זְכֹר, אָחִי מאת שלמה אבן גבירול
אֲיַסֵּר בַּר בּוּרִים מאת שלמה אבן גבירול
וְעֵינִי שָׁקְטָה מאת שלמה אבן גבירול
כָּתַב סְתָיו מאת שלמה אבן גבירול
הֲלֹא תִרְאֶה מאת שלמה אבן גבירול
זְכֹר, אָחִי, בְּשִׁבְתֵּנוּ בְשִׂמְחָה
וְאֵם פֶּרֶץ2 עֲלֵי רֹאשִׁי כְּשִׁפְחָה,
וְסִנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה3 מִלְּפָנַי,
וְעִיר אֶסְתֵּר4 לְפָנֵינוּ פְתוּחָה,
וְדוֹד שָׁאוּל5 לְפָנֵינוּ בְיָפְיוֹ
וּמִפִּי בֶּן־אֲבִינֹעַם6 זְרוּחָה,
וְקָם יִתְרוֹ7 לְהוֹר בָּלָק8 זְבָחוֹ
וְזָעַק בֶּן אֲמִתַּי9 מִזְּבִיחָה.
-
יש מיחסים שיר זה לר' אברהם בן עזרא.
שיר זה הוא בדרך חידה, בנוי על־פי־הרב משמות עצם פרטיים בדרך המליצה. ↩
-
אם־פרץ — תמר, וכונתו לענפי עץ התמר, אשר בצלם ישב. ↩
-
סנהדרי־גדולה, היו שבעים, וגם י‘י’ן' בגמטריא שבעים. ↩
-
עיר אסתר, שושן, ופה כונתו שושַנים, ↩
-
דוד שאול, נר. ↩
-
בן־אבינעם, ברק, ופה כונתו לאור. ↩
-
יתרו, יֶתֶר הקשת והכונה, שצדו צפרים בחצי הקשת. ↩
-
הור בלק, אבי בלק והוא צפור, ↩
-
בן־אמיתי, יונה. ↩
וְעֵינִי שָׁקְטָה בִּמְעַט תְּנוּמָה / וְרָאִיתִי כְּכוֹכָב בָּאֲדָמָה,
וְשָׂמַחְתִּי עֲלֵי נָפְלוֹ בְיָדִי / וְשַׂשְׂתִּי כַּעֲלֵי גָבִישׁ וְרָאמָה2,
כְּאִלּוּ הֶעֱלָהוּ יוֹצְרוֹ עֵת / הֱקִיצוֹתִי וְאֵין עִמִּי מְאוּמָה.
כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו3
מִכְתָּב עֲלֵי־גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן4 / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחשֵׁב בְּמַחְשָׁבָיו5.
לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי־שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו6.
-
במאמר “כתב סתיו ושירים אחרים שיוחסו לאבן גבירול בשגגה”, תרביץ פג, ד (תשע"ה), עמ' 605–634, מראה יונתן ורדי שמחבר השיר הוא שמואל הנגיד ולא אבן גבירול ↩
-
תאור הגן אחרי הגשם. ↩
-
כתב סתיו וכו' הסתיו, החרף כתב; המטר והרביבים הם הדיו, הברק הוא העט והענן הוא הכף המחזיק בעט. ↩
-
מכתב עלי גן וכו' הגן הוא הניר והפרחים בעלי צבע תכלת וארגמן הם הכתב והמכתב. ↩
-
לא נתכנו כהם וכו', שום חושב מחשבות לא יוכל במחשבותיו לכתב מכתב כזה. ↩
-
לכן בעת חמדה וכו', כאשר האדמה חמדה את פני השמים וחפצה להדמות אליהם רקמה לה על בדי, ענפי וקני הערוגות, פרחים הדומים לכוכבים. ↩