, בִּרְתֵת וָרַעַד

שִׁמְעוּ אֶת מַכְאוֹבִי, אָנוּשׁ וָנֶצַח;

רֹעוּ, חֹתּוּ, חִרְדוּ, הַטּוּ הַמֶּצַח,

וּבְכֹבֶד מַשָּׂאָה הָנִיעוּ צַעַד;

סָבִיב סָבִיב הִלְכוּ אָנֶה וָאָנָה,

נִפְלוּ עַל הֶעָרִים, כַּסּוּ אוֹתָנָה.


יא

הֵלִילוּ אִכָּרִים, כִּי עוֹד אֵין אֹסֶף,

אַל גֶּשֶׁם עַל שָׂדֶה, אַל טַל עַל כֶּרֶם;

הָאָרֶץ הַטוֹבָה תִשָּׁאֶה חֵרֶם,

תֵּת כֹּחָה וִיבוּלָהּ הֵן עוֹד בַּל תּוֹסֶף;

שָׁם צִפְעוֹנִי יַפְרִישׁ, נָחָשׁ אוֹ פָתֶן;

לֹא לִמְלָאכָה, אַךְ לִמְלֵחָה תִנָתֶן.


יב

מִן הַמָּרוֹם תֵּרֵד אֵשׁ מִתְלַקַּחַת,

עִם רוּחַ זִלְעָפוֹת, עִם קוֹל הָרַעַשׁ;

וּתְהוֹם רַבָּה גַם הִיא תִמָּלֵא כַעַשׁ,

אָז תִּתְגָעֵשׁ, אָז תִּבָּקַע מִתַּחַת;

וּבְסַעַר מִתְגּוֹרֵר מֵאֵין כָּמֹהוּ,

הַחֶלֶד וּמְלוֹאוֹ יָשוּב לַתֹּהוּ.


יג

אוּלָם מַה זֹּאת? דַּרְכִּי אָנָה נִסְתָּרָה?

אָנָה אָנֹכִי בָא? מֶה קוֹל קַשֶּׁבֶת

אָזְנִי עָמֹק עָמֹק? אֵיזוֹ שַׁלְהֶבֶת

עַתָּה אֶל תּוֹךְ לִבִּי פִתְאוֹם נֶעְצָרָה?

אוֹי לִי! בִּעוּתֵי מָוֶת הִשִּׂיגוּנִי,

חָנּוּנִי נָא, אַתֶּם רֵעַי, חָנּוּנִי.


יד

הָהּ! כִּי עֵינִי תִתְגָּל, וָהָלְאָה תַחַז

כִּדְמוּת אֶחָד קָדוֹשׁ בָּהִיר לַטֹּהַר;

זֶה אֶבְרָתוֹ פֹּרֵשׂ וּמְזָרֶה זֹהַר,

וּלְעֻמָּתִי יָעוּף כַּנֶשֶׁר פַּחַז;

אָכֵן אֶתְפַּלָּה בִי, אַבִּיעַ אֹמֶר,

הֵיךְ בָּאֵלִים יַבִּיט קֹרַץ מֵחֹמֶר?


טו

עוֹד בַּמַּרְאָה אַשְׂכִּיל, וּלְבָבִי יָבֶן,

כִּמְעַט רֶגַע קָטֹן רוּחִי חֻבָּלָה;

כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי, נַפְשִׁי נִבְהָלָה,

וָאִוָּתֵר מַשְׁמִים דּוּמָם כָּאָבֶן;

בָּאַתְנִי הַשָּׁבָץ, וּמְאֹד נִבְעַתִּי,

פֶּן תִּדְבְּקֵנִי הָרָעָה וָמַתִּי.


טז

חָֹש הַשָּׂרָף דַּרְכּוֹ, וּסְבִיבַי בָאָה

נֹגַהּ אֵֹש לֶהָבָה כִדְמוּת הַקֶּשֶׁת;

פָּנָיו אֶל מוּל פָּנַי הָפַךְ לָגֶשֶׁת,

וּכְבָר קוֹל עוֹז אֶשְׁמַע בִּשְׁמִי קָרָאָה;

אַךְ אָנֹכִי עַתָּה נִפְרָד מִמֶּנִי,

אֵין בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה, לֵאמֹר הִנֶּנִי.


יז

אָז בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, מִתּוֹךְ הַסַּעַר

קוֹלוֹ שֵׁנִית הִרְעִים וָאֶדֶם אָנִי;

רַק הוּא בַלָּאט עַל הַכָּתֵף הִכַּנִי

וָרוּחַ הֶחָרֵד הֵקִיץ וָיָּעַר;

רַב לָךְ, אָמַר, מַה זֶּה נַפְשָׁךְ נָבוֹכָה?

קוּם, נִחוּמִים אַגִּיד אֶל אִיש כָּמוֹכָה.


יח

אֶל שֵׁמַע דִבְרָתוֹ עָצְמָה קָנִיתִי

זוֹמֵם, כִּי בִּבְשָׂרִי אֶל עָל הֻרַמְתִּי:

הִנֵּה, כִּי עַל עָמְדִי יָכֹלְתִּי קַמְתִּי,

אַף בִּבְרוּרָה שָׂפָה אֵלָיו עָנִיתִי:

בִּי הָאָדוֹן, דַּבֵּר כִּי בַל אֶשְׁתָּעָה,

וּדְבַר תַּרְאֵנִי מַה, אָעְשֶֹה אֶשְׁמָעָה.


יט

שׁוֹאֵף, מִשְׁתָּאֶה לֹו, דוּמָם צִפִּיתִי

לָדַעַת אֶת פִּתְגַּם חָזוּת הַלֵּזוּ

וּכְבָר קִירוֹת לִבִּי דַּיָּם הֵעֵזוּ,

וּלְקֶֹשֶב אִמְרֵי פִיו אָזְנַי נָטִיתִי;

עַד כִּי אֶת הוֹד קוֹלוֹ פִתְאוֹם הִשְׁמִיעַ,

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ, וּבְכֹה הִבִּיעַ:


כ

אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד, אָמְנָם ֹשָמַעְתִּי

הִתְרַגֶּזְךָ עַל שׁוֹד צִיּוֹן עַד עַתָּה;

וּלְמִן הַיּוֹם כִּי שָׁם לֵבָב נָתַתָּה,

מַה נֶאֶמְנָה רוּחָךָ בָּרוּר יָדַעְתִּי;

הֵטַבְתָּ וַתִּשָּׂא קִינִים הָהֵמָּה,

כִּי לֵאלֹהִים קִנְאָה כָּזֹאת נָעֵמָה.


כא

אוּלָם צַר לִי [אַל נָא תָקֹץ תּוֹכַחַת]

צַר לִי, כִּי רַק בַּשָּׁוְא בָלִים יָמֶיךָ;

גַם זֹה רָעָה חוֹלָה בִבְנֵי עַמֶּךָ,

כִּי מַמְרִים הֵם וּמְשׁוּבָתָם נִצַּחַת;

הִשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם, הִתְעִיבוּ סֶלֶף,

אֵין עוֹשֶֹה טוֹב, אֵין גַּם אֶחָד מֵאֶלֶף.


כב

הִנֵּה כִי כֵן, אִם תִּתעוֹרָר מִמַּעַל

תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ;

נִרְגָּן סָבִיב סָבִיב הַשָּׂטָן יֵלֶךְ,

וּתְלוּנוֹתָיו יִלְטֹשׁ, יָפִיץ הָרַעַל;

כִּי הַצֹּרֵר מִן אָז נִגְזַר מִיֶּשַׁע,

דֹּב אוֹרֵב הוּא לָכֶם, חֹרֵש כָּל-רֶשַׁע.


כג

שִׁמְעוּ נָא זֹאת, כִּי בֵאלֹהִים אָנוּבָה,

שִׁמְעוּ נָא זֹאת וִחְיוּ, אַנְֹשֵי הַמֶּרִי,

מַה תַּעַזְבוּ חֻקַּי לָלֵכֵת קֶרִי?

שׁוּבוּ אֵלַי, כִּי אָנֹכִי אָשׁוּבָה;

פִּתְאֹם אָקוּם, פִּתְאֹם אָקִים כָּל-בֶּדֶק.

אַחַת אֶשְׁאַל, שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וָצֶדֶק.


כד

הֶאָח הֶאָח, כִּי מִיָּמִים יָמִימָה

מֵעַי הָמוּ, חַסְדִּי גָבַר, אֵין קֶצֶף;

עוֹד עִדָּנִין וּפְלַג עִדָן, וּבְשֶׁצֶף

עַל הַר צִיּוֹן שֵׁנִית נִסִּי אָרִימָה;

הֶאָח הֶאָח, כִּי הַמִּשְׂרָה נָכוֹנָה,

חִיֹש הָאָדוֹן יָבֹא אֶל הַהַרְמוֹנָה.

עוּרִי עוּרִי רוּחַ קַדִים כַּיּוֹם,

וּפְחִי עַל צִי אַדִּיר הַמְחַכֶּה לָךְ;

הַמֶּלֶך אָז יָגֵל, יִמְצָא פִדְיוֹם,

כִּי מֵעֵבֶר לַיָּם לִבּוֹ הָלַךְ;

כִפְלַיִם תִּפְאַרְתּוֹ עַתָּה תִגַּל,

כִי לִימִינוֹ חִיֹש תֵּתַצַּב שֵׁגָל.


ובבואה לפני המלך:

הִנֵּה בָאָה, הִנֵּה בָאָה קַרְלוֹט

הַמֶּלֶךְ שָׂשׂ פִּתְאוֹם, נַפְשׁוֹ חִיָּה;

הוּא בִגְבוּרָה מִיָּם אֶל יָם יִשְׁלוֹט,

הִיא תִשְׂתָּרֵר עָלָיו בִּצְבִי יָפְיָהּ;

וּפְרַנְץ תָּמִיד אֶל מִשְׁמַעְתָּם תִּרְעַד,

כִּי בַיָי קַרְנָם תָּרוּם לָעַד.

מי אנכי ומי ביתי / אפרים לוצאטו


אַרְצִי1 הַנִֹּשְקָפָה, הִנֵּה נָכוֹנָה

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה רָמָה רַבַּת יָדַיִם,

בֵּיתִי בִרְחוֹבָהּ הוּא כִדְמוּת הַרְמוֹנָה,

לוּצָאטוֹ מִשְׁפַּחְתִּי וֹּשְמִי אֶפְרַיִם.


שָׁם אָנֹכִי עַל רֹב שָׁלוֹם אֶשְׁכֹּנָה,

שָׁם לִי נָטַעְתִּי גַן עַל עֵין הַמַּיִם,

וּבְנוֹת הַשִּׁיר עַל הַשָּׂפָה תָרֹנָּה

מִשְׁלֵי דוֹדִים יוֹם יוֹם בֵּין הָעַרְבָּיִם.


הִנֵּה אָמְנָה, אַף כִּי עוֹדֶנִּי יֶלֶד,

אֵין כָּל דָּבָר, כִּי עַל רוּחִי אוֹת יַעַשׂ,

קִנְאָה אֵין בִּלְבָבִי, אַף אֵין בִּי כַעַשׂ.


אַךְ כִּמְצַחֵק אֶל מוּל קֹרֹת הַחֶלֶד,

לֹא עֹשֶׁר אֶתְאַוֶּה, לֹא אִירָא עֹנִי,

מִי זֶה הָאִיֹש אֵפוֹא אֻשַּׁר כָּמֹנִי?


  1. היא סנדניאל ארץ חמדה במדינת פריאולי  ↩︎

פֹּה פָאדוֹבָה רַבָּתִי,

כִּי מִיָּמִים יָמִימָה,

מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי אֵלֶיהָ בָאתִי,

בַלִּמּוּדִים לִשְׁמֹעַ:

תּוֹדָה לָאֵל מִמַּעַל,

אֶל סֵפֶר הַשִּׁירִים קִנְצֵי אָשִׂימָה.

אַתָּה, קוֹרֵא נָעִים, כִּי כִבַּדְתָּנִי,

כִּי בָם עַד כֹּה הָגִיתָ,

אִם כֹה וָכֹה חָזִיתָ

כִּי מִדְבָּרָם לֹא יֵרָצֶה מֵרוֹעַ,

עָלַי אַל תָּשֶׁת-נָא חַטָּאת אוֹ מַעַל;

זָכְרָה כִי נַעַר אָנִי,

כִי מֶתֶק תּוֹכַחְתָּךְ כָּעֵת אַכִּירָה,

גַּם גִּלָּיוֹן אַחֵר אוּלַי אַחְבִּירָה.