ויקי (ויקטורין בן-נתן)
שירן נולדה באלכסנדריה שבמצרים. עלתה ארצה עם בני משפחתה ב-1951. את ילדותה בילתה
בשכונת התקווה. במיתון של שנת 1960 פוטר אב המשפחה, וויקי בת ה-13.5 יצאה לעבוד. הדבר השפיע רבות על תפיסותיה החברתיות לגבי קיפוח, מיעוטים וגם היחס לנשים. את תעודת הבגרות שלה היא השלימה בגיל 17, אז גם החלה ללמוד ספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.
מאוחר יותר, כשכבר היתה אם לשתי בנות, נסעה לניו יורק לעשות את עבודת הדוקטורט על שחיתות הפוליטיקה בישראל ועל אפליית פוליטיקאים מזרחים בארץ בהקשר זה. בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80 כיכבה שירן בתקשורת על תקן האינטלקטואלית המזרחית. היא היתה פעילה בצל"ש (ציונות למען שוויון), בפנתרים השחורים, במפלגת תמ"י של אהרון אבו חצירא ובמזרח אל השלום. היא גם פעלה למען דיאלוג ישראלי-פלסטיני, היתה ממקימי הקשת המזרחית, והיתה חברה בוועד המנהל של הרשות השנייה, במאית, תסריטאית ומרצה.
את חיים שירן (שקיראן), יליד מרוקו, הכירה ויקי בראשית שנות ה-70. לזוג שתי בנות.
נפטרה בכ"ב באדר תשס"ד, 15 במארס 2004.
[מקורות: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה]
דהאן-כלב, הנרייט. באמצע הוויכוח קמה והלכה (קינה לוויקי שירן).
מצד שני, אביב 2004, עמ' 38.
הרצוג, אסתר. ויקי שירן: "המלחמה למען הצדק ולמען החלשים אפשרה לי לנשום"
פרלמנט נשים: במה לפוליטיקה מזוית אחרת, חוב' 1 (2002־2004), עמ'
123־124.
לביא, סמדר. ויקי שירן ו"האשכנזים מהבונקר". הקשת הדמוקרטית המזרחית <מקוון> <הרצאה שנישאה במפגש לזכרה של ד"ר ויקי שירן באוניברסיטת תל אביב
"ויקי שירן – המהפיכה שאינה נגמרת" 30 באפריל 2003>
שורק, עדי."באמת התורה, מבכיא"
- על שיחה בין בת לאב בשיר מאת ויקי שירן.
בתוך: לשכון
בתוך מילה : הרהורים על זהות מזרחית /
עורכת קציעה עלון (תל אביב : הוצאת גמא, 2015), עמ'
105־117.
עלון, קציעה. "גנדור אמיתי זה תרנגול עומד על ראשי" :
ה"פאלוס הקישוטי" כמפתח לחתרנות הכפולה בשיריה של ויקי שירן.
הכיוון מזרח, גל' 9 (חורף תשס"ה 2004), עמ' 16־21.
פדיה, חביבה."העם שלי לא קורא שירה, העם שלי לא אוהב אותי".
הארץ, מוסף ספרים, גל' 643 (ט"ו בסיוון תשס"ה, 22 ביוני 2005), עמ'
1, 14 <חזר ונדפס בספרה שיבתו של הקול הגולה : זהות מזרחית –
פואטיקה, מוזיקה ומרחב
(תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ו 2016), עמ' 131־137>
ויקי (ויקטורין בן-נתן)
שירן נולדה באלכסנדריה שבמצרים. עלתה ארצה עם בני משפחתה ב-1951. את ילדותה בילתה
בשכונת התקווה. במיתון של שנת 1960 פוטר אב המשפחה, וויקי בת ה-13.5 יצאה לעבוד. הדבר השפיע רבות על תפיסותיה החברתיות לגבי קיפוח, מיעוטים וגם היחס לנשים. את תעודת הבגרות שלה היא השלימה בגיל 17, אז גם החלה ללמוד ספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.
מאוחר יותר, כשכבר היתה אם לשתי בנות, נסעה לניו יורק לעשות את עבודת הדוקטורט על שחיתות הפוליטיקה בישראל ועל אפליית פוליטיקאים מזרחים בארץ בהקשר זה. בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80 כיכבה שירן בתקשורת על תקן האינטלקטואלית המזרחית. היא היתה פעילה בצל"ש (ציונות למען שוויון), בפנתרים השחורים, במפלגת תמ"י של אהרון אבו חצירא ובמזרח אל השלום. היא גם פעלה למען דיאלוג ישראלי-פלסטיני, היתה ממקימי הקשת המזרחית, והיתה חברה בוועד המנהל של הרשות השנייה, במאית, תסריטאית ומרצה.
את חיים שירן (שקיראן), יליד מרוקו, הכירה ויקי בראשית שנות ה-70. לזוג שתי בנות.
נפטרה ב