גפנה
(גפי) אמיר. נולדה בגבעתיים בי"א בתמוז תשכ"ו, 29 ביוני 1966. עוד בעת שירותה הצבאי החלה את הקריירה העיתונאית שלה. לאחר שיחרורה שימשה כמגישה במדור הנוער של 'קול ישראל', כתבה במגזין
'כותרת ראשית' ועבדה כתחקירנית בטלוויזיה הישראלית. בשנים 1987 עד 1994
כתבה עבור 'עתון תל-אביב' ובין 1994 ו-2001 עבדה כעיתונאית ב'ידיעות
אחרונות'. אמיר פרסמה את ספרה הראשון בגיל 21. בנוסף לסיפורים קצרים
ורומאנים, כתבה גם תסריטים לטלוויזיה והיתה שותפה לכתיבת המחזה "זוגיות".
[מקורות:
לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה, ITHL]
בן-שחר, רינה. חבל על הטרנד: על השימוש המודע והמנכר בקלישאות ביצירותיהם של
אורלי קסטל-בלום, עוזי וייל וגפי אמיר. הארץ, תרבות וספרות, ה' באלול תשס"א, 24 באוגוסט 2001, עמ' ב 13.
מוצ'ניק, מלכה. לשונה ה"תל-אביבית" של גפנה אמיר.
תלפיות: שנתון המכללה, כרך ח' (תשנ"ה-תשנ"ו), עמ' 343-349 <נדפס גם
בתוך "עבודות של החוג הישראלי של חברי החברה האירופית לבלשנות", חוב' 7
(תשנ"ה)
Peleg, Yaron. Gafi Amir. in his: Israeli culture between the two Intifadas : a brief romance (Austin : University of Texas Press, 2008), pp. 112-120 (and see index)
אדיבי-שושן, אסתי. על הזכות הגדולה לומר "כתם". עתון 77, גל' 281 (2003), עמ' 24־27 <המחברת בודקת האם ניתן לראות בסיפור "כתם" מאת אפרת נוה, שנבחר וזכה במקום ראשון בתחרות הסיפורים הקצרים של עתון 'הארץ' בשנה זו, כמבשר ומסמן מגמה של שיבת הספורת העברית להתבוננות בקורתית בפוליטי-חברתי. לשם השוואה נבדק גם סיפורה של גפי אמיר "עד גיל 21 תגיע לירח">
מירן, ראובן. ב'ונה מאמי, אני בדיכאון. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ג' בטבת תשנ"ז, 13 בדצמבר 1996, עמ' 28.
ניב, טל. בעיטה בעגל הזהב של הבורגני. הארץ, מוסף ספרים, גל' 201 (כ"ב בטבת תשנ"ז, 1 בינואר 1997), עמ' 6.
קמחי, אלונה. "יש גבר שממש סקסי בעינייך? ..." ידיעות אחרונות, 7 ימים, י"א בכסלו תשנ"ז, 22 בנובמבר 1996, עמ' 30־32, 36 <ראיון עם גפי אמיר בצאת ספרה>
רוזמרין, מירי. הבחור של ליווי'ס והג'נג'ית מתפוזינה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י' בטבת תשנ"ז, 20 בדצמבר 1996, עמ' 30.
על "ד"ש מנעורייך"
ספר אחד במרכז: שיחה על הספר ד"ש מנעורייך / פניה עוז-זלצברגר, איתן צור,
אתגר קרת, נסים קלדרון. מקרוב, חוב' 7 (2001), עמ' 49־67.
דויטש, חיותה. כדי שהמתנחלים יקראו אותי. נקודה, גל' 242 (2001), עמ' 44־47 <גפי אמיר, הסופרת הכי אינית בשינקין רצתה להתראיין ב"נקודה" "כי אצלכם קוראים ספרים">
הופמן, חיה. מועדון האקסיות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ג' בסיוון תשס"א, 25 במאי 2001, עמ' 26־27.
טאוב, גדי. הנגיעה המגעילה במדרכה הישראלית. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ד באב תשס"א, 3 באוגוסט 2001, עמ' 29.
ליאון, חוה. בתים נטולי חלום. ארץ אחרת, גל' 4 (אייר-סיון תשס"א, מאי-יוני 2001), עמ' 72-75.
צור, שי. השפה המזוגגת הזאת. הארץ, מוסף ספרים, גל' 436 (י"ג בתמוז תשס"א, 4 ביולי 2001), עמ' 6.
גפנה
(גפי) אמיר. נולדה בגבעתיים בי"א בתמוז תשכ"ו, 29 ביוני 1966. עוד בעת שירותה הצבאי החלה את הקריירה העיתונאית שלה. לאחר שיחרורה שימשה כמגישה במדור הנוער של 'קול ישראל', כתבה במגזין
'כותרת ראשית' ועבדה כתחקירנית בטלוויזיה הישראלית. בשנים 1987 עד 1994
כתבה עבור 'עתון תל-אביב' ובין 1994 ו-2001 עבדה כעיתונאית ב'ידיעות
אחרונות'. אמיר פרסמה את ספרה הראשון בגיל 21. בנוסף לסיפורים קצרים
ורומאנים, כתבה גם תסריטים לטלוויזיה והיתה שותפה לכתיבת המחזה "זוגיות".