שמעון זנדבנק.
    בזכות המשוגעים לדבר  : מבחר מסות ומאמרים על ספרות ועל ביקורת התרבות 1982–2015 / שמעון זנדבנק ; עורכת הספר – נוית בראל. – ראשון לציון : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2016.
    359 עמ׳.
    In Defense of the Passionate : selected essays on literature and culture / Shimon Sandbank

    אנחנו אוהבים לקרוא, אנחנו אוהבים להתווכח על ספרות ועל תרבות ולמצוא את ההבדלים בין ספרות טובה לרעה, אנחנו להוטים לחשוף את מנגנוניה של הספרות ומחפשים מה חי בשיר, בסיפור ובתרגום, ומה מתנפץ לתוכנו פנימה.
    בלשון בהירה וצלולה ובברק מחשבתי נדיר כותב שמעון זנדבנק במשך כחמישה עשורים על אודות חיי הספרות והתרבות הישראליים, המקוריים והמתורגמים, וכתיבתו המחקרית והמסאית שבתה את לבם של רבים. הוא מזמין אותנו לחשוב מחדש על קאנון ועל שוליים ומפנה את תשומת לבנו למורכבותו של החומר הספרותי ולזוהרן של המילים.
    בספר זה כונס לראשונה מבחר מאמרים ומסות שפרסם זנדבנק מאז 1982 ועד היום במוספי ספרות של העיתונים היומיים ובכתבי־עת ספרותיים. שאלות בלתי־צפויות בביקורת התרבות; עיונים בשירה העברית מתוך גישה אישית הפטורה מיובשנות אקדמית; עיונים בספרות העולם, פרי עיסוק רב־שנים בחקר הספרות; שאלות בתרגום שירה שמקורן בניסיונו העשיר כמתרגם רב־פעלים – כל אלה ועוד נמנים עם תחומי ההתעניינות המגוונים של זנדבנק, הנפרשים בספר זה באופן מעורר השראה.

תוכן העניינים

על שאלות שונות בתרבות
• הדיבור השירי ושתיקת האמנות (עמ׳ 13–25)
• שתי סנגוריות על השירה (עמ׳ 26–30)
• שבחי האנכרוניזם (עמ׳31–35)
• על השיר המוחק את עצמו (עמ׳ 36–40)
• המצח הנחבט אל עצמו (עמ׳ 41–45)
• על כנות וטקס (עמ׳ 46–50)
• יצאה עם הרוח בת־שבע לשוח (עמ׳ 51–55)
• יש מצב? אין מצב? לא זאת הבעיה (עמ׳ 56–58)
• מדוע לא נעלם כבר הכול? (עמ׳ 59–63)
• בזכות המשוגעים לדבר (עמ׳ 64–68)
• כי עלה מוות בחלוננו (עמ׳ 69–72)
• לישון במוזיאון (עמ׳ 73–76)
• הפילוסופים בין בקבוקי הבושם (עמ׳ 77–79)
• מה לרביעיית בנביץ ולספרות (עמ׳ 80–83)
• דקל הזהב והפיל בקוף המחט (עמ׳ 84–87)
• אשת לוט: כתב הגנה קטן (עמ׳ 88–90)
• עיין ערך התפוררות (עמ׳ 91–94)
• דיוקן עצמי בראי קמור (עמ׳ 95–98)
• מה שפיקאסו ניסה לעשות ולא הצליח (עמ׳ 99–102)
• קבלה חדשה (עמ׳ 103–105)

על שירה עברית
• ״הזוכרים״ לשמעון הלקין (עמ׳ 109–115)
• על הפריחה ועל השקיעה : לשאלת החזרה בשירי לאה גולדברג (עמ׳ 116–125)
• לאה גולדברג והאיש בבית הסמוך (עמ׳ 126–136)
• הפסיכומאכיה של חיים גורי (עמ׳ 137–140)
• בדרך לאלוגיה האחרונה (עמיחי) (עמ׳ 141–145)
• ״קולה של נפש מדברת בשיר״ : על ״כל השירים ושירים חדשים״ לנתן זך (עמ׳ 146–151)
• שלוש מזכרות – לייטס, לואי ושלמה (עמ׳ 152–160)
• מפני אימת הריק : על שירי דן פגיס (עמ׳ 161–170)
• חומר הגיר של ההיעדר : על שיריו המכונסים של ישראל פנקס (עמ׳ 171–180)
• על השחייה ועל הטביעה (עמ׳ 181–184)
• עולם על דרך ההיעלמות : על שירי דליה רביקוביץ (עמ׳ 185–191)
• המשורר המרחף בגובה נמוך (עמ׳ 192–198)
• הלא־כלום מלא עד אפס מקום : על ״מצבי רוח״ ליואל הופמן (עמ׳ 199–203)
• ״על אותו דבר, על אותו שום דבר״ (עמ׳ 204–206)
• חירוף נפש סלאבי (עמ׳ 207–211)
• זמן רע לליריקה (עמ׳ 212–215)

על ספרות מן העולם
• ״מרוכז מדי, נטול סדר, מקוטע, אישי״ (עמ׳ 219–223)
• מתעד עד הסוף : על האלגיה התשיעית של רילקה (עמ׳ 224–230)
• לקרוא את קפקא : סיפור אישי (עמ׳ 231–240)
• קפקא על קו התפר (עמ׳ 241–244)
• בורחס ומבשריו (עמ׳ 245–249)
• ״מחראה קדושה, כפכא שמה״ : הקפקאיזם של בורחס (עמ׳ 250–259)
• קפקא והשרץ, סארטר והסרטן (עמ׳ 260–267)
• כיסאות ואגדות : קפקא ויונסקו (עמ׳ 268–280)
• פאול צלאן כותב לאמו המתה (עמ׳ 281–291)
• פאול צלאן והנסיכה מקאגראן (עמ׳ 292–300)
• ״לזוהר הכוזב של הכוליות בא הקץ״ (עמ׳ 301–312)
• דרידה קורא שייקספיר קורא דרידה (עמ׳ 313–317)

על בעיות תרגום ומתרגמים
• תרגום שיר הוא שיר על שיר (עמ׳ 321–323)
• על הטיק המסתורי המוליד שורה של שיר אמיתי (עמ׳ 324–328)
• על תרגום: הרהורים ריאקציוניים (עמ׳ 329–336)
• אבנים כרותות, חריריות : מאיר ויזלטיר מתרגם את שייקספיר (עמ׳ 337–345)
• לתרגם את צלאן : הרהורים על תרגום שירה (עמ׳ 346–354)


• תודות
• מראי מקום