אורית הראל, עיתונאית וסופרת,
נולדה בתל אביב. למדה בתיכון ״בליך״ ברמת גן. את השירות הצבאי עשתה בחיל המודיעין. סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ולימודי תעודה בעיתונאות באוניברסיטת תל־אביב. למדה קורס בעיתונות באוניברסיטת ניו־יורק ולימודי העשרה בעיתונות באוניברסיטת תל־אביב. עבדה כדיילת ב״אל על״ ובשנים 1986–2007 היתה עיתונאית במעריב ומילאה שורת תפקידים: כתבת לענייני ספרות, עורכת מוסף התרבות, עורכת מוסף ״סגנון״, עורכת משנה של המגזין ״סופשבוע״ ועוד. בפברואר 2007 עזבה את מעריב וקיבלה מינוי של דוברת משרד מבקר המדינה. ערכה והשתתפה בתוכניות אקטואליה ותרבות ב״קול ישראל״ ובערוץ 3 בכבלים.
כותבת ספרות פופולרית. פירסמה כמה ספרים בתחום זה. הראשון, ״שם זמני״ (ספריית מעריב, 1993), והשני, ״אי הבנות קטנות״ (1994), הם בעלי נופך רומנטי, כתובים בלשון מדוברת והם קלילים וקצביים. השלישי, ״נשיקה צרפתית״ (1997), הוא ספר מתח פסיכולוגי. ספרה הרביעי, ״זה לא שאני לא אוהבת״ (2004), הוא סיפור משפחתי על יחסי בת, אישה באמצע החיים, עם אמה החולה במחלת האלצהיימר. הספר עוסק בהתמודדות המשפחה עם הידיעה שהכול עומד להשתנות, ולא לטובה, והזמן הוא זמן שאול. הספר היה לרב־מכר וזיכה אותה בפרס הזהב מטעם אגודת המו״לים ב־2006. ספרה החמישי, ״כל היודע דבר״, שראה אור ב־2009 הוא סיפורה של סיגל היוצאת למסע חיפושים אחר אמה, ליאורה מורג שנעלמת יום אחד ללא סיבה. סיגל מגלה פרקי עבר נסתרים.
ספרה השישי של אורית הראל, ״הירקון 116ב׳״, יצא לאור ב־2025 והוא ריקוד שדים משפחתי בין ניצולת שואה מאירופה לבין חתנה הצבר, החושף את הפצעים והגעגועים שהפכו זרים למשפחה.
אורית הראל, עיתונאית וסופרת,
נולדה בתל אביב. למדה בתיכון ״בליך״ ברמת גן. את השירות הצבאי עשתה בחיל המודיעין. סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ולימודי תעודה בעיתונאות באוניברסיטת תל־אביב. למדה קורס בעיתונות באוניברסיטת ניו־יורק ולימודי העשרה בעיתונות באוניברסיטת תל־אביב. עבדה כדיילת ב״אל על״ ובשנים 1986–2007 היתה עיתונאית במעריב ומילאה שורת תפקידים: כתבת לענייני ספרות, עורכת מוסף התרבות, עורכת מוסף ״סגנון״, עורכת משנה של המגזין ״סופשבוע״ ועוד. בפברואר 2007 עזבה את מעריב וקיבלה מינוי של דוברת משרד מבקר המדינה. ערכה והשתתפה בתוכניות אקטואליה ותרבות ב״קול ישראל״ ובערוץ 3 בכבלים.
