רויאל נץ ומאיה ערד. מקום הטעם : מסות על ספרות ישראלית : בין צליל
להיסטוריה / רויאל נץ, מאיה ערד. --
תל-אביב : אחוזת בית, תשס"ח 2008.
319 עמ'. Positions of stress : essays on
Israeli literature between sound and history / Reviel Netz and Maya
Arad
"שירה היא התחום שבו הספרות מתקיימת בצורתה היסודית ביותר.
השירה אולי משנית במערכת הספרותית מן הבחינה המסחרית הפשוטה - מעטים הם
הקוראים והקונים שירה - ןעם זאת, דוקא השירה היא המרכזית מן הבחינה
הספרותית. דווקא בגלל היעדר הערך המסחרי של השירה, היא תמיד המקום שבו
מוכרעות שאלות הספרות הטהורות, שבו נקבעיפ הטעם והסגנון. השירה היא
הטעם".
כך - בכמה שורות מדויקות מתוך
המבוא שכתבו רויאל נץ ומאיה ערד לספר - מתנסחת לה החשיבות שבקריאת
הספר כולו: מרחב השירה הוא המרחב שבו נקבע הטעם התרבותי. אם אנו חפצים
בתרבות עברית, אין אנו יכולים בלי לבדוק אותו שוב ושוב, לעקוב אחר
הוויכוחים, אחר הדורות שקמו ונפלו ושוב ניעורו ביצירותיהם של הדורות
שאחריהם, ולנסות להאיר את האפשרויות השונות והמשתנות שבו.
נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, אהרן שבתאי וגם מאיר אריאל ו"החמישייה הקאמרית" - הם ועוד רבים מופיעים
בשמונה מסות שבהן בודקים רויאל נץ ומאיה ערד את מה שהם מכנים "ההדהוד
של השירה הישראלית" על הציר ההיסטורי, זה שעליו מתגבשת כל שירה מקומית.
הם מתבוננים באופן חדש ומפתיע בשירי הילדים שעליהם גדלנו ועודנו מגדלים את ילדינו, חוגגים את הקרנבליות אצל דוד אבידן וחנוך לוין, שופכים אור על המשוררים הצעירים ששיבתם לחרוז ולמשקל מסתירה חתרנות, ומניחים את האצבע על נגיעות של שירה בפרוזה הישראלית.
הם אפילו ממקמים במפת השירה גם את "המשוררים העממיים", אלה המחברים ברכות בחרוזים להקראה באירועים חגיגיים.
על הקריאה באלתרמן (כלומר, על פסטרנק) (עמ' 19־58)
תור הכסף (כמה מילים על טכניקה) (עמ' 27־30)
תור הכסף (כמה מילים על היסטוריה) (עמ' 30־32)
תור הכסף (כמה מילים על אלתרמן) (עמ' 33־40)
אלתרמן ופסטרנק: לוגיקה (עמ' 41־44)
אלתרמן ופסטרנק: אקלים (עמ' 44־47)
אלתרמן ופסטרנק: הסינתטי והאנליטי (עמ' 47־50)
החלטת המשורר (עמ' 50־54)
אל מחוץ לרוסיה? (עמ' 54־58)
"מי נובח כל הזמן?"
<על שירת הילדים של
פניה ברגשטיין> (עמ' 59־78)
תום/אירוניה (עמ' 62־64)
חיה/חברה (עמ' 64־76)
פואטיקה/אידיאולוגיה (עמ' 76־78)
"הנה כך הוא המפוזר" <על "המפוזר מכפר אז"ר"
ללאה גולדברג> (עמ' 79־103)
מרשק/גולדברג (עמ' 80־94)
חוק/אבסורד (עמ' 95־103)
על שירת החרוז העממי (עמ' 104־142)
אור הזרקורים (עמ' 105־110)
שלא "מהבטן" (עמ' 111־115)
"בחרוזים" (עמ' 115־123)
האדם נטול התכונות (עמ' 123־127)
צמדים-צמדים (עמ' 127־135)
נשף המסכות (עמ' 136־142)
עליונים ותחתונים (עמ' 143־171)
אבידן: השיר והסחורה (עמ' 151־155)
המובנות מאליה של הקרנבל (עמ' 155־162)
פסגת הקרנבל (עמ' 162־170)
שירה כתום הקרנבלים (עמ' 170־171)
פושטי המדים (עמ' 172־205)
שטף היאמב (עמ' 175־181)
שטף השורה (עמ' 181־185)
שטף הצליל (עמ' 185־190)
רטוריקת השיר (עמ' 190־197)
אל שירה "גבוהה" (עמ' 198־201)
מן הפוליטי והלאה (עמ' 201־205)
על דור שביזבז את משורריו (עמ' 206־242)
מאחורי הגיטרה (עמ' 210־219)
לוין: ניגודים (עמ' 220־224)
לוין: צלילים (עמ' 224־227)
לוין: סימנים (עמ' 227־241)
להישמע (עמ' 241־242)
בגבול הפרוזה (עמ' 243־299)
חוט הסבר ראשון: "אצל", אוקראינה (עמ' 251־256)
חוט הסבר שני: שפת התחייה (עמ' 256־258)
חוט הסבר שלישי: מקומות השירה והפרוזה (עמ' 258־260)
הערת ביניים: המחיר (הפרסונלי) (עמ' 260־262)
חוט הסבר רביעי: היעדרו של הקלאסי (עמ' 262־270)
חוט הסבר חמישי: הגבול (עמ' 270־275)
הקוהרנטיות של המודרניות (עמ' 275־276)
אחרי הגבול (עמ' 277־282)
הרומן הביטמפורלי (עמ' 282־290)
מקדימי הזמן (עמ' 290־299)
מקום הטעם : מסות על ספרות ישראלית : בין צליל
להיסטוריה / רויאל נץ, מאיה ערד. --
תל-אביב : אחוזת בית, תשס"ח 2008.