ראובן שהם בעולם של נתן זך גם פרצוף
מוכר הוא זר : עיונים שונים: תמטיים, פואטיים ורטוריים בשירת נתן זך /
ראובן שהם ; ריכוז עריכה והבאה לדפוס - סמדר רוטמן. -- קריית שדה-בוקר : מכון
בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג 2013.
366 עמ'.
In Natan
Zach's world : a familiar face is also a stranger : thematic, poetic and
rhetoric studies in the poetry of Natan Zach / Reuven Shoham
רבים מאיתנו יודעים על-פה את מילות השירים ' יופיה אינו ידוע' או 'כי האדם עץ השדה', 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה', 'איך זה שכוכב', או 'ראיתי ציפור רבת-יופי', ולא אחת שרים את השירים האלו, ורבים-רבים אחרים, בלי לדעת שהם פרי עטו של נתן זך.
שיריו של זך ארוגים ושרוגים ברוח הישראלית ובתרבותה, שפע של מחקרים נכתבו על אודות שירתו, ועדיין, רב בה הכיסוי על הגלוי: מהו יחסה למקום ולזמן הארץ-ישראליים? מהו דיוקנו של הדובר-המשורר העולה ומצטיירת מתוך שיריו? מדוע כה רבים הם הדוברים הלא מהימנים בשירתו? כיצד חותרת שירתו תחת הנורמות והמיתוסים המכוננים של תרבות אירופה, של העם היהודי ושל 'עלילת-העל הציונית'? מהו בעצם העיקרון המכונן של שירתו?
על שאלות אלו ואחרות מנסה מחקר זה לענות באמצעות עיון קפדני בשירי מפתח בקנון שירתו של זך, בשלושה רבדים של הטקסט: התמטי, הפואטי והרטורי.
ראובן שהם חותם בספר זה טרילוגיה של מחקרים העוסקת בתיאור דיוקנו של הדובר בשירה העברית החדשה ומביאה מעין סיפור פרשני לאומי-פרוידיאני, בן שלוש מערכות. המערכה הראשונה: חקר ה'סופר אגו' הלאומני-העברי-הציוני בשירת גרינברג; השנייה: חקר 'האגו' הציוני-הלאומי בשירת גורי; והשלישית: חקר שירת זך, שניצבת כמעין איפכא מסתברא חתרני לאידאולוגיה ולשירה העברית הציונית ובה נחשף, אולי, האיד הציוני.
מבוא (עמ' 1־17)
א. מיקומו של נתן זך בסדר הדורות של השירה העברית החדשה
ב. העיקרון המכונן בשירת זך: תלישות, זרות ואחרות
ג. הסיטואציה הרטורית, תהליך הקריאה, בניית המשמעות ומיהמנות הדובר
פרק ראשון: אמן המסכות, האיש הנבון, הרומנטי והפרשן הבלתי מהימן
(עמ' 19־48)
א. אמן המסכות 'למען פידיה'
ב. ניצב לו 'בחושך העמוק' ומתחנן: 'אל תחשוב לי זאת לעוון'
ג. האיירון הבעייתי ב'אל תחשוב לי זאת לעוון'
פרק שני: על יופייה הידוע והלא ידוע (עמ'
49־66)
א. על יופייה הידוע: 'אורפאוס מפנה את ראשו'
ב. על יופייה ש'אינו ידוע'
פרק שלישי: 'מתה אשתו של המורה למתמטיקה: משחק או קינה?
(עמ' 67־99)
א. ביקורת הביקורת
ב. זיהוי הסוגה והמשתמע מזיהוי זה
ג. דיון
ד. יוסף מילמן: תלמידו הווירטואלי של המורה למתמטיקה: על גבולות התבנות של
הדובר בשיר
ה. כמה הערות להשגותיו של יוסף מילמן
פרק רביעי: 'אנוש כחציר ימיו' בשיחה עם תהלים, ישעיהו, איוב וביאליק
(עמ' 100־117)
א. פתיחה
ב. 'אנוש כחציר ימיו': תהלים, ישעיהו, ביאליק וזך
ג. 'אדם לעמל יולד': אליפז וזך
ד. 'ובני רשף יגביהו עוף'
ה. ניסיון סיכום בעירבון מוגבל
פרק חמישי: 'מות שאול' - רב-שיח עם ספר שמואל, יוסף האפרתי, ברדיצ'בסקי וטשרניחובסקי
(עמ' 118־161)
א. פתיחה
ב. בין זך לטשרניחובסקי - 'בצד השני של שינקין'
ג. נקודת המוצא: 'מות שאול' כמודל ל'שינוי הערכים' - ברדיצ'בסקי
וטשרניחובסקי
ד. מות שאול בעלילת-העל של שאול המקראי וגלגוליה בשירת טשרניחובסקי וזך
פרק שישי: שאול שומע מוזיקה - איזו מוזיקה שומע שאול של נתן זך?
(עמ' 162־185)
א. פתיחה: הסיטואציה הרטורית והריתמית
ב. התקבלותו של השיר אצל הביקורת
ג. זך על תפקידו הרטורי של הריתמוס השירי
ד. הסיטואציה הרטורית בשיר 'תיאור מדויק של המוסיקה ששמע שאול בתנ"ך'
ה. המוזיקה המדויקת ששמע שאול: תנטוס ורומנטיקה
פרק שביעי: נתן זך נוחת 'לחוף ימים' ומשכתב את מיתוס יציאת מצרים וכיבוש הארץ
(עמ' 186־206)
א. החתירה תחת קהיליית ה'אנחנו' המדומיֶנת של דור תש"ח
ב. נזופי הדורות כשחקנים בעלילת המרתף הציונית
ג. החתירה תחת הזמן הקדוש והמקום הגדול
פרק שמיני: 'בעולם' של נתן זך 'גם פרצוף מוכר הוא זר'
(עמ' 207־259)
א. בין 'הסופר בחברת ההמונים' לבין 'ספרות בלי עולם' שוכן
לו 'פונדק הרוחות' של אלתרמן
ב. 'בעולם' של 'חברת ההמונים'
ג. ניסיונו של 'התייר המזדמן' לגעת בעולם קונקרטי-ספציפי
ד. 'ששה שירים ממטולה'
ה. כעבור שלושים שנה 'יבשת אבודה' מעדכנת את 'לחוף ימים'
פרק תשיעי: דיוקן 'הנביא' בשירת זך בין מהימנות לאי-מהימנות
(עמ' 260־325)
א. יחסו של זך למסורת הנבואית בשירה העברית החדשה
ב. מ'אני לעצמי אני שר' עד 'שמעו זאת כי לכם המשפט'
ג. מאפייני המודוס הנבואי ומימושם בשירת זך
ד. 'רגע אחד שקט בבקשה': התגלות ומשיחה 'לנבואה' - כן, לא, אולי?
ה. 'על נמנעותו של המצב הבלתי-רומנטי'
ו. 'זה איננו איש אלוהים': כן? לא? אולי? ושאלת המהימנות
ז. כישלון ההתחמקות מן השליחות
