יניב איצקוביץ'

לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים

לקסיקון הספרות העברית. לוגו באדיבות תמיר להב-רדלמסר

יניב איצקוביץ׳ (1975)

<בהכנה>

Yaniv Iczkovits

    יניב איצקוביץ׳, נולד בבאר שבע בכ״א באייר תשל״ה, 2 במאי 1975 והתחנך בראשון לציון. שירת בצה״ל כלוחם וקצין ביחידה מובחרת. חלק משירותו היה בשטחים ובלבנון. בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה ושירות מילואים בעזה, חיבר יחד עם דוד זונשיין את ״מכתב הלוחמים״ (2002), שבו הודיעו על סירובם לשרת בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה מטעמי מצפון. בעקבות זאת נכלא לחודש בכלא צבאי. למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע״ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר שני בפילוסופיה (2003). שהה שנה באוניברסיטת אוקספורד. לימד בקורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית וכשמונה שנים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שם כתב עבודת דוקטור בנושא יחסי הגומלין בין אתיקה לשפה בהגותו של לודוויג ויטגנשטיין. לאחר קבלת תואר דוקטור נסע לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. נשוי ומתגורר בתל אביב.
    על הרומן הראשון שלו, דופק (הקיבוץ המאוחד, 2007), שיצא לאור בסדרת ספ בעריכתה של דנה אולמרט, זכה בפרס לספר ביכורים מטעם מוסף הספרים של עיתון הארץ (2007). זהו רומן ריאליסטי-חברתי העוקב אחר חייהם של יונתן ברגר ושל דודתו יהודית. הרומן מתאר את הקשיים של כל אחד מהם ושל דמויות נוספות הנאבקות להתאים עצמן לנורמות הישראליות, וחושף אגב כך את העיוות המובלע בהן. חיים וייס (2007) כתב כי ״הרומן הוא מעין מסע אל תוככי הבורגנות הישראלית ה׳נורמלית׳, השבעה… אל תוך תוכה של הבורגנות המגדירה עצמה כשמאלנית והומאנית אך למעשה, כפי שהיא מיוצגת ברומן, אין היא רואה ושומעת דבר לבד מאותן קלישאות נבובות ושקריות, שהיא מספרת לעצמה שוב ושוב״. נקודת המבט ברומן היא אירונית וביקורתית, אך בכל זאת יש בה רוך וקרבה אינטימית, הנובעים מתוך רגישות למצוקותיהן של הדמויות. דופק תורגם לאיטלקית וראה אור באיטליה ב-2010. ספרו השני, אדם וסופי (2009), מספר את סיפורו של אדם שלוסר, צלם עיתונות, שמאושפז בתרדמת לאחר שנמצא ירוי ביפו. לצדו נמצאה גופתו של הרב זוהר מלאכי, חברו ועבריין לשעבר שחזר בתשובה. במסגרת החקירה המשטרתית נרקם רומן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות. כפי שציין גם פאר פרידמן (2009), אלה אינם מתגבשים להפוך לאמירה ברורה דיה.
    נובלה פרי עטו, דיני ירושה, ראתה אור במסגרת אנתולוגיה של נובלות, מאחורי הכסף יש סיפור (2010). נובלה זו, הפותחת את האנתולוגיה ואף מעניקה לה את שמה, כתובה כדו״ח של שמאי מקרקעין.
    זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול (2011). ב-2012 יצא לאור ספרו Wittgenstein׳s Ethical Thought, העוסק ביחסו המיוחד של לודוויג ויטגנשטיין לאתיקה. בשנת 2015 ראה אור הרומן השלישי שלו, תיקון אחר חצות בהוצאת כתר. ספר זה זיכה את איצקוביץ׳ בפרס תרגום מאת קרן ׳עם הספר׳. בשנת 2016 זכה הרומן תיקון אחר חצות בפרס רמת גן לספרות המוענק על מצוינות ספרותית בקטגוריית רומן מקורי. חבר השופטים כינה אותו ״רומן יוצא דופן בתעוזתו, ביריעתו הרחבה, באיכות עיצובו ובכוח הדמיון ששוקע בו״. כמו כן זכה הספר בפרס עגנון הניתן מטעם משרד התרבות בשיתוף עיריית ירושלים ובית עגנון בירושלים. מנימוקי השופטים: ״הספר הוא דגם מקורי של רומן היסטורי המשחזר במבט מפוקח אבל אוהב, שיש בו חידוש, העולם שאבד״. איצקוביץ׳ יצא למסע בבלארוס לצורך כתיבת הספר המספר על בת שוחט שיוצאת לחפש את בעלה של אחותה שהותיר אותה עגונה באימפריה הרוסית של סוף המאה ה-19. הספר התקבל בביקורות מעורבות אך כל המבקרים והמבקרות שלו הסכימו שהוא נכתב בכישרון סיפורי רב. ב-2020 יצא לאור ספרו אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו בהוצאת כתר.

נכתב על-ידי אילן בר-דוד עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]
[צילום: מוטי קיקיון]

ספריו:

דופק (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספריית פועלים, 2007) <עריכה - דנה אולמרט> <תורגם לאיטלקית>
Batticuore / traduzione di Antonio Di Gesù (Firenze : Giuntina, 2010)
אדם וסופי (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה : הספריה החדשה, תשס״ט 2009) <עריכה - דנה אולמרט ומנחם פרי>
Wittgenstein׳s ethical thought (Houndmills, Basingstoke, Hampshire ; New York : Palgrave Macmillan, 2012)
תיקון אחר חצות (ירושלים : כתר ספרים, 2015) <עריכה - יערה שחורי> <תורגם לאיטלקית, לאנגלית ולהולנדית>
Tikkun, o, La vendetta di Mende Speismann per mano della sorella Fanny / traduzione dall׳ebraico di Ofra Bannet e Raffaella Scardi (Vicenza : Neri Pozza, 2018)
De slachtersdochter / uit het Hebreeuws vertaald door Hilde Pach (Amsterdam : De Geus, 2019)
The slaughterman׳s daughter : a novel / translated from the Hebrew by Orr Scharf (New York : Schocken Books, 2020)
אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו (מושב בן-שמן : כתר, 2020)

על המחבר ויצירתו:

השאלון עם יניב איצקוביץ׳. ״הרוך והעדנה שעומדים בבסיסה של כל אהבה״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 776 (ב׳ בשבט תשס״ח, 9 בינואר 2008), עמ׳ 7.
וייס, חיים. לא מתעסקת בפוליטיקה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 745 (כ׳ בסיון תשס״ז, 6 ביוני 2007), עמ׳ 87.
קרפל, דליה. אספן הקלישאות. הארץ, מוסף הארץ, כ״ג באייר תשס״ז, 11 במאי 2007, עמ׳ 60–62.

על ״דופק״

פרס ׳הארץ ספרים׳. לא בגדול מדי או בקטן מדי, אלא במדויק : נימוקי חבר השופטים לבחירת הרומן ״דופק״ לספר הביכורים של 2007. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 776 (ב׳ בשבט תשס״ח, 9 בינואר 2008), עמ׳ 6 <חבר השופטים: רונית מטלון, דרור בורשטיין ודרור משעני>
אדיבי-שושן, אסתר. ג׳נין צמחה לי על הלב. הארץ, תרבות וספרות, כ״ו באב תשס״ז, 10 באוגוסט 2007, עמ׳ 4.
הרציג, חנה. יש מה לחפש. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, א׳ בסיון תשס״ז, 18 במאי 2007, עמ׳ 27.
הרציג, חנה. נפתוליה של מחאה. אודיסאה, גל׳ 15 (אפריל 2012), עמ׳ 82–90.
וייס, חיים. לא מתעסקת בפוליטיקה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 745 (כ׳ בסיון תשס״ז, 6 ביוני 2007), עמ׳ 87.
קרפל, דליה. אספן הקלישאות. הארץ, מוסף הארץ, כ״ג באייר תשס״ז, 11 במאי 2007, עמ׳ 60–62.

על ״אדם וסופי״

בן-ארי, גון. מצדע החיים. ידיעות אחרונות, 7 לילות, י״ג בטבת תשס״ט, 9 בינואר 2009, עמ׳ 18 <ראיון עם הסופר עם צאת ספרו לאור>
גלסנר, אריק. בעל מקצוע. מעריב, תרבות מעריב, י״ט בשבט תשס״ט, 13 בפברואר 2009, עמ׳ 29 <פורסם גם בבלוג של אריק גלסנר>
הרצוג, עמרי. כושר הדמיון של הזיכרון. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 833 (י״ז בשבט תשס״ט, 11 בפברואר 2009), עמ׳ 4.
ליבנה, יוני. משחק מקדים. ידיעות אחרונות, 7 לילות, י״ב בשבט תשס״ט, 6 בפברואר 2009, עמ׳ 20.
מוריס, אורין. סופיות האדם. מקור ראשון, שבת, גל׳ 614 (כ״א באייר תשס״ט, 15 במאי 2009), עמ׳ 16.
פרידמן, פאר. בריכה רדודה שמתחזה לבריכה אולימפית. TimeOut תל-אביב, גל׳ 329 (19 עד 26 בפברואר 2009), עמ׳ 123 <פורסם גם באתרו של פאר פרידמן>
קורן, דורון. הרומן שלי עם ויטגנשטיין. ynet ידיעות אחרונות <מקוון>, 27 בינואר 2009.

על ״תיקון אחר חצות״

ארליך, צור. בת השוחט משספת שודדים. מקור ראשון, שבת, י״ב בתשרי תשע״ו, 25 בספטמבר 2015, עמ׳ 19.
גוברין, נורית. רוסיה היא ישראל, פטרבורג היא תל-אביב. האומה, שנה נ״ג, גל׳ 202 (קיץ תשע״ו, יוני 2016), עמ׳ 101–106.
זוארץ, רותי. עשה תיקון. מעריב השבוע, המגזין, כ״ג בְּטֵבֵת תשע״ו, 4 בינואר 2016, עמ׳ 16–17 <שיחה עם הסופר עם צאת ספרו לאור>

על ״אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו״

אמיר, גפי. אנטומיה של כישלון. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 1449 (ג׳ בטבת תשפ״א, 18 בדצמבר 2020), עמ׳ 48–45.
בר-נוי, אלעד. מתחת לעור. ידיעות אחרונות, 7 לילות, כ״ד באב תש״ף, 14 באוגוסט 2020, עמ׳ 14–15 <ראיון עם הסופר עם צאת ספרו לאור>
קרפ, עלית. היי לי אם ואחות. מקור ראשון, שבת, כ״ד באב תש״ף, 14 באוגוסט 2020, עמ׳ 20–21.

קישורים:

אדם וסופי באתר
דופק באתר
שני הפרקים הראשונים מתוך ״דופק״: ״תגיד שאתה סולח לי, רועיקי, תגיד שאתה סולח״ <נדפס ב׳הארץ, מוסף ספרים׳, גל׳ 776 (ב׳ בשבט תשס״ח, 9 בינואר 2008), עמ׳ 8, 10, 12>

Wikidata – Q7034474

J9U – 987007262813405171

NLI – 000066552

LC – no2007089239

VIAF – 15952394

עודכן לאחרונה: 12 בספטמבר 2021

לראש הדף

לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר