יש מיחסים שיר זה לר' אברהם בן עזרא.

שיר זה הוא בדרך חידה, בנוי על־פי־הרב משמות עצם פרטיים בדרך המליצה.  ↩

אם־פרץ — תמר, וכונתו לענפי עץ התמר, אשר בצלם ישב.  ↩

סנהדרי־גדולה, היו שבעים, וגם י‘י’ן' בגמטריא שבעים.  ↩

עיר אסתר, שושן, ופה כונתו שושַנים,  ↩

דוד שאול, נר.  ↩

בן־אבינעם, ברק, ופה כונתו לאור.  ↩

יתרו, יֶתֶר הקשת והכונה, שצדו צפרים בחצי הקשת.  ↩

הור בלק, אבי בלק והוא צפור,  ↩

בן־אמיתי, יונה.  ↩

בר־בורים המשורר משתמש בבטוי אחד בשלשה מובנים 1) איש בער ונבער. 2) עופות. 3) צא לחוץ.  ↩

שיר זה מספר על חלום שחלם,  ↩

ועיני וכו‘, כלומר בעת שעיני שקטה בתנומה ראיתי ככוכב שנפל בידי ושמחתי עליו כעל גביש וראמה, אבנים יקרות, אך כאשר הקיצותי אין עמי מאומה, ודומה כאלו יוצרו, ה’ העלהו שוב — את הכוכב — אל השמים.  ↩

במאמר “כתב סתיו ושירים אחרים שיוחסו לאבן גבירול בשגגה”, תרביץ פג, ד (תשע"ה), עמ' 605–634, מראה יונתן ורדי שמחבר השיר הוא שמואל הנגיד ולא אבן גבירול  ↩

תאור הגן אחרי הגשם.  ↩

כתב סתיו וכו' הסתיו, החרף כתב; המטר והרביבים הם הדיו, הברק הוא העט והענן הוא הכף המחזיק בעט.  ↩

מכתב עלי גן וכו' הגן הוא הניר והפרחים בעלי צבע תכלת וארגמן הם הכתב והמכתב.  ↩

לא נתכנו כהם וכו', שום חושב מחשבות לא יוכל במחשבותיו לכתב מכתב כזה.  ↩

לכן בעת חמדה וכו', כאשר האדמה חמדה את פני השמים וחפצה להדמות אליהם רקמה לה על בדי, ענפי וקני הערוגות, פרחים הדומים לכוכבים.  ↩

מידעי, ידידי, הוא מדמה את השמים לגן ואת הכוכבים לפרחים והסהר, הירח, דומה לאגן לברכת מים בתוך הגן.  ↩