חנה יעוז (1935־2014)

<בהכנה>

Hanna Yaoz

    חנה יעוז־קסט (מרכזי־צנטר), חוקרת ספרות, נולדה בתל אביב בי״ד באייר תרצ״ה, 17 במאי 1935. שרתה בצה״ל. בעלת תארים ראשון ושני מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר דוקטור מאוניברסיטת בר־אילן, שבה שימשה כמרצה ובה התמנתה לפרופסור מן המניין (1994). ניהלה את הכשרת המורים בבית הספר לחינוך (1991–1995) ואת הקתדרה לחקר הוראת מקצועות היהדות ע״ש הרב ד״ר אוקס (1999–2004). ייסדה את המכון ע״ש ואן־גלדר לחקר ספרות השואה ודרכי הוראתה וניהלה אותו מ-1990. מטעם מכון זה היא ערכה פרויקט מולטימדיה בנושא ״משוררים וסופרים ניצולי שואה ובני ניצולים״.
    פירסמה עשרות מאמרים בכתבי עת מקצועיים. ערכה ספרי לימוד, ספרי עזר, ערכות לימוד והדרכה ואנתולוגיות, בהם: הרומן – מבחר מאמרים להכרת יצירות מופת (1966) ושירה צעירה – אוסף (1969). מ-1995 שימשה כעורכת משנה של כתב העת לשירה פסיפס. היתה נשואה למשורר איתמר יעוז־קסט. זכתה בפרסים, בהם פרס יד ושם (1980), פרס ואלנרוד מטעם אגודת הסופרים (1984) ופרס עגיט לספרות השואה, טורונטו, קנדה (1995).
    ספרה הראשון היה סיפורת השואה העברית כסיפורת היסטורית וטראנס־היסטורית (1980). נערך בו מפגש מקיף, חלוצי בעברית, עם נושא השואה בסיפורת העברית מנקודת ראות המבחינה בין סיפורת המשתלבת באירועים ההיסטוריים לזו העוגנת במרחבים האיומים, שהם מעל ומעבר להיסטוריה, וכן נבחנות בו יצירותיהם של אורי אורלב, אהרן אפלפלד, שמאי גולן, יהודה עמיחי, יונת ואלכסנדר סנד, נעמי פרנקל, ק׳ צטניק, יורם קניוק ואיתמר יעוז־קסט.
    בספרה השני, השואה בשירת דור המדינה (1984), היא מנתחת את שירתם של בני הדור, שחלקם עברו את חוויות השואה והמלחמה באירופה וביצירתם חברו הטראומה האישית והטראומה הלאומית, ואילו אחרים כתבו על זוועות השואה מרחוק ובשירתם נכללים שירי זעקה, קינה ומחאה. פרק מיוחד בספר מוקדש למשוררים צעירים בני ניצולים, הממשיכים להטמיע בשיריהם מסרים אידיאיים ודרכי עיצוב בדומה לקודמיהם. מהיוצרים החשובים ששירתם נחקרה בספר: אבא קובנר, דן פגיס, יעקב בסר, אמיר גלבע, חיים גורי, אבנר טריינין ואשר רייך.
    הניגון והזעקה (1995) הוא מחקר המוקדש לשירת השואה של משוררי שנות הארבעים בארץ ישראל, ומשלים במבט לאחור את הספר הקודם. משוררים כאורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן וש׳ שלום נעים לטענתה בין ״הזעקה״ הישירה והאמירה הגלויה, שמופיעים בה יסודות רטוריים ופתטיים, ובין ״הניגון״ ודרך העיצוב שנוטים לעידון קולות הזעקה, המחאה והקינה.
    חנה יעוז־קסט היתה אם לשלהב ולאראל, וסבתא לנכדים. נפטרה בכ״ד בניסן תשע״ד, 24 באפריל 2014.

נכתב על־ידי אביב עקרוני עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה

ספריה:
  • סיפורת השואה בעברית : כסיפורת היסטורית וטרנס היסטורית (תל־אביב : עקד, תשמ״א 1980)
  • השואה בשירת דור־המדינה (תל־אביב : עקד, תשמ״ד 1984)
    תוכן העניינים
  • הניגון והזעקה : מחקר בשירת השואה של משוררי שנות ה-40 בארץ־ישראל (תל־אביב : עקד, תשנ״ה 1995)
עריכה (רשימה חלקית)
  • מבחר מאמרים להכרת הרומן (תל־אביב : עקד, 1966)
  • שירה צעירה : אוסף (תל־אביב : עקד, תשכ״ט)
  • ילקוט ניתוחי שירה : שירה צעירה (תל־אביב : עקד, 1971)
  • שירה צעירה : אנתולוגיה מורחבת ומעודכנת (תל־אביב : עקד, 1980) <בשיתוף יעקב בסר ואיתמר יעוז־קסט>
  • חלב שחור : שירי משוררים יהודים על הוויית השואה בלשונות העמים (תל־אביב : עקד 1983) <בשיתוף איתמר יעוז־קסט>
  • שלושה דורות בשירה העברית בנושא השואה : ... ניתוחים, קווי־מיתאר וגופי־יצירות (תל־אביב : עקד, תש״ן 1990)
על המחברת ויצירתה:

על ״הניגון והזעקה״
  • רצבי, שלום. בין מודעות להפנמה.  עתון 77, גל׳ 184 (אייר תשנ״ה, מאי 1995), עמ׳ 20–21, 42.
קישורים:

OpenLibrary – OL170216A Wikidata – Q12407550 J9U – 987007310586805171 NLI – 000176256 LC – n82004284 VIAF – 93055749
עודכן לאחרונה: 26 בנובמבר 2022

לראש הדף

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף