שמעון הלקין, משורר, סופר, חוקר ומתרגם, נולד בעיירה דובסק, רוסיה הלבנה בי״ב
בחשון תרנ״ט, 28 באוקטובר 1898. מפי אביו קיבל חינוך מסורתי, בשיטה פדגוגית מודרנית.
אחיו הוא חוקר היהדות אברהם הלקין. בגיל שתים-עשרה החל לסייע לאביו בהוראה, ולמד בגימנסיה
בהתכתבות. ב-1914 יצא עם משפחתו לאמריקה.
שירו הראשון, ״חרבות״, התפרסם ב-1915 בכתב העת האומה. לאחר
מכן השתתף בכתבי העת העבריים באמריקה מקלט והתורן ופירסם בהם שירים ומסות.
ב-1917 החל את לימודיו בסיטי קולג׳ בניו יורק, אך השלים אותם רק כעבור כעשר שנים. ב-1921
פורסם תרגומו הראשון, לרומן לפני היות אדם מאת ג׳ק לונדון, בהוצאת הסניף הניו-יורקי
של הוצאת שטיבל. כעבור שנה פורסם בהתקופה סיפורו הראשון, ״אליטה״.
בשנים 1922–1924 נדד ברחבי ארצות הברית ושהה בעיקר בקליפורניה.
נדודיו קיבלו ביטוי באחדות מיצירותיו, בהן הפואמה ״על חוף סנטה ברברה״. כשחזר לניו
יורק אימץ אורח חיים בוהמייני. הוא נהג לשבת בקפה ״רויאל״, שם התוודע למשוררי יידיש,
קבוצת ״די יונגע״ (הצעירים), בהם מאני לייב, משה נאדיר ומשה לייב האלפרן.
ב-1928 יצא למסע באירופה ובארץ ישראל, ובאותה שנה ראה אור הרומן
הראשון שלו, יחיאל ההגרי (שטיבל). כששב ב-1929 לארצות הברית כבר גמלה בלבו ההחלטה
לעלות לארץ ישראל.
בתוך כך החל בלימודי הדוקטורט ולמד היסטוריה יהודית ופילוסופיה
אצל הפילוסוף המפורסם ג׳ון דיואי. את לימודי הדוקטורט סיים ב-1947.
ב-1932 נשא לאישה את מיני לוין ולמחרת הכלולות נסעו לארץ ישראל,
וכאן נולדו שני ילדיו. המשפחה השתקעה בתל אביב, והלקין התפרנס מהוראת אנגלית בבית הספר
התיכון גאולה. ב-1936 זכה במלגת כתיבה מטעם זלמן שוקן וכתב את הרומן עד משבר,
שהיה אמור להיות חלק ראשון בטרילוגיה, אך ראה אור בנפרד ב-1945, בסדרה הראשונה של הוצאת
עם עובד, שהקים ברל כצנלסון.
ב-1939 יצאו הלקין ומשפחתו לארצות הברית. מאחר שהיו אזרחים אמריקנים
נאלצו להישאר שם בשנות מלחמת העולם. ב-1940 עבר לשיקגו, שם לימד ב-College of Jewish
Studies, וב-1943 שב לניו יורק לאחר שהוצעה לו משרת הוראה ב-Jewish Institute of Religion.
ב-1949 חזר לישראל והתמנה לראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם
ירש את מקומו של יוסף קלוזנר. הלקין התמיד בהוראה כמעט עשרים שנה ופרש מהאוניברסיטה
ב-1968, לאחר שהעמיד אחריו דור של חוקרים מובילים, בהם גרשון שקד, דן מירון, מנחם פרי
ואחרים. זכה בכמה פרסים. החשובים בהם: פרס ביאליק (1968) על ספר שיריו מעבר יבוק,
ופרס ישראל (1975) על כלל מפעלו הספרותי.
הלקין היה הבולט במשמרת השנייה של המשוררים העבריים באמריקה, לצד
הלל בבלי, אברהם רגלסון ויצחק זילברשלג. שלא כמו המשוררים בני המשמרת הראשונה, ישראל
אפרת, אפרים ליסיצקי ואחרים וכמה מבני דורו בניו יורק, שקיבלו בהכנעה את הנוסחים ששלטו
אז בשירה העברית, מרד הלקין במסורת זו והציע צורות ודרכי ביטוי חלופיות. ביטוי ראשון
למרד הזה ניתן למצוא כבר במסתו ״השירה העברית והיהודית באמריקה״ (1920). במסה זו יצא
נגד המאמר ״אמריקאיות״, כתב אישום נגד השירה העברית באמריקה שפירסם יעקב רבינוביץ,
העורך המשפיע של כתב העת הדים (1920). הלקין ראה בלב הנוסח המודרניסטי הארץ-ישראלי
החדש את ה-song, כלשונו, החרזנות, ואילו הוא חיפש את ה-poem, קרי: השיר הרומנטי-פילוסופי.
כמין מניפסט מתריס פירסם הלקין ב-1927 את תרגומו ל״סניגוריה על השירה״ של פ״ב שלי.
בנוסח הפואמה הרומנטית נכתבו גם כמה מיצירותיו המרכזיות, למשל הפואמות ״יוחי״, ״על
חוף סנטה ברברה״, ומאוחר יותר ״תרשישה״, ״ברוך בן נריה״ ואחרות.
ב-1927 ראה אור גם המחזור ״קפה רויאל״. כאן מסתמנת בבירור פנייתו
ממסורת השירה האנגלית הרומנטית אל הנוסח המודרניסטי האנגלוסקסי של ייטס ואליוט, לצד
הנוסח המודרניסטי של משוררי ״אינזיך״ היידישיסטים בניו יורק (ובראשם יעקב גלאַטשטיין),
נוסח שהלקין היה ממבשריו בשירה העברית. תפישת המודרניזם העברי שלו, שהתבטאה בעיקר ב״קפה
רויאל״, השפיעה השפעה מכרעת על מי שיירש את מקומו כבכיר המשוררים העבריים באמריקה,
גבריאל פרייל.
הביקורת התייחסה אל שירתו כנושאת משא אינטלקטואלי כבד, שלא אחת
מאפיל על התשוקה ועל הרגש. את עיקר הביקורת ספג על קובץ שיריו על האי (1946),
שסיכם את יצירתו עד אותה שנה. עם זאת, רק ב-1948 החל לכתוב את הפואמה השלמה ביותר שלו,
״יעקב רבינוביץ בירמות״ (1962). זוהי פואמה היסטורית-מטפיזית, המורכבת מארבעה פרקים
ומאות שורות, והיא ממצה את ה״אני מאמין״ האמנותי-הגותי שלו. ב-1965 ראה אור ספר שיריו
מעבר יבוק, שסיכם את התקופה המאוחרת בשירתו.
המורכבות המטפיזית, כמו גם התפישה המודרניסטית, קיבלו ביטוי גם
ביצירות הפרוזה. ביחיאל ההגרי, רומן המתאר את חיי האינטליגנציה היהודית הבוהמיינית
בניו יורק, באות לידי ביטוי טכניקות כתיבה מודרניסטיות של זרם התודעה, כעין שילוב בין
אורי ניסן גנסין וג׳יימס ג׳ויס. ברומן הבא שכתב והאחרון שהשלים, עד משבר (1945),
שיכלל הלקין את הסגנון המודרניסטי. הרומן מתאר יום בחיי קבוצת דמויות, ששוקעת בנהנתנות
דקדנטית בניו יורק בתקופת הג׳ז, ערב השפל הגדול ב-1929. עד משבר הוא מהרומנים
המשוכללים ביותר מבחינה צורנית בספרות העברית. הוא זכה לקורפוס מחקרי רחב יחסית, ורבים
מהחוקרים והמבקרים ניסו לפענח את סודו ולהציע לו מקום בתוך הקאנון העברי המתגבש. חרף
זאת, הוא נותר רומן של סופרים. דמויותיו, שהיו זרות ומוזרות על רקע הספרות העברית של
שנות הארבעים, לא הצליחו לגעת במעגלים הרחבים של הרפובליקה הספרותית, מונח שהלקין עצמו
אימץ אל הספרות העברית.
תפישתו הביקורתית-מחקרית נבעה במידה רבה מתפישתו כמשורר וכסופר.
היצירה היהודית נועדה לדידו לשקף את הוויית העם היהודי וגורלו. ראייתו היתה היסטורית-חברתית-הומאנית.
שתי החטיבות המחקריות-ביקורתיות המרכזיות ביצירתו הן זרמים וצורות בספרות העברית
החדשה (1984), שנערך מתוך הרצאותיו, ושלושת כרכי דרכים וצדי דרכים בספרות
(1969), שסיכמו את יצירתו המסאית והביקורתית. אחת מטענותיו ההיסטוריוגרפיות היא שספרות
ההשכלה היתה המשכה הטבעי של הספרות הדתית של ימי הביניים. טענה זו עוררה את המבקר ברוך
קורצווייל לפולמוס מר נגדו. בספרו ספרותנו החדשה המשך או מהפכה (1959) פסל קורצווייל
את טענתו של הלקין, וטען כי ספרות ההשכלה לא היתה המשך למחשבה וליצירה היהודיות שקדמו
לה, אלא מהפכה גמורה.
תרגומיו, בהם אחדים ממחזותיו של שקספיר ושירי המשורר היווני גיאורגוס
ספריס, הם ביטוי נוסף לרוחב היריעה התרבותי המרשים שלו. מפעל התרגום המרכזי שלו הוא
התרגום המקיף לשירתו של המשורר האמריקני וולט ויטמן, עלי עשב (1951).
שמעון הלקין
נפטר בירושלים בכ״ז בחשוון תשמ״ח, 19 בנובמבר 1987
והוא בן 89.
וייזר, רפאל. ביבליוגראפיה של כתבי שמעון הלקין : בשירה בפרוזה
במסה ובתרגום ושל מאמרים שנכתבו עליו ועל יצירתו. בתוך: ספר היובל לשמעון הלקין
: במלאות לו שבעים וחמש שנים / ערכוהו בעז שכביץ ומנחם פרי (ירושלים : ראובן מס,
תשל״ה 1975), עמ׳ 11-39.
וייזר, רפאל. ביבליוגרפיה של כתבי שמעון הלקין ומה שנכתב עליו ועל יצירתו
בין השנים תשל״ד-תשמ״ט. מחקרי ירושלים בספרות
עברית, כרך י״ב (תש״ן 1990), עמ׳ 39–49.
ספרים:
מחקרי ספרות : מוגשים לשמעון הלקין / בעריכת
עזרא פליישר (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשל״ג
1973) תוכן הענינים
ספר היובל לשמעון הלקין : במלאות לו שבעים וחמש שנים / ערכוהו בעז שכביץ
ומנחם פרי (ירושלים : ראובן מס, תשל״ה 1975)
תוכן הענינים
על הספר:
עקרוני, אביב. תחייה ותהייה בספרותנו.
ידיעות אחרונות, 14 בנובמבר 1975 <חזר ונדפס בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות, היסטוריה,
יהדות, הגות, חינוך (תל-אביב : עקד, תשס״ז 2007), עמ׳ 91–97>
שמעון הלקין : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו / ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה
– דן לאור (תל-אביב : עם עובד, תשל״ח 1978)
על הספר:
אברמוביץ, צילה.תפקודן של תבניות אנאלוגיות ברומן שמזרם התודעה
: עיון ב״עד משבר״ לש׳ הלקין (תל-אביב, תשל״ח 1978) <עבודת גמר לתואר ״מוסמך״.
אוניברסיטת תל-אביב, תשל״ח>
אברמוביץ, צילה.עקרונות לבדיקה של קשרים סטרוקטוראליים ביצירתו
של יוצר - החלתם על יצירתו של ש. הלקין (תל-אביב, 1984) <דיסרטציה--אוניברסיטת
תל-אביב>
דרור, מרים. שירת שמעון הלקין, תרע״ח-תשל״ו
(תל אביב, תשמ״ג 1983) <דיסרטציה. אוניברסיטת תל-אביב>
שכביץ, בעז. יערות מתוהמים : אפיסודות בביוגראפיה
ליטראריה של שמעון הלקין (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : מכון כץ לחקר הספרות העברית,
אוניברסיטת תל-אביב, תשמ״ב 1982)
הופרט, שמואל. על יצירה ויסורים : ראיון עם
פרופסור שמעון הלקין. הדואר, שנה 62, גל׳ א (י״ט בחשון תשמ״ג, 6 בנובמבר
1982), עמ׳ 5–7 <פורסם לראשונה ב׳ידיעות אחרונות׳>
זנדבנק, שמעון. ״יוחי״ ו״אלאסטור״: המשורר
הבוחר באין. בספרו שתי בריכות ביער : קשרים
ומקבילות בין השירה העברית והשירה האירופית (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ו 1976),
עמ׳ 103–121 <חזר ונדפס בקובץ שמעון הלקין : מבחר מאמרים על יצירתו / ליקט
וצירף מבוא וביבליוגרפיה דן לאור (תל אביב : עם עובד,
תשל״ח 1978), עמ׳ 107–126>
חבר, חנן. הלקין עכשיו. סימן
קריאה, חוב׳ 12–13 (1981), עמ׳ 264–269 <חזר ונדפס בספרו: קורא שירה : רשימות, מסות ומחקרים על שירה עברית
(תל-אביב: קשב לשירה, תשס״ה 2005), עמ׳ 104–119>
לאור, דן. מספרה הגדול של יהדות אמריקה.
ידיעות אחרונות, המדור לספרות, י׳ בחשון תשל״ט, 10 בנובמבר 1978, עמ׳ 2.
ליף, חיים. שמעון הלקין - אחדות של ניגודים.
בצרון (סדרה חדשה), כרך ט׳, גל׳ 37–38 (367–368) (חורף-אביב תשמ״ח, 1988),
עמ׳ 3–4.
ליפסקר, אבידב. ירושלים, ניו-יורק :
הראייה הסינאופטית - עקרון-יסוד בשירה ובביקורת של שמעון הלקין.
בצרון (סדרה חדשה), כרך ט׳, גל׳ 37–38 (367–368) (חורף-אביב תשמ״ח, 1988),
עמ׳ 20–28.
מיכלי, ב. י. ש. הלקין המבקר. גליונות,
תשרי-כסלו תש״י <חזר ונדפס בספרו: דמויות
וצדודיות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״א 1971), עמ׳ 144–148>
קרטון-בלום, רות. ואריאציות על ים ואהבה
: עיון בשירו של שמעון הלקין ״פוגה בדרך תרשישה״ עם הופעת ׳שירים תרע״ז-תשל״ג׳.
מאזנים, כרך מ״ה, גל׳ 5 (תשרי תשל״ח, אוקטובר 1977), עמ׳ 293–300.
ריבולוב, מנחם. מספרים
עבריים באמריקה: ש. הלקין. בספרו: עם הכד אל המבוע
: מסות בקרת (ניו יורק : הוצאת עֹגן על יד ההסתדרות העברית באמריקה, 1950), עמ׳
255–260.
Mintz, Alan. ״Simon Halkin״. in his
Sanctuary in the Wilderness : a critical introduction to American Hebrew
poetry (Stanford, California : Stanford University Press, 2012), pp. 274-297.
Weingrad, Michael. in his American
Hebrew literature : writing Jewish national identity in the United States
(Syracuse, New York : Syracuse University Press, 2011), see index.
בראון, מנחם. אהבה ותשוקה בצל החידלון.
ידיעות אחרונות, ספרות ואמנות, י״א בטבת תשכ״ח, 12 בינואר 1968, עמ׳ 16.
הנעמי, משה.
שיחה עם שמעון הלקין.בצרון: ירחון למדע, לספרות ולבעיות הזמן,
שנה כ״ז, כרך נ״ג, חוב׳ ג׳ (256) (טבת-שבט תשכ״ו, ינואר-פברואר 1966), עמ׳ 129–131.
זנדבנק, שמעון.גבהים משוקעים.דבר, משא, כ׳ בניסן תשל״ח, 27 באפריל 1978, עמ׳ 17 <חזר ונדפס בספרו השיר הנכון (תל אביב : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ
הארצי השומר הצעיר, תשמ״ב 1982), עמ׳ 16–21>
על ״מוסכמות ומשברים בספרותנו (י״ב שיחות על הספרות העברית החדשה)״
ברשאי, אבינעם. תנועה למגע ומשברי-זיקה.
מאזנים, כרך נ״א, גל׳ 5 (תשרי תשמ״א, אוקטובר 1980), עמ׳ 367–371.
עקרוני, אביב. דמות אנושית,
חושיית, רגשיית, דמיונית. ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 1980 <חזר ונדפס
בספרו על כפות המאזניים : מבחר מאמרים : ספרות,
היסטוריה, יהדות, הגות, חינוך (תל-אביב : עקד, תשס״ז 2007),
עמ׳ 97–100>
שה-לבן, יוסף. ״עם מוסכמות ומשברים בספרותנו״.
טורים לחינוך ולהוראה, גל׳ י״ד (אייר תשמ״א, מאי 1981), עמ׳ 62–63.
