חנוך לוין (1943־1999)

Hanoch Levin


יצחק לאור.
חנוך לוין
: מונוגרפיה / יצחק לאור. -- בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2010.
304 עמ'.
Hanoch Levin / Yitzhak Laor

במונוגרפיה שלו, מתמודד יצחק לאור עם התיאטרון של חנוך לוין, ועם תפיסתו האמנותית כפי שנוצרה בסאטירה הפוליטית, בקומדיות ואחר כך במחזות המיתוס. במרכז ניצב התיאור המיוחד לקומדיה של חנוך לוין, זו המתרחשת סביב העדרה של דמות אב וסביב מרכזיותן רבת המשמעות של האשה והאם. לאור קורא את מכלול יצירתו של לוין באמצעות תורת הספרות, הגל, ניטשה ופרויד, מהם הושפע המחזאי, והוא מעמיק את הניתוח בעזרת הכתיבה התיאורטית של לאקאן, ז'יז'ק, דלז והוגים אחרים בני זמננו. בלשון בהירה ומרתקת נחשפות שוב גאונותו של חנוך לוין ומרכזיות יצירתו בספרות העברית החדשה.

המשורר והסופר יצחק לאור פותח בספר זה מרחב אינטלקטואלי נועז. ברוחב השכלה, השראה, וּוירטואוזיות, הוא מוליך אותנו לתובנות מאירות על חברו הטוב, חנוך לוין, ועל האופן המרתק שבו אפשר לכתוב ניתוח של יצירות ספרות.

תוכן העניינים:
 

  • פרק ראשון: הסקנדל של חנוך לוין (עמ' 11־41)
    • לוין הפוליטי
    • שערוריית "מלכת אמבטיה"
    • קצת על הסאטירה הישראלית
    • בחזרה לרעש האמבטיה
    • הטעות של תמוז, האחרות של לוין
    • הכניסה לעולם הקומי
    • סוד הקסם החתרני של לוין
  • פרק שני: קומדיה  (עמ' 43־56)
    • ז'אנר
    • הז'אנר הקומי
    • הפארסה
    • סיכום: איך לוין מתכתב עם הקומדיה
  • פרק שלישי: הפארודיה הגדולה של לוין  (עמ' 57־71)
    • מתחילים
    • מיזעור
    • הגדלה
    • האמון המגוחך בלשון
    • ה'מסתבר', הטבע והכללים
  • פרק רביעי: על הלשון  (עמ' 73־86)
    • מבוגרים כילדים
    • הקלישאה
    • הסמכות והחתירה תחת הסמכות
    • "גסויות"
  • פרק חמישי: התשוקה ל'דבר עצמו' וביטולה  (עמ' 87־101)
    • מושג הייצוג על פי "שיץ"
    • המדידה
    • משוואות
  • פרק ששי: "דַּמּוּ לָכֶם לא-כלום"  (עמ' 103־114)
  • פרק שביעי: 'משחקי חפץ'  (עמ' 115־126)
    • אמת-בתוך-אמת, לבירינט
    • מות האם, מות הבן
    • הבמה האחרת
  • פרק שמיני: כפילים   (עמ' 127־146)
      "החייל הרזה"
  • פרק תשיעי: אנחנו (העבדים) והם (האדונים)   (עמ' 147־174)
    • האדון
    • ההכרה
    • נכנס ניטשה
    • כריזמה
    • "שוזס ובז'ז'ינה"
    • העבד
    • עבד לעבד, עבד לאדון
  • פרק עשירי: הקומדיה הפְּרֶה-אדיפאלית  (עמ' 175־217)
    • מול הקומדיה המערבית
    • האב כחלק ממבנה
    • הקומדיות האדיפאליות של לוין
    • הפרה-אדיפאלי
    • כאב האב אצל לוין
    • גורל האב וגורל הגיבור (הבן)
    • על הציפור האומללה
    • האשה הפאלית
    • מזוכיזם
    • הפֶטיש
    • באמת הכחשה?
    • במקום סיכום, "שיץ"
  • פרק אחד עשר: התיאטרון על-פי לוין  (עמ' 219־237)
    • ישני ויש לי
    • הפנטזיה
    • המוות שמעבר למוות
    • שוב אל "הזונה מאוהיו"
  • פרק שנים עשר: מחזות המיתוס  (עמ' 239־280)
    • סגנון כתיאור ז'אנרי
    • שרירותיות
    • הממשי
    • מלכים ומלכות
    • האשה
    • האם
    • "משפט אונס"
    • המוות והילד
    • "הילד חולם"
    • השחרור
    • האירוניה של מחזות המיתוס
    • המְבַצעים
    • הקהל של מחזה המיתוס
    • סימפטום פוליטי אחד של הייאוש
  • פרק שלושה-עשר: הראשית היא האחרית  (עמ' 281־296)
    • "הלוויה חורפית"
    • הממשי
    • סגירת המעגל
  • נספח: מחזותיו של חנוך לוין על פי סדר כתיבתם (עמ' 297־299)
  • ביבליוגרפיה (עמ' 300־304)

 

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף