סמדר שיפמן
נולדה ברמתיים שבשרון בי"ג בניסן תשי"ב, 8 באפריל 1952. למדה בבית ספר יסודי ברמתיים ובתיכון
על-שם ברל כצנלסון בכפר סבא. כתבה את עבודת המאסטר שלה על התיאוריה של הקומדיה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב (1979). באותו חוג כתבה גם עבודת דוקטור על הסופר האמריקני ויליאם פוקנר, בהדרכתו של פרופ' מנחם ברינקר (1987).
הרצתה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, שבו היא לימדה ספרות עברית ואמריקנית. תירגמה לעברית את ספרו של הסופר הקנדי דון האנה,
הבתולות החכמות והטיפשות (2002).
ספרה טביעת אצבעו של המחבר: העולמות הפואטיים של פוקנר, המינגווי ומאיר שלו (הקיבוץ המאוחד, 1999) מבקש להצביע על הרכיבים ה''קבועים'' ועל גבולות המתאר של סופרים שונים ומובחנים אלה, בעידן של קריאה החותרת תחת מושגי הסובייקטיביות של היוצר הספרותי. ספרה
דברים שרואים מכאן: דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו (2007) עוסק בספרות הישראלית של שנות השמונים והתשעים ובייחודם של המאפיינים הפוסט-מודרניים של ספרות זו לעומת הפוסט-מודרניזם האירופי והאמריקני. הטענה העיקרית בספר היא שהספרות הישראלית עסוקה בייצורם של נרטיבים ומשמעויות, ולכן אינה יכולה להרשות לעצמה את פירוק הסובייקט והמשמעות המאפיין את הפוסט-מודרניזם האירופי והאמריקני.
מאמריה בכתבי עת אקדמיים נוגעים במגוון רחב של יוצרים מודרניים, ישראלים ואמריקנים. היא פירסמה מאמרים בעברית ובאנגלית על שירתו של אמיר גלבע ועל שירת אברהם בן יצחק; על ארנסט המינגווי וטוני מוריסון; על אהרן אפלפלד, יהושע קנז, יואל הופמן ואחרים. מאמריה על אורלי קסטל-בלום, צרויה שלו ויהודית קציר עוסקים ביצירתן של סופרות ישראליות עכשוויות אלה על בסיס תיאוריות פמיניסטיות בנות זמננו. ספרה האחרון הוא
שפוטה ונשפטת: דמות האם בסיפורת העברית במפנה האלף (2017) העוסק
בדמות האם בספרות העברית בתחילת המאה ה-21. המחקר מציע קריאות של דמות האם
בספריהם של דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, אלונה קמחי, דורית
רביניאן, אילנה ברנשטיין, סמי ברדוגו, תמר הגר ורבים אחרים. שיפמן
שימשה עורכת משנה של כתב העת Hebrew Studies.
סמדר שיפמן נפטרה בכ"ג באב
תש"ף, 13 באוגוסט 2020.
נכתב על-ידי שירה סתיו עבור לקסיקון
הקשרים לסופרים ישראלים
[צילום: אסף תמם]
[מקורות נוספים:
ויקיפדיה]
סמדר שיפמן
נולדה ברמתיים שבשרון בי"ג בניסן תשי"ב, 8 באפריל 1952. למדה בבית ספר יסודי ברמתיים ובתיכון
על-שם ברל כצנלסון בכפר סבא. כתבה את עבודת המאסטר שלה על התיאוריה של הקומדיה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב (1979). באותו חוג כתבה גם עבודת דוקטור על הסופר האמריקני ויליאם פוקנר, בהדרכתו של פרופ' מנחם ברינקר (1987).
הרצתה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, שבו היא לימדה ספרות עברית ואמריקנית. תירגמה לעברית את ספרו של הסופר הקנדי דון האנה,
הבתולות החכמות והטיפשות (2002).
ספרה טביעת אצבעו של המחבר: העולמות הפואטיים של פוקנר, המינגווי ומאיר שלו (הקיבוץ המאוחד, 1999) מבקש להצביע על הרכיבים ה''קבועים'' ועל גבולות המתאר של סופרים שונים ומובחנים אלה, בעידן של קריאה החותרת תחת מושגי הסובייקטיביות של היוצר הספרותי. ספרה
דברים שרואים מכאן: דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו (2007) עוסק בספרות הישראלית של שנות השמונים והתשעים ובייחודם של המאפיינים הפוסט-מודרניים של ספרות זו לעומת הפוסט-מודרניזם האירופי והאמריקני. הטענה העיקרית בספר היא שהספרות הישראלית עסוקה בייצורם של נרטיבים ומשמעויות, ולכן אינה יכולה להרשות לעצמה את פירוק הסובייקט והמשמעות המאפיין את הפוסט-מודרניזם האירופי והאמריקני.
מאמריה בכתבי עת אקדמיים נוגעים במגוון רחב של יוצרים מודרניים, ישראלים ואמריקנים. היא פירסמה מאמרים בעברית ובאנגלית על שירתו של אמיר גלבע ועל שירת אברהם בן יצחק; על ארנסט המינגווי וטוני מוריסון; על אהרן אפלפלד, יהושע קנז, יואל הופמן ואחרים. מאמריה על אורלי קסטל-בלום, צרויה שלו ויהודית קציר עוסקים ביצירתן של סופרות ישראליות עכשוויות אלה על בסיס תיאוריות פמיניסטיות בנות זמננו. ספרה האחרון הוא
שפוטה ונשפטת: דמות האם בסיפורת העברית במפנה האלף (2017) העוסק
בדמות האם בספרות העברית בתחילת המאה ה-21. המחקר מציע קריאות של דמות האם
בספריהם של דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון, אלונה קמחי, דורית
רביניאן, אילנה ברנשטיין, סמי ברדוגו, תמר הגר ורבים אחרים. שיפמן
שימשה עורכת משנה של כתב העת 
