יניב איצקוביץ׳ (1975)

 <בהכנה>

Yaniv Iczkovits

    יניב איצקוביץ׳, נולד בבאר שבע בכ״א באייר תשל״ה, 2 במאי 1975 והתחנך בראשון לציון. שירת בצה״ל כלוחם וקצין ביחידה מובחרת. חלק משירותו היה בשטחים ובלבנון. בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה ושירות מילואים בעזה, חיבר יחד עם דוד זונשיין את ״מכתב הלוחמים״ (2002), שבו הודיעו על סירובם לשרת בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה מטעמי מצפון. בעקבות זאת נכלא לחודש בכלא צבאי. למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע״ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר שני בפילוסופיה (2003). שהה שנה באוניברסיטת אוקספורד. לימד בקורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית וכשמונה שנים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שם כתב עבודת דוקטור בנושא יחסי הגומלין בין אתיקה לשפה בהגותו של לודוויג ויטגנשטיין. לאחר קבלת תואר דוקטור נסע לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. נשוי ומתגורר בתל אביב.
    על הרומן הראשון שלו, דופק (הקיבוץ המאוחד, 2007), שיצא לאור בסדרת ספ בעריכתה של דנה אולמרט, זכה בפרס לספר ביכורים מטעם מוסף הספרים של עיתון הארץ (2007). זהו רומן ריאליסטי-חברתי העוקב אחר חייהם של יונתן ברגר ושל דודתו יהודית. הרומן מתאר את הקשיים של כל אחד מהם ושל דמויות נוספות הנאבקות להתאים עצמן לנורמות הישראליות, וחושף אגב כך את העיוות המובלע בהן. חיים וייס (2007) כתב כי ״הרומן הוא מעין מסע אל תוככי הבורגנות הישראלית ה׳נורמלית׳, השבעה… אל תוך תוכה של הבורגנות המגדירה עצמה כשמאלנית והומאנית אך למעשה, כפי שהיא מיוצגת ברומן, אין היא רואה ושומעת דבר לבד מאותן קלישאות נבובות ושקריות, שהיא מספרת לעצמה שוב ושוב״. נקודת המבט ברומן היא אירונית וביקורתית, אך בכל זאת יש בה רוך וקרבה אינטימית, הנובעים מתוך רגישות למצוקותיהן של הדמויות. דופק תורגם לאיטלקית וראה אור באיטליה ב-2010. ספרו השני, אדם וסופי (2009), מספר את סיפורו של אדם שלוסר, צלם עיתונות, שמאושפז בתרדמת לאחר שנמצא ירוי ביפו. לצדו נמצאה גופתו של הרב זוהר מלאכי, חברו ועבריין לשעבר שחזר בתשובה. במסגרת החקירה המשטרתית נרקם רומן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות. כפי שציין גם פאר פרידמן (2009), אלה אינם מתגבשים להפוך לאמירה ברורה דיה.
    נובלה פרי עטו, דיני ירושה, ראתה אור במסגרת אנתולוגיה של נובלות, מאחורי הכסף יש סיפור (2010). נובלה זו, הפותחת את האנתולוגיה ואף מעניקה לה את שמה, כתובה כדו״ח של שמאי מקרקעין.
    זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול (2011). ב-2012 יצא לאור ספרו Wittgenstein׳s Ethical Thought, העוסק ביחסו המיוחד של לודוויג ויטגנשטיין לאתיקה. בשנת 2015 ראה אור הרומן השלישי שלו, תיקון אחר חצות בהוצאת כתר. ספר זה זיכה את איצקוביץ׳ בפרס תרגום מאת קרן ׳עם הספר׳. בשנת 2016 זכה הרומן תיקון אחר חצות בפרס רמת גן לספרות המוענק על מצוינות ספרותית בקטגוריית רומן מקורי. חבר השופטים כינה אותו ״רומן יוצא דופן בתעוזתו, ביריעתו הרחבה, באיכות עיצובו ובכוח הדמיון ששוקע בו״. כמו כן זכה הספר בפרס עגנון הניתן מטעם משרד התרבות בשיתוף עיריית ירושלים ובית עגנון בירושלים. מנימוקי השופטים: ״הספר הוא דגם מקורי של רומן היסטורי המשחזר במבט מפוקח אבל אוהב, שיש בו חידוש, העולם שאבד״. איצקוביץ׳ יצא למסע בבלארוס לצורך כתיבת הספר המספר על בת שוחט שיוצאת לחפש את בעלה של אחותה שהותיר אותה עגונה באימפריה הרוסית של סוף המאה ה-19. הספר התקבל בביקורות מעורבות אך כל המבקרים והמבקרות שלו הסכימו שהוא נכתב בכישרון סיפורי רב. ב-2020 יצא לאור ספרו אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו בהוצאת כתר.

נכתב על-ידי אילן בר-דוד עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה
[צילום: מוטי קיקיון]

ספריו:

  • דופק (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספריית פועלים, 2007) <עריכה - דנה אולמרט> <תורגם לאיטלקית>
  • Batticuore / traduzione di Antonio Di Gesù (Firenze : Giuntina, 2010)
  • אדם וסופי (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה : הספריה החדשה, תשס״ט 2009) <עריכה - דנה אולמרט ומנחם פרי>
  • Wittgenstein׳s ethical thought (Houndmills, Basingstoke, Hampshire ; New York : Palgrave Macmillan, 2012)
  • תיקון אחר חצות (ירושלים : כתר ספרים, 2015) <עריכה - יערה שחורי> <תורגם לאיטלקית, לאנגלית ולהולנדית>
  • Tikkun, o, La vendetta di Mende Speismann per mano della sorella Fanny / traduzione dall׳ebraico di Ofra Bannet e Raffaella Scardi (Vicenza : Neri Pozza, 2018)
  • De slachtersdochter / uit het Hebreeuws vertaald door Hilde Pach (Amsterdam : De Geus, 2019)
  • The slaughterman׳s daughter : a novel / translated from the Hebrew by Orr Scharf (New York : Schocken Books, 2020)
  • אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו (מושב בן-שמן : כתר, 2020)

על המחבר ויצירתו:

על ״דופק״ על ״אדם וסופי״ על ״תיקון אחר חצות״
  • ארליך, צור.  בת השוחט משספת שודדים.  מקור ראשון, שבת, י״ב בתשרי תשע״ו, 25 בספטמבר 2015, עמ׳ 19.
  • גוברין, נורית. רוסיה היא ישראל, פטרבורג היא תל-אביבהאומה, שנה נ״ג, גל׳ 202 (קיץ תשע״ו, יוני 2016), עמ׳ 101–106.
  • זוארץ, רותי.  עשה תיקון.  מעריב השבוע, המגזין, כ״ג בְּטֵבֵת תשע״ו, 4 בינואר 2016, עמ׳ 16–17 <שיחה עם הסופר עם צאת ספרו לאור>
על ״אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו״
  • אמיר, גפי.  אנטומיה של כישלוןהארץ, מוסף ספרים, גל׳ 1449 (ג׳ בטבת תשפ״א, 18 בדצמבר 2020), עמ׳ 48–45.
  • בר-נוי, אלעד.  מתחת לעור.  ידיעות אחרונות, 7 לילות, כ״ד באב תש״ף, 14 באוגוסט 2020, עמ׳ 14–15 <ראיון עם הסופר עם צאת ספרו לאור>
  • קרפ, עלית.  היי לי אם ואחות.  מקור ראשון, שבת, כ״ד באב תש״ף, 14 באוגוסט 2020, עמ׳ 20–21.
קישורים:

Wikidata – Q7034474 J9U – 987007262813405171 NLI – 000066552 LC – no2007089239 VIAF – 15952394
עודכן לאחרונה: 12 בספטמבר 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף