הלית ישורון (1942)

<בהכנה>

Helit Yeshurun

    הלית ישורון נולדה בתל-אביב, בט״ו בניסן תש״ב, 2 באפריל 1942 ובה גם גדלה והתחנכה (בוגרת ״תיכון חדש״), בתם היחידה של המשורר אבות ישורון ושל פסיה יוסטמן. למדה ספרות צרפתית וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה נשואה לבמאי הקולנוע ולאמן ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו מקרה אישה. ב-1971 נישאה לישעיהו יריב, בעליה של גלריית גורדון.
    פירסמה ספר שירה אחד, ״24״ (תש״ל 1969), וחתמה עליו בשם הלית קתמור. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה חדרים, שאותו ערכה עד 2004. כתב העת הצטיין באסתטיקה מודרניסטית מהודקת ומלוטשת ויצא לאור על ידי גלריית גורדון. בגיליונות חדרים נדפסו מחזורי שירה במקור ובתרגום ומסות על ספרות. הם נחתמו, באופן קבוע, בראיונות מקיפים עם משוררים וסופרים ישראליים, בהם: יונה וולך, מאיר ויזלטיר, אבות ישורון, יצחק לאור, חביבה פדיה ועזה צבי. ראיונות אלה מצטרפים לגלריית דיוקנאות עומק של הספרות הישראלית. בין קובצי השירה שאותם ערכה נמנים תת הכרה נפתחת כמו מניפה (1992), מבחר משירתה של יונה וולך; הפנים היו הפשטה (2000), המפגיש בין יצירתה של האמנית אביבה אורי ובין זו של וולך; וכן מהדורה מקיפה ומוערת של כל כתבי אבות ישורון בשם אבות ישורון – כל שיריו (1995–2001) בארבעה כרכים (עם בנימין הרשב).
    תירגמה לעברית שלושה יוצרים קנוניים של המודרניזם הצרפתי: בלאנשו, בקט ופרוסט. תרגומיה פותחים מקום בעברית המודרנית הן לנוסח החסכוני והחמור של סמואל בקט והן לעושר הזוהר והמפותל של המשפט הפרוסטיאני. שיאי מפעלה הם תרגומיה לטרילוגיה של בקט: מולוי, מאלון מת, אֵלוֹשֵם (1997) וכרכי בעקבות הזמן האבוד לפרוסט. הראשון שבהם, בצד של סוואן: קומברה, ראה אור ב-1992 וזכה לעשרים הדפסות. בערב שנערך בבית ביאליק לכבוד יציאת תרגומה לכרך האחרון, הזמן שנמצא (2012), אמר עודד וולקשטיין: ״תרגומה של ישורון בורא מחדש בעברית חיה ועשירת תהודה את הסיפר הפרוסטיאני. ישורון מסגלת את העברית לתחביר מושהה ומתוח, המגלם בתנועת המשפט את המבנה החמקמק של הזיכרון״. על תרגומה לפסק מוות מאת בלאנשו כתבה לילך לחמן (2006): ״התנועה הזאת מהחיים למוות ומהמוות לחיים לא היתה מתאפשרת אלמלא חיוניותו האדירה של התרגום. ישורון מפליאה למסור את לשונו של בלאנשו, על זרויותיה, בעברית רעננה, צלולה ונועזת. ככל שהיא מדובבת הזיית 'טירפון' של חולה אנושה ('שושנה למופת'), ריאליה של מוות ותשוקה ('הפה הזה, הפתוח לרעש הגסיסה') או ממשיגה צורת-זמן חדשה ('למעלה מאותו נצח של חיים'), היא מאירה את מה שהכרחי ב(חשיבה על ה)חיים ובו-בזמן מזקקת שפה״.
    ספרה האחרון עד כה הוא קובץ הראיונות איך עשית את זה? ראיונות ב׳חדרים׳ (2016), המכיל מאמרים עם טובי היוצרים בישראל. הקובץ זכה לשבחי הביקורת. אולם בשנים האחרונות התרכזה הלית ישורון בהבאה לדפוס של שירים מאת אביה אבות ישורון: ב-2009 הופיע מבחר משירי אבות ישורון בשם מלבדאתה (בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה), ב-2018 הקובץ פניך אל פני וב-2021 הקובץ חרסים.
    ב-2017 הוענק לה פרס אביב למפעל חיים במסגרת פסטיבל המשוררים במטולה.

נכתב על-ידי תמי ישראלי עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה]
[צילום: 'זמן תל-אביב']

ספריה:

עריכה:
  • אבות ישורון כל שיריו (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ה 1995-תשס״א 2001) <בשיתוף בנימין הרשב>
  • יונה וולך, אביבה אורי : הפנים היו הפשטה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2000) <כולל שירים של יונה וולך וציורים של אביבה אורי>
  • שבת בבקר / שמחה שירמן, יוסף שרון (תל אביב : גלריה גורדון, 2001)
  • מלבדאתה : מבחר 1934–1991 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2009) <עורכות - הלית ישורון, לילך לחמן>
  • פניך אל פני (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ח 2018) <עריכה – הלית ישורון>
  • חרסים (בני ברק : ספרי סימן קריאה : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021) <הביאה – הלית ישורון>
תרגום:
  • ידידי מגרה / ז'ורז' סימנון (תל-אביב : קצין חינוך ראשי - ענף השכלה - משרד הביטחון : ספרית תרמיל, תשכ״ה 1965)
  • מולוי / סמואל בקט (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל״ו)
  • מות מאלון / סמואל בקט (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תש״ם)
  • אלושם / סמואל בקט (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ג 1983) <״ספר הסוגר את הטרילוגיה של סמואל בקט, שתחילתה במולוי והמשכה במות מאלון״>
  • הטייפ האחרון של קראפ / סמואל בקט (ירושלים : מוסד ביאליק, תשמ״ג) <״נדפס בשלוש מאות ושלושים עותקים ממוספרים על נייר מלאכת-יד, עם שני ציורים מאת אביגדור אריכא. מוקדש לזכרו של מעצב הספרים משה שפיצר (1900־1982)״>
  • דני קרוון / מאת פייר רסטאני (תל-אביב : מוזיאון תל-אביב לאמנות, תש״ן 1990)
  • בעקבות הזמן האבוד / מרסל פרוסט (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ב 1992-תשע״ב 2012)
    התוכן:
    1. בצד של סוואן: חלק א. קומברה -- 2. בצד של סוואן: חלק ב. אהבה אחת של סוואן -- חלק ג. שמות מקומות – השם -- 3. בצל עלמות מלבלבות: חלק א. סביב הגברת סוואן -- חלק ב. שמות מקומות: המקום. -- 7. הזמן שנמצא.
  • הטרילוגיה : מולוי, מאלון מת, אלושם / סמואל בקט (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ז 1997)
  • אחותי ואני : דפים אחרונים / פרידריך ניטשה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004) <עורך המהדורה העברית - ישעיהו יריב>
  • פסק מוות / מוריס בלאנשו (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2006) <אחרית דבר - דניאל אפשטיין>
על המחברת ויצירתה:

על ״בעקבות הזמן האבוד״ למרסל פרוסט
  • לב-ארי, שירי. ראה אור תרגום הכרך הרביעי של ״בעקבות הזמן האבוד״. הארץ, גלריה, ב' בכסלו תשס״ג, 7 בנובמבר 2002, עמ' ד 4 <ראיון עם המתרגמת הלית ישורון>
  • לוין, גבי.  עולם סודי וקסום שאיננו עוד.  הארץ, מוסף ספרים, גל' 510 (א' בטבת תשס״ג, 4 בדצמבר 2002), עמ' 1, 10.
  • לחמנוביץ, עמר.  לחפש עד אינסוף.  ישראל היום, שישבת, כ״ג בתמוז תשע״ב, 13 ביולי 2012, עמ' 24־25 <על ״הזמן שנמצא״, החלק האחרון של ״בעקבות הזמן האבוד״ למרסל פרוסט>
על ״הטרילוגיה״ לסמואל בקט
  • גוברין, מיכל. אני בונה משפטים, סימן שאני חי. הארץ, מוסף ספרים, גל' 241 (ז' בתשרי תשנ״ח, 8 באוקטובר 1997), עמ' 1, 12, 14.
על ״פסק מוות״ למוריס בלאנשו
  • בן, מנחם.  מרוב דיסקרטיות.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ה' בחשון תשס״ז, 27 באוקטובר 2006, עמ' 29.
על כתב העת ״חדרים״
  • קליינברג, אביעד. השירה צומחת מתוך הציפורים שאינן. הארץ, מוסף ספרים, גל' 166 (י״ב באייר תשנ״ו, 1 במאי 1996), עמ' 11 <על גל' 12 של 'חדרים'>
על ״חרסים״ מאת אבות ישורון
  • איזיקוביץ, גילי.  מורשת אבותהארץ, גלריה שישי, כ״ח בַּאֲדָר תשפ״א, 12 במארס 2021, עמ׳ 16–22 <שיחה עם הלית ישורון עם צאת הקובץ ״חרסים״ לאור>
קישורים:

Wikidata – Q7047472 J9U – 987007311666205171 NLI – 000176588 LC – nr95027860 VIAF – 107042269
עודכן לאחרונה: 29 באפריל 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף