נתן זך, משורר, סופר, מתרגם ומסאי, נולד בכ״ג בכסלו תרצ״א, 13 בדצמבר 1930, בברלין
בשם הארי זייטלבך לאביו נורברט-נוח, מנהל אמיד של חברה מסחרית משפחתית, ולאמו קלמנטינה,
שמוצאה איטלקי. ב-1934, שנה אחרי עליית הנאצים לשלטון, עזבה המשפחה את גרמניה והצליחה
לקחת איתה את רוב רכושה. הם שהו כמה חודשים בדנמרק ובצרפת. ב-1935 עבר עם אמו לאיטליה,
והאב עלה לארץ כדי לבנות בסיס כלכלי לקיום המשפחה. ב-1936 התאחדה המשפחה בחיפה. האב
איבד את רכושו בעסקי בנייה כושלים והמשפחה נאלצה לחיות בתנאי מחסור.
למד בחיפה בבית הספר ״גאולה״ ובתיכון ״חוגים״. ב-1946 עברה המשפחה
לתל אביב והוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון למסחר (לימים גימנסיה ״גאולה״). השתתף
במלחמת העצמאות כקצין מודיעין וכקצין ביטחון חטיבתי. אחרי המלחמה שירת שנה בצבא הקבע.
ב-1951 עבר לירושלים ולמד באוניברסיטה העברית פילוסופיה ומדעי המדינה. בגלל קשיים כלכליים
סיים את לימודי התואר הראשון רק ב-1963 באוניברסיטת תל אביב, כאשר כבר לימד בה ספרות
עברית.
בירושלים פגש את יהודה עמיחי,
בנימין הרושובסקי, משה דור,
אריה סיון ואחרים. מפגשים אלה יצרו תסיסה ספרותית, שאותותיה
ניכרו למשך שנים ארוכות בכתבי עת, בספרים, בפולמוסים ספרותיים ובעמדות פוליטיות. הם
הקימו את חבורת ״לקראת״, שפעלה בירושלים בשנים 1949–1954. זך היה דמות מובילה בחבורה
וערך רבים מפרסומיה. הם הוציאו חמישה גיליונות של כתב עת וכמה ספרי שירה, בהם הקובץ
בשלושה (1953), שבו פורסמו שיריו של זך לצד שירים של משה
דור ואריה סיון. ב-1957 החל להופיע כתב העת עכשיו, שגבריאל מוקד היה הרוח
החיה בו, אבל לזך היה חלק בעריכת גיליון
אחד (3–4, אביב 1959, עם מוקד ועמיחי)
ובהתוויית הכיוון האסתטי של כתב העת.
ב-1952 חזר זך לתל אביב ולקח חלק בחיים הספרותיים בעיר. הוא פגש
את נתן אלתרמן, אבות ישורון,
יונתן רטוש וא״ד שפיר, והשפעת פגישות
אלה ניכרת ביצירתו. לפרנסתו עבד בין השאר כעורך לילה בעיתונים דבר ואומר.
ב-1960 החל ללמד ספרות ב״סמינר הקיבוצים״ ובאוניברסיטת תל אביב. ב-1967 השתתף במלחמת
ששת הימים, ואחריה נסע לאנגליה והשלים את עבודת הדוקטור בספרות השוואתית באוניברסיטת
אסקס. הוא נשאר באנגליה אחת-עשרה שנים וחזר לישראל ב-1978. שימש פרופסור לספרות עברית
והשוואתית באוניברסיטת חיפה עד פרישתו ב-1999. התגורר בחיפה, בעין הוד ובתל אביב. ספר שיריו העצמאי הראשון היה שירים
ראשונים (המס״ה, 1959), אבל ספרו השני, שירים שונים (1960), הוא שהשאיר
חותם עמוק על השירה העברית ועל הדרך שבה היא נקראת מאז הופעתו. חותם עמוק לא פחות השאירה
מסתו
״הרהורים על שירת אלתרמן״, שהתפרסמה ב-1959 (עכשיו
3–4). החידוש האסתטי של שיריו, ובמיוחד החושניות המוזיקלית הבלתי-סדירה, השפיעו
עמוקות על יוצרים מרכזיים בשירה העברית, וגם על יוצרים מרכזיים בפרוזה. אבל לא פחות
מכך השפיעו הרעיונות האסתטיים והמבט הביקורתי של זך המסאי. לצד שיריו הוא המשיך לפרסם
כל השנים גם מסות ספרותיות ומאמרי ביקורת, והחל בשנות השמונים גם מאמרים פוליטיים.
הוא היה גם המשורר שחולל תמורה רבתי בשירה העברית, וגם הוגה הדעות שהסביר את התמורה
הזאת.
״רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא. אֲנִי/ רוֹצֶה לוֹמַר
דְּבַר מָה״. מילים אלה, הפותחות את השיר ״רגע אחד״, המופיע ראשון בשירים שונים, נעשו
קוד למרחבים תרבותיים גדולים בעברית. הן נשאו בתמצית את השפעתו של זך על טעמו הספרותי
של דור שלם, על חוליות החיבור שבין שירה לבין מחשבה רוחנית, על הטקסטים ועל המקצב של
המוזיקה הפופולרית, על טון הכתיבה של עיתונאים ועל תרבות הזיכרון וההנצחה בישראל.
זך תקף את אלתרמן על היעדר תשומת לב למילה
הבודדת ולאמירה האישית, על התבנית המשקלית האחידה והנוקשה ועל הטון החגיגי. הוא גם
הוביל מגמה של ניתוק השירה העברית מהשפעות של סימבוליזם רוסי וצרפתי והובלתה אל השפעות
של מודרניזם אנגלוסקסי וגרמני. רובם הגדול של המשוררים העבריים הפנימו את הנטיות האלה
וחשבו שהרגישות השירית שמציע זך אינה רק ביטוי לאופיו שלו ולדרך כתיבתו האישית, אלא
גם למצב הרוחני שבו הם חיים, ולמצב העברית שהשתנה בשנות החמישים. בין שמדובר בבני דורו
של זך, כמו דליה רביקוביץ, ובין שמדובר במבוגרים ממנו, כמו
אמיר גלבע, או בצעירים ממנו, כמו מאיר
ויזלטיר, שירתו היתה בשבילם אתגר יצירתי. הסירוב לחגיגיות, המוזיקליות הבלתי-סדורה
והמחויבות לקול אישי נעשו עיקרים אסתטיים שעברו ממשורר למשורר. לא תמיד הם התקבלו בהסכמה.
אצל ויזלטיר, למשל, הם עוררו גם הסכמה חלקית וגם התנגדות תקיפה.
אבל ויכוח עז בשירה אינו ביטוי להיעדר השפעה; להפך, הוא אחד מביטויי ההשפעה הבולטים
ביותר. אפילו אלתרמן, המשורר העיקרי שאותו תקף זך, מצא דרך
משלו – בספרו חגיגת קיץ (1965) – להתפלמס עם עיקרי האסתטיקה, שעברו במהירות
מזך אל עולם הספרות הישראלי, אבל גם לקבל משהו מהם. כל החלב והדבש (1966) היה קובץ
שירים שונה מאוד משירים שונים. המוזיקליות, שסירבה במופגן לכל נחמה, התחלפה בדיבור
שחיפש חום אנושי, והבדידות המרה של היחיד פינתה מקום לחלב ולדבש של חלום הקרבה בין
בודדים. כפי שנהג זך כאן, כך נהג גם בספריו הבאים: בכל ספר נטש חלק מהמאפיינים של סגנונו
הקודם, ועיצב קול חדש. את כל החלב והדבש קיבל קהל הקוראים באהבה מיוחדת. הספר
הופיע במהדורות רבות, וב-2002 הופיעה מהדורה מורחבת עם דיסק, שבו קורא המשורר משיריו.
ב-1966 הופיע גם הספר במקום חלום, מחזור שירים על איטליה, עם ציורים של
יגאל תומרקין. ב-1979, שנתיים אחרי שובו ארצה מלונדון
ושלוש-עשרה שנים אחרי ספר שיריו הקודם, הוציא את צפונית מזרחית. החידוש העיקרי
כאן היה האידיליות. הז'אנר הקלאסי של האידיליה היה מרוחק מאוד מהמשורר המובהק של הקיטוע
המודרני. אולי דווקא משום כך נמשך אליו זך, וחיבר בין הרגישות העתיקה של השלווה הטוטלית
המדומה לבין הרגישות המודרנית של הניכור הטוטלי המדומה. ב-1984 הופיע אנטי מחיקון.
מלחמת לבנון היתה בעיצומה, וכאן הבשיל תהליך נוסף (שהחל בצפונית מזרחית): פוליטיזציה
של השיר. זך המוקדם היה משורר, וגם מבקר, שהקפיד על ריחוק מן הצדדים הפוליטיים של החיים
המודרניים. הוא הוביל בבירור מגמה שהתפתחה בספרות העברית אחרי מלחמת העצמאות: חשד בפוליטיקה
וזיהוי בין הפוליטי בספרות לבין השטחי והז'ורנליסטי. אבל באנטי מחיקון הוא היה
מהמובילים של מגמה מנוגדת, שסופרים רבים היו שותפים לה – בהם דליה
רביקוביץ ודוד אבידן – של חזרה אל הממד הפוליטי. מלחמת
לבנון גרמה לו להפוך לדמות מעוררת מחלוקת בשדה הפוליטי הישראלי. מכאן התפתחה פעילות
ציבורית שיטתית, בשיתוף עם אמיל חביבי ואחרים; מכאן צמחו שירי מחאה בעלי אמירה פולמוסית
חדה; ומכאן צמחו גם שירים כמו ״יבשת אבודה״, שבהם עברו החיים הפוליטיים טרנספורמציה
אישית, והממד החווייתי גובר בהם על ממד המחאה. חלפו תריסר שנים, וב-1996 פירסם זך ספר
שירים רחב היקף בשם כיוון שאני בסביבה. בהקדמה וגם בעמודי השער, החיצוני והפנימי,
מבהיר זך שהספר כולל שלושה קבצים: ״בצד השני של שינקין״, ״שירים לספר חדש״ ו״בחרוזים
ישנים וחדשים״. זהו ספרו המגוון ביותר. יש בו שירים סיפוריים ארוכים, המתקרבים אל לשון
הפרוזה; יש בו שירים קלים וקצרצרים, בעלי חריזה אלתרמנית מחויכת; יש בו שירי בעלי חיים
ושירי מסע; ויש בו מחזור של שירים גנוזים מן העבר, ששמו, ״שירים משכבר״, הוא השם שבחר
אלתרמן למהדורה המקובצת של שיריו המוקדמים. החידוש העיקרי בספר הוא העיסוק הרחב בקולות
שונים ובז'אנרים שיריים שונים, ובהשפעת ההגירה על חייו ועל יצירתו. לאחר שנים רבות
שבהן עיצב אסתטיקה המבוססת על הפשטה של הניסיון הביוגרפי וההיסטורי, מעצב זך בספר הזה
קול של משורר השקוע בחוויה היסטורית טראומטית. בספר הזמיר כבר לא גר פה יותר
(2004) יש מחזור אחד של חמישים ושלושה שירים ו״אחרית דבר״ ובה עשרה שירים. גם כאן באה
לידי ביטוי חוויית הפליט, זו שזך נושא איתו מעברו האישי, וזו שהוא קובע כמאפיינת טרגית
מרכזית של המאה העשרים ושל שירתה, בין ברלין לרמאללה. שמו של הספר נותן ביטוי לנושא
מרכזי נוסף המעסיק את זך בשירים אלה: הצמצום ההולך וגובר במידת נוכחותה ומרכזיותה של
השירה בעולם המודרני. שיריו כונסו ב-2008 בשלושת כרכי כל השירים ושירים חדשים
(הקיבוץ המאוחד).ספרו האחרון הוא אומרים שממש יפה שם:
שירים אחרונים (2016).
מסותיו – על אלתרמן, על
ברנר, על פוגל, על ״הסופר בחברת ההמונים״
ו״לאקלימן הסגנוני של שנות החמישים והששים בשירתנו״ – השפיעו עמוקות על סדר היום של
המחשבה הספרותית בישראל, אף שהן הופיעו בשעתן רק בכתבי עת ובעיתונים. שני ספרי הביקורת
שלו הם זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית (1966) וקווי אויר (1983),
המבוסס על שיחות רדיו. ב-2011 ראה אור הקובץ השירה שמעבר
למלים: תיאוריה וביקורת 1954–1973, בו כינס מבחר ממאמריו ומסותיו העוסקים בשירה
וכן את הספר זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית. זך ממשיך מסורת של המשורר
העברי שהוא גם מבקר ספרותי, אמנותי ופוליטי, וגם מתרגם, גם עורך, גם כותב פרוזה, גם
מחזאי, גם סופר ילדים. כך הציב את השירה במרכזו של הקשר תרבותי רחב מאוד. שני ספרי
הפרוזה שלו הם מות אמי (כולל גם שירים, 1997) וקוף המחט (2004).
ממעשי העריכה הרבים שלו: יעקב שטיינברג
– מבחר ליריקה ורשימות, שערך והוסיף לו הקדמה (1963); כתב העת יוכני שערך עם אוֹרי ברנשטיין
(1961–1967); האלמנך אגרא שערך עם
דן מירון בשניים משלושת הכרכים (1984–1990);
מדור הספרות של השבועון העולם הזה (1988–1990); וסדרת הקונטרסים לשירה הִנֵּה
(1995–1998).
מתרגומיו הרבים: דקלים ותמרים, ספר שירי עם ערביים שתירגם
עם ראשד חוסיין (1967); מעגל הגיר הקווקזי מאת ברטולד ברכט (1983, אחד ממחזות
רבים בתרגומו, שהוצגו על הבמה); קדיש ושירים אחרים מאת אלן גינזברג (1988).
מחזה שלו, בית ספר לריקודים, הוצג בתיאטרון ״הקאמרי״ (1985). מספרי הילדים שלו:
שירים על כלב וכלבה (1990). ההלחנות של שיריו, שכונסו בספר כי האדם עץ השדה
(1999), הן רבות מאוד – יותר ממאה – והן יצרו את הנוכחות שלו לא רק בתרבות העברית הכתובה,
אלא גם בתרבות המושרת והמשודרת.
שיריו תורגמו לשפות רבות. הוא שימש מנהל אמנותי ואוצר של המוזיאון
הפתוח בתפן (1990–1993). זכה בפרסים רבים בארץ, שהחשובים בהם הם פרס ביאליק (1982)
ופרס ישראל (1995). מהפרסים הבינלאומיים הרבים שזכה בהם יוזכר פרס CAMAIORE באיטליה
(2000).
כאשר זך זכה בפרס ישראל כתבה ועדת השופטים (שכללה את
מנחם ברינקר, ארז ביטון,
איריס פרוש ורות קרטון-בלום): ״ההכרה
במעמדו כמנהיג בשירה הישראלית היתה מכבר לנחלת רוב יודעי הספרות העברית״. מעמד זה ניכר
בכך שהטעם הספרותי בישראל עוצב במשך שנים רבות מתוך הקשבה דרוכה לקולו.
נתן זך נפטר בי״ט בחשון תשפ״א, 6 בנובמבר 2020.
הנשר הגדול (בני ברק : ספרית פועלים, תשס״א 2001) <איורים -
אבנר כץ> <סיפור לילדים>
הספור על האנשים הקטנים (בני ברק : ספרית פועלים, תשס״א 2001)
<איורים - אבנר כץ> <סיפור לילדים>
כל החלב והדבש : שירים (תל-אביב : עם עובד, תשס״ב 2002) <מהדורה
חדשה בלווית תקליטור>
הזמיר כבר לא גר פה יותר (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2004)
קוף המחט : סיפורים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 2004)
כמה נהדרת היית / כל השירים נתן זך ; כל הלחנים, שלומי פריג' (תל אביב : שלומי
פריג', 2007) <תקליטור>
כל השירים ושירים חדשים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ט 2008) 3 כר'
התוכן: כר' א. שירי 'לקראת' ; תרנגולי-של-שוקולד ; שירים ראשונים
; שירים שונים ; כל החלב והדבש ושירים המתפרסמים כאן לראשונה -- כר' ב. במקום חלום
; צפונית מזרחית נווה-שאנן ; אנטי-מחיקון ושירים המתפרסמים כאן לראשונה -- כר'
ג. כיוון שאני בסביבה ; הזמיר כבר לא גר פה יותר ; בארץ עיפתה.
משנה לשנה זה : פרקי ביוגרפיה ספרותית ומובאות (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תש״ע
2009)
אימג'יזם ווורטיציזם / עברית - יהודה ויזן (תל אביב
: עמדה, תש״ע 2010)
פסנתרי הכחול / אלזה לסקר-שילר (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011)
<מבחר משיריה שנכתבו בתקופות שונות ובנוסחים שונים, אליהם נוספו
צרור מכתבים שכתבה לאנשים שונים וכן שני שירים משל המתרגם נתן זך. השירים הם מתוך
קובצי השירים: ״עליך אחלום חרישית״, ״מלאכי יתום״, ו״פסנתרי הכחול״>
עריכה:
יוכני : עתון לספרות / בעריכת אורי ברנשטיין ונתן
זך (תל אביב, תשכ״א-תשכ״ז, 1961־1967). 5 חוברות (חוב' א: אייר תשכ״א, אפריל 1961;
חוב' ב: אלול תשכ״א, אוגוסט 1961; חוב' ג: אדר ד' תשכ״ב, מרץ 1962; חוב' ד: אב
תשכ״ג, יולי 1963; חוב' ה: תמוז תשכ״ז, יולי 1967)
עבודות לתיאטרון / ג'ניה ברגר (תל אביב : שפיר, תשנ״ד 1994)
ברוך, מירי. הרומנטיקן המר : עיון בשיריו
של נתן זך (תל אביב : אל״ף - הוצאת ספרים, תשל״ט 1979)
גור, בתיה.אילוזיות ותבניות בין
טקסטואליות בשירי נתן זך : מתוך ״שירים ראשונים״, ״שירים שונים״, ו״כל החלב
והדבש״ (ירושלים, 1986) <עבודת גמר (מ.א.) -- האוניברסיטה העברית בירושלים>
הולנדר, אורי.המוסיקה של המהפכה
: נתן זך 1955־1966 (ירושלים, 2010) <דיסרטציה--האוניברסיטה העברית בירושלים,
2010>
לחמן, לילך.תפיסת השיר והמשורר על-פי ״שירים
שונים״ לנתן זך : והערות השוואתיות ל״כל החלב והדבש״ ול״צפונית מזרחית״ (תל-אביב,
1980) <עבודת גמר לתואר ״מוסמך״. אוניברסיטת תל-אביב, 1980>
מאירוביץ, דורית. עקרונות בפואטיקה של נתן
זך (תל אביב, 1981) <עבודת גמר--אוניברסיטת תל-אביב>
מוקד, גבריאל.ארבעה
משוררים : דברים על יהודה עמיחי, נתן זך,
דוד אבידן ויונה וולך (תל-אביב
: משרד הבטחון - ההוצאה לאור,תשס״ו 2006), בעיקר פרקים ה, ו, ט <קטע חזר ונדפס
בספרו: בזמן אמיתי
: 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב :
עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ' 351־356>
מילמן, יוסף. אש קרה זרה : רומנטיקה וניכור בשירת נתן זך (תל אביב :
הקיבוץ המאוחד, 1995)
על הספר:
גלזמן, לאה. על ארבעה עיונים בשירתו של זך. עתון
77, גל' 189 (תשרי תשנ״ו, אוקטובר 1995), עמ' 20־23 <נדפס גם ב'ידיעות
למורים', בטאון מורי בית הספר הריאלי העברי בחיפה, גל' 283 (1996), עמ' 97־106>
שהם, ראובן.בעולם של נתן זך גם פרצוף מוכר הוא זר : עיונים
שונים: תמטיים, פואטיים ורטוריים בשירת נתן זך (קריית שדה-בוקר : מכון בן-גוריון
לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע״ג 2013) <ריכוז עריכה והבאה
לדפוס - סמדר רוטמן> תוכן העניינים
סרטים דוקומנטריים:
פגישות עם נתן זך / סרטו של דוד פרלוב (תל אביב : האזן השלישית, 2010)
על הסרט:
אבידן, דוד. ״משירה לשירה זה״.
עכשיו, חוב' 5־6 (סתיו 1960), עמ' 149־153 <על שירו של נתן זך ״משנה לשנה
זה״ באותה חוברת. חזר ונדפס ב'עכשיו', גל' 64
(1995־1996), עמ' 33־38>
אבינור, גיטה. על שלושה משוררים ישראלים.
בספרה בצל הזכרונות : מאמרים בבקורת הספרות
(חיפה : מפעל סופרי חיפה, תשל״ה 1975), עמ' 73־92 <על יהודה
עמיחי, דוד אבידן ונתן זך> <נחתם: דצמבר 1965>
אגמון-פרוכטמן, מאיה. ״אינני יודע. ליתר דיוק אינני יודע״ : עיוני
סגנון בשירתו של נתן זך. בלשנות עברית, חוב' 33־34־35 (סיון תשנ״ב,
יוני 1992), עמ' 211־216.
אהל, חיים. ״לפעמים בשעות המאוחרות״. בספרו: שער לשירה
הצעירה : סגולות השירה הצעירה : ניתוח יצירות ... (תל אביב : בצלאל צ'ריקובר
– מוציא לאור, תשל״ג), עמ' 67־70.
אסף, עודד. איך הוא מעז? ... והאם הוא מצליח? : על ״איך זה שכוכב״
מאת נתן זך ומתי כספי. בספרו המוזיקה לפני הכול
: על שירת משוררים והלחנתה (תל אביב : סל תרבות ארצי, 2012), עמ' 44־46.
בן, מנחם.האושר
שזך לא הבין.הארץ, מוסף ספרים, גל' 698 (ט״ז בתמוז תשס״ו, 12
ביולי 2006), 10-11 <על פולמוס זך-אלתרמן. פרק מתוך ספרו של מנחם בן ״משלמה המלך
עד שלמה ארצי, מיונה הנביא עד יונה וולך״>
בר-יוסף, חמוטל. ניאו-דקאדנס בספרות הישראלית
1955־1965: המקרה של נתן זך. ביקורת ופרשנות, חוב' 27 (1991), עמ' 125־152
<פורסם לראשונה באנגלית - להלן>
ברזל, הלל. כוחם של מאניפסטיים ומגבלותיהם:
על ״זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית״. בספרו: גבהות הכיסופים: שירה מתקנת עולם: עיקרי השקפה
ואמונה מ״צדקיהו בבית הפקודות״ ועד ״הכול הולך״ (תל אביב : אגודת הסופרים העברים
בישראל, תשנ״ג 1993), עמ' 253־287.
ברתנא, אורציון. זך באור זך : שירתו של נתן
זך בשנות חמישים והששים לאור מסות הביקורת שלו באותה תקופה. דבר, כ״ט באלול
תשמ״ד, 26 בספטמבר 1984, עמ' 18, 20; ט' בתשרי תשמ״ה, 5 באוקטובר 1984, עמ' 19;
ט״ז בתשרי תשמ״ה, 12 באוקטובר 1984, עמ' 17.
גולן, אבירמה. שקרים שסיפרו לי : ועוד בעניין
זך. דבר, כ״א בתשרי תשמ״ט, 2 באוקטובר 1988, עמ' 12.
גורפיין-אוכמני, רבקה. ״צפור שניה״ /
נתן זך. בתוך ספרה: אבל הדברים היפים : מסות על ספרות עברית חדשה
(תל-אביב : ספרית פועלים, תש״ם 1980), עמ' 28־31.
דור, משה.המוזות
רועמות.מעריב, תרבות - ספרות, י״ב בשבט תשס״ט, 6 בפברואר 2009,
עמ' 26־27 <״מדוע כשלו זך וויזלטיר כשמיהרו לפרסם שירים על המלחמה בעזה? ואיך,
לעומתם, הצליחה רוחמה וייס להעביר את רוח ״המצב״?>
הולנדר, אורי.
על פרידתו הסופית של דור המדינה מן המדינה. הארץ, תרבות וספרות, י״ח
בכסלו תשפ״א, 4 בדצמבר 2020, עמ' 4 <השירה העברית אחרי זך היא כבר שירתם של מי שלא ידעו את
״כסית״ ולא את ה״קוויקי בר״, וכמו בשיר זכי טיפוסי, אין לה אופק זולת זה הקרוב:
״ההמשך יבוא״>
הייטנר, אורי.ויותר משעה לא תהיה.מקור ראשון, שבת, גל' 676 (י״ב באב תש״ע, 23 ביולי 2010), עמ' 9 <על שירי
נתן זך>
זנדבנק, שמעון.השיר הנכון.
משא (מצורף ל'למרחב'), גל' 43 (ל' בתשרי תשכ״ז, 14 באוקטובר 1966), עמ' א-ב
<חזר ונדפס בספרו השיר הנכון (תל אביב : ספרית
פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשמ״ב 1982), עמ' 119־128>
זנדבנק, שמעון.ת״ס אליוט והשירה העברית
– שני אספקטים. בספרו שתי בריכות ביער : קשרים
ומקבילות בין השירה העברית והשירה האירופית (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1976), עמ'
151–172.
כהן, יונתן.
מעשה בפלוני שביקש לגלות את יופיה הנסתר.הארץ, תרבות וספרות,
י״ח בכסלו תשפ״א, 4 בדצמבר 2020, עמ' 4 <המרת השיר ״יופיה אינו ידוע״ בסיפור מעשה
מסייעת בחשיפת הדפוס העומד מבעד לשורות השיר. דפוס זה, שאפשר לכנותו דפוס חיפוש
או רדיפה, שכיח בספרות האגדה העתיקה והחדשה>
כנפי, עידית. ״סיפור חיים״ של משוררים : המקרה של נתן זך ושאול
טשרניחובסקי. החינוך וסביבו (שנתון מכללת סמינר הקיבוצים), כרך כ״ז
(תשס״ה 2005), עמ' 275־284.
לאור, דן.
קם נתן זך ונגע בדוד פוגל, והתהפכה הקערה על פיה.הארץ, תרבות וספרות,
י״ח בכסלו תשפ״א, 4 בדצמבר 2020, עמ' 1 <בשנת 1954, חמש שנים לפני שכתב את מאמרו
המכונן בגנות שירת אלתרמן, פירסם נתן זך ב״משא״ מאמר שנועד
להיות הפגזת ריכוך לקראת המתקפה הגדולה הזאת, בו פקח את עיני הקוראים לראות את
סגולות שירתו המינורית, המאופקת, הבלתי חגיגית, של דוד פוגל,
כאומר: לך לך אלתרמן ולמד כיצד כותבים שירה>
לשם, גיורא. ממילון שלם למילון כיס : קווים
לדיוקנה של שאיפה לפואטיקה. דבר, ט״ו באלול תשמ״ו, 19 בספטמבר 1986, עמ'
20־21; כ״ב באלול תשמ״ו, 26 בספטמבר 1986, עמ' 19־20.
לשם, גיורא. בין סיבוב כפר-סבא לאזרחות העולם.
אפיריון, גל' 10־11 (1988), עמ' 7־14 <חזר ונדפס בספרו מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם (תל אביב : זמורה-ביתן,
תשנ״א 1991), עמ' 11־58.
[מוקד, גבריאל]. נתן זך – ברכות לקראת יום
הולדתו ה-75. עכשיו, חוב' 69־70 (אביב תשס״ה 2005), עמ' 412.
מזור, יאיר. השיר הנכון, זך ומזוקק :
הרהורים על שירת נתן זך. הדואר, שנה 61, גל' כ״ו (תשמ״ב), עמ' 417־418;
גל' כ״ז (תשמ״ב) 430־431.
מזור, יאיר. הדינאמיקה של הגלישות :
עיון בשיר ״השמש שוב״ מאת נתן זך. מאזנים, כרך נ״ט, גל' 10 (תשמ״ו),
עמ' 5־8.
מזור, יאיר. דלות החומר כעושר שירי :
פולמוס ופואטיקה בשירתו של נתן זך. הדואר, שנה 71, גל' י״ז (תשנ״ב),
עמ' 19־22; גל' י״ח (תשנ״ב), עמ' 18־20.
מזור, יאיר. כשזך כתב שירה בפעם הראשונה.
עתון 77, גל' 198 (1996), עמ' 20־23 <חזר ונדפס בספרו אהבה במושב האחורי
: השירה העברית בשנות הששים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2005), עמ' 88־94>
מזור, יאיר.
פרדוקס, ייסורים ואסתטיקה : או, לחזור אל זך זה לחזור ליסוד.
בספרו מיהודה הלוי עד יונתן הקטן
: מחקרים בשירה העברית (תל אביב : תג, הוצאה לאור, תשנ״ז 1996), עמ' 47־54.
מזור, יאיר. על הקנקן, על מה שבתוך הקנקן,
ועל מה שביניהם : פשטות כמורכבות ומורכבות כפשטות בשירת זך ועמיחי. אפיריון,
גל' 56 (1999), עמ' 42־51 <חזר ונדפס בספרו אהבה במושב האחורי : השירה העברית
בשנות הששים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2005), עמ' 76־86>
מילמן, יוסף. על הזיקה שבין נושא ה״אבסורד״ לבין מבנה השיר בשנים משירי
נתן זך. עלי שיח, גל' 4־5 (1977), עמ' 185־197 <על השירים: כמו חול - איך
חלפו הימים. מי>
מילמן, יוסף. ״לא מובנה ולא מפורשת״: סתימות השיר, הטקסט השולל עצמו
והפרובלמטיקה של המבע בשירת נתן זך. דפים למחקר בספרות, כרך 5־6 (1989),
עמ' 193־202.
מילמן, יוסף. ״אדם חוזר על קיאו״: השיר המנכר והחתירה תחת ההיגד הלירי
ביצירתו של נתן זך. מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך י״ב (תש״ן 1990), עמ' 305־318.
מנור, דורי.
הדור רוצה היום אותך לקבור.הארץ, תרבות וספרות, י״ח בכסלו תשפ״א,
4 בדצמבר 2020, עמ' 4 <בעזות מצח של איש צעיר ויהיר מאוד קבע נתן זך ששירתה של
לאה גולדברג מצומצמת מעצם מהותה, ושהיא במיטבה רק כאשר
היא נשארת בתחום הקטן והצנוע היאה לה. הוא טעה בשיפוטו. אבל מה שבולט בעוול הגדול
שעשה לה היה מנהגו הכוחני והממהר לרמוס, שנעשה מופת עגום לכמה מממשיכי דרכו>
נגב, אילת. הפסקתי לשתות, כי אפילו האלכוהול
כבר לא עזר : ראיון עם נתן זך. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ט בשבט
תשנ״ו, 9 בפברואר 1996, עמ' 34־38.
נגב, אילת. [ראיון עם נתן זך].
בספרה: חיים פרטיים (תל אביב : ידיעות אחרונות
: ספרי חמד, 2001), עמ' 161-171.
נץ, רויאל. ״ועץ החיים ועץ הדעת ילבלבו ליד
פי הטבעת״ : על השימוש הקרנבלי בחרוז בשירה הישראלית שאחרי נתן זך. הו!
כתב עת לספרות, חוב' 5 (שבט תשס״ז, פברואר 2007), עמ' 154־166.
ערפלי, בעז. ״לא חשכה גמורה אבל בודאי
לא אור״ : י. ח. ברנר ונתן זך: גלגולים של צמתים סגנוניים-תמאטיים מפרוזה לשירה.
בתוך: ספר ישראל לוין, כרך ב' : קובץ מחקרים
בספרות העברית לדורותיה / [ערכו ראובן צור וטובה רוזן] (תל-אביב : אוניברסיטת תל-אביב,
תשנ״ה 1994), עמ' 169־204.
פלג-בנימיני, תמר. ״כשהרגש דועך״ : השימוש הפואטי בפסוקית הזמן המשועבדת
בשירת נתן זך המוקדמת. בקורת ופרשנות, חוב' 38 (קיץ תשס״ה 2005), עמ' 279־303.
פליישר, ציפי. נתן זך בלבוש רוקיסטי : מתי כספי מפרש.
פעימות : כתב-עת למוזיקה ותרבות, גל' 1 (קיץ 2010), עמ' 31־48.
פרנקל-מדן, רחל. ״תה מתחת לעצים״ מאת נתן זך. בספרה: שמחות קטנות של יום חולין : האידיליה בראייה רב-תחומית
/ רחל פרנקל-מדן (תל-אביב :מכון מופ״ת, תשס״ג 2003), עמ' 153־181.
צמיר, חמוטל. הנוף מאבד את שמו: הסובייקט הלאומי
הישראלי של נתן זך. מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך י״ט (תשס״ג 2003), עמ' 219־244 <המאמר מנתח את מושגי היחיד והקולקטיב ואת היחסים
ביניהם כפי שהתגבשו בשירתו של נתן זך, וכפי שהשתרשו גם בשיח הביקורתי עליה. כן
נבחן המתח בין הקונקרטי למופשט, המונח בתשתית שירתו של זך ושירת דור המדינה, כמתח
בין התביעה לאינדיווידואליות ולספציפיות, מצד אחד, לבין ההפשטה והאוניברסליות,
מצד שני>
צמיר, חמוטל.המשורר-הנביא כמת-חי בשירת
דור המדינה. בתוך: עתות של שינוי : ספרותיות
יהודיות בתקופה המודרנית : קובץ מאמרים לכבודו של דן מירון / עורכים, גידי נבו,
מיכל ארבל, מיכאל גלוזמן (שדה בוקר : מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת
בן-גוריון בנגב, תשס״ח 2008), עמ' 282־316 <דיון בשירתם של נתן זך ויהודה עמיחי>
קוסמן, אדמיאל. הערות ל״שיר לאוהבים
הנבונים״ מאת נתן זך. צפון: קובץ ספרותי, כרך ה'
(תשנ״ח 1998), עמ' 95־98.
קורצווייל, ברוך. המוזה אינסה את משורר-הקץ
נתנאל - מתוך ״שני מכתבים ותשובה על שירו של נתן זך. הארץ, 4 ביולי
1958 <על שירו של נתן זך ״סוס העץ מיכאל״> <כונס גם בספרו: חיפוש הספרות הישראלית
: מסות ומאמרים / ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי (רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשמ״ב
1982), עמ' 319־320>
קינסטלר, עדה. שירה היודעת את עצמה (על נתן זך ויצירתו עם קבלת פרס
ביאליק). מאזנים, כרך נ״ד, גל' 2 (1982), עמ' 5־6.
קלדרון, נסים. הרגשת המקום. חדרים,
גל' 6 (1987), עמ' 22־36 <על השיר ״יבשת אבודה״ מאת נתן זך, שפורסם בזמן המלחמה
בלבנון> <חזר ונדפס בספרו הרגשה של מקום : ששה
מאמרים (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988), עמ' 43־63>
קלדרון, נסים. לאן נעלמה המוסיקה אחרי יונה
וולך? עתון 77, שנה ל״א, גל' 325 (חשון-כסלו תשס״ח, נובמבר 2007),
עמ' 23־29 <מתוך הספר ״יום שני״, על שירה וטקסטים של רוק אחרי יונה וולך> <דן,
בין היתר, בשירתו של נתן זך>
קרטון-בלום, רות.הסמיוטיקה של החילון
: בין שירתו של נתן זך לברית החדשה. בתוך: עתות
של שינוי : ספרותיות יהודיות בתקופה המודרנית : קובץ מאמרים לכבודו של
דן מירון / עורכים, גידי נבו, מיכל ארבל, מיכאל גלוזמן (שדה בוקר : מכון בן-גוריון
לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס״ח 2008), עמ' 258־281.
רובינשטיין, בלהה. נתן זך - ״השיר האחר״
ו״השיר הנכון״ : ״לומר זאת אחרת״ - לחולל מפנה בשירה העברית העכשווית. בספרה:
שירים ומה שביניהם : על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר
העל-יסודי (תל-אביב : עם עובד, תשס״ג 2003), חלק ב, עמ' 179־197.
כולל: המשורר והשיר <דיון בשיריו: ״השיר הנכון״, ו״לומר זאת אחרת״>, אדם בעולם
קר ומנוכר <דיון ב״רגע אחד״, ״אני שומע משהו נופל״, ו״שיר לאוהבים הנבונים״>, לתפוס
את היופי, לחיות את החיים <״שימו לב לסגול הרועד״, ״אני רוצה תמיד עיניים״, ו״ציפור
שנייה״>
שהם, ראובן.דיוקנו של המשורר כאדם בלתי-מהימן.
בספרו: קול ודיוקן : תחנות בהתפתחות דיוקן הדובר
בשירה העברית החדשה (חיפה : הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשמ״ח 1988), בעיקר
עמ' 168־183.
שהם, ראובן. נתן זך נוחת 'לחוף ימים' או: 'אנחנו'
כ'היסטוריונים חדשים'. ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל,
כרך ב' (תשס״ג 2002), עמ' 173־188.
שהם, ראובן.
האבל על מות אשתו של המורה למתמטיקה: משחק או קינה?דפים למחקר בספרות, כרך 14־15 (תשס״ו
2005), עמ' 431־451 <המחבר מפרש את שירו של זך ״מתה אשתו״ ומתייחס לפרשנויות אחרות
לו. תגובת יוסף מילמן במאמר: ״תלמידו הווירטואלי של המורה למתמטיקה: גבולות התיבנות
של הדובר בשיר״ בעמ' 453־465, ותשובת המחבר בעמ' 467־468>
שהם, ראובן. ״בעולם״ של נתן זך ״גם פרצוף מכר
הוא זר״. מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך כ' (תשס״ו 2006), עמ' 309־355 <הדובר בשיריו של זך הוא תמיד ״האחר״ שמוקף באחרים
זרים כמוהו. האמן, שאין לו מקום משלו, שהוא גולה ונודד, שסביבו ערב רב של גולים
מהגרים שהמאחד ביניהם בעיקר השנאה והפחד, שאין ביניהם כל מכנה משותף של ממש, ושהוא
עצמו אחד מהם>
שחם, חיה. 'השיר הנכון' מול 'השיר הזר'
: הפואטיקה של שירים שונים (זך) לאור כוכבים בחוץ
(אלתרמן). בספרה:
קרובים רחוקים : בין-טקסטואליות, מגעים ומאבקים בספרות העברית החדשה
(באר-שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס״ד 2004), עמ' 154־189.
Gluzman, Michael. Sovereignty
and melancholia: Israeli poetry after 1948. Jewish social studies: history,
culture, society n.s., vol. 18, no. 3 (Spring/Summer 2012), pp. 164-179.
*
Gold, Nili Scharf.
Mother tongue and mother land in the works of Nathan Zach. Trumah, Bd. 21 (2011), pp. 59-67.
Mazor, Yair. Israeli
poetry: between bridled sentiment and exiled sentimentality: the case of Nathan
Zach. Modern Judaism, vol. 8, no. 2 (1988), pp. 157.
Mazor, Yair. ״My tailor,
my tailor, why had they forsaken me?״ : the poem Against Separation by
Nathan Zach. פסיפס, גל' 65 (חורף תשס״ז 2006/2007), עמ' 55-46
ברונובסקי, יורם. רומנטיקן זך מאוד. הארץ,
תרבות וספרות, 22 ביולי 1983 <חזר ונדפס בספרו ביקורת
תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית
דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס״ו 2006), עמ' 213־217>
לשם, גיורא. אורפאוס וגולדמן - הדיבוק והפיתוי.
מאזנים: ירחון לספרות, כרך נ״ז, גל' 5־6 (1983), עמ' 65־68 <חזר ונדפס בספרו
מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם (תל אביב
: זמורה-ביתן, תשנ״ט 1991), עמ' 109־117>
על ״אנטי מחיקון״
בר-כוכב, ישראל. עוד על אנטי מחיקון לזך.
מעריב, י״ד בחשוון תשמ״ה, 9 בנובמבר 1984, עמ' 31.
גנוסר, יאירה. בלי רוק כבד. עתון 77,
גל' 58 (חשון תשמ״ה, נובמבר 1984), עמ' 51.
שריר, דוד. הקוסמת הגדולה של התיאטרון הישראלי. הארץ,
מוסף ספרים, גל' 69 (י״ג בתמוז תשנ״ד, 22 ביוני 1994), עמ' 8.
על ״הנה: קונטרס לשירה״ בעריכת נתן זך
ברונובסקי, יורם. הריאליזם ההולנדי של השירה
הפולנית: ... שתי נקודות מבט על המשורר הפולני זביגנייב הרברט עם צאת שני קבצים
מיצירתו בתרגום דוד וינפלד. הארץ, תרבות וספרות, ל' בתשרי תשנ״ח, 31 באוקטובר
1997, עמ' ד 2 <על חוב' 16: זביגנייב הרברט (בתרגום דוד ויינפלד)>
ברונובסקי, יורם. לגעת בצורות יפהפיות.
הארץ, תרבות וספרות, ה' בשבט תשנ״ט, 22 בינואר 1999, עמ' ב 14 <על חוב' 19:
פבלו נרודה (בתרגום טל ניצן)>
ברונובסקי, יורם. נעלם במר החורף. הארץ,
תרבות וספרות, י״ט בשבט תשנ״ט, 5 בפברואר 1999, עמ' ב 14 <על חוב' 21: ויסטן יו
אודן (בתרגום נתן זך)> <מגיב על כך נתן זך - להלן>
זך, נתן. על ביקורת - פנים ואחור. הארץ, תרבות וספרות, כ״ו בשבט
תשנ״ט, 12 בפברואר 1999, עמ' ב 13 <תגובה למאמרו של יורם ברונובסקי על חוב' 21
- ראה לעיל>
שפר, ספי. ואם אתם רוצים שירים, הנה.
הארץ, מוסף ספרים, גל' 166 (י״ב באייר תשנ״ו, 1 במאי 1996), עמ' 11, 14
<על גל' 6, 7 ו-8 של 'הנה'>