יצחק לאור (לאופר), סופר, משורר, עורך ומבקר ספרות,
נולד בב׳ בניסן תש״ח, 11 באפריל 1948 בפרדס חנה. גדל בגבעתיים. למד ספרות
ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בעל תואר
דוקטור בספרות; עבודת הדוקטור שלו עסקה
במחזות של חנוך לוין. כתב ביקורת קולנוע ותיאטרון
בראשית ימיו של העיתון העיר. לאחר מכן היה עורך
לילה בעיתון הארץ, והחל מסוף שנות התשעים כותב
בקביעות ביקורות ספרות במוסף ״תרבות וספרות״ של העיתון. איש שמאל מרכזי מסוף שנות השישים:
פעל באוניברסיטת תל אביב בתנועת השמאל ״שמאל הישראלי החדש״ (שי״ח) נגד הכיבוש והנוכחות
הישראלית בשטחים שנתפסו במלחמת ששת-הימים ב-1967, נכלא על סירובו לשירות
מילואים בסיני והיה חבר בתנועת ׳יש גבול׳. כותב
פורה בשלל ז׳אנרים זה כמה עשורים, ממבקריו
החדים של השמאל הציוני הישראלי ומנסחו
המובהק של המודרניזם הפוליטי בעברית.
שיריו הראשונים, שנכתבו בלשון מטפיזית
ובהשפעת הפואטיקה של יאיר הורביץ, פורסמו
בכתב העת עכשיו ב־1973. המחזור ״שירים על רוע״ נכתב ב־1974, אולם פורסם לראשונה רק ב־2002,
כנספח לאסופת שיריו המוקדמים. המחזור מבטא
את רגע נביטת הלשון הפוליטית של לאור, לשון
התוהה על אפשרויות הפעולה של הסובייקט
כנגד כוחה המגייס של ההיסטוריה. בספרי השירה
הראשונים שפירסם, נסיעה (ספרית פועלים,
1982) ורק הגוף זוכר (1985), התחדדה לשון זו בעת הצטלבותה עם אירועי מלחמת לבנון הראשונה
ועליית הכהניזם. בספרים אלה, הקריאה לסרבנות
לצבא וחשיפת המצע הקולוניאלי של מדינת
ישראל הן חלק ממהלך של התנגדות לציוויים של
השפה הממשטרת – לשון המדינה, לשון החוק – תביעה לכינונה של שפה אחרת: לשון גוף הפורצת
את המדומיין האידיאולוגי ונפערת אל עולם
הדברים, העולם הממשי, מבלי לחתום אותו בסימן
מקבע וסופי. בעשרת ספרי השירה שפירסם עד כה
הרחיב לאור את לשון ההתנגדות העברית – לשון
מעורבת ושופטת, לא מוסרנית, אלימה לעתים,
ארוטית, פרועה. כמה משיריו היו להמנונים בלתי
רשמיים של השמאל הסרבני: ״אחי הצעיר אליהו״, למשל, הוטבע על חולצותיהם של פעילי ׳יש גבול׳. המודוס הלירי בשירתו של לאור, שפעמים רבות
נתפש כהופכי למודוס הפוליטי, פועל למעשה על
ביסוסם של מרחבי התבוננות, זיקה וזיכרון שאינם
מתווכים על ידי מערכי מובנות רשמיים ודכאניים. מבחר משיריו וחדשים בשם
חיים אחד יצא לאור ב-2016. בעקבות הספר פירסם פרופ׳ דן
מירון שורת מאמרים בעיתון הארץ והכתיר את לאור כאחד המשוררים המשמעותיים
של דורו. שני קבצי שירה נוספים יצאו לאור ב-2019 (גחלים של מתכת) וב-2022
(כי הזמן תמים).
במרכז המחזה שכתב ב־1985, אפרים חוזר לצבא,
הציב גלגול פרוורטי של הגיבור היזהרי אפרים
בתפקיד המושל הצבאי של יהודה ושומרון, שעורך
חקירה באשר למותו של מפגין פלסטיני. לאור
ביקש להתמודד עם פעילותו של המנגנון הצבאי
בשטח הפלסטיני הכבוש, וזאת מתוך עיסוק
בסוגיות השייכות לליבת התיאטרון, כמבנה וכצורה:
ייצוג המציאות והיחסים בין דיבור לפעולה. אולם
היו אלה תכניו של המחזה, ובפרט הטענה שהמחזה
משווה בין הצבא הישראלי לצבא הנאצי, שגרמו
לפסילת ההצגה על ידי המועצה לביקורת סרטים
ומחזות. בעקבות עתירתו של לאור לבג״ץ בוטלה
ההחלטה והצגת המחזה הותרה, בפסק דין שבשונה
מן המחזה נקרא ומצוטט תכופות. ב־1981 פירסם לאור את ספר הפרוזה הראשון שלו,
קובץ סיפורים קצרים בשם מחוץ לגדר. ב־1993 פירסם רומן ראשון, עם, מאכל מלכים, יצירה ניאו־מודרניסטית עבת כרס ועזת מבע, המתרכזת בימים
שלפני מלחמת ששת הימים ומבקשת להתוות
מתוכם מהלך חלופי להיסטוריה הישראלית. במבעו
המודרניסטי החריף – פירוק הדמות הנובליסטית,
ביקוע הרצף העלילתי וגודש מכוון בלשון
רפלקסיבית וכדומה – מחבל הרומן באפשרות
כתיבתו של נרטיב אחיד ומחושל. הרומן ועם רוחי
גוויתי (1998) מעמיד אודיסיאה מהופכת של ספק
מרגל ספק נביא, שבלשון מגמגמת מתהלך במעוזי
הישראליות ופורם אותם מבפנים. הרומן הנה אדם (2002) הוא פרודיה מלנכולית על עלילת־העל
הצבאית שבבסיס הווייתה של ישראל.
ספר המסות אנו כותבים אותך מולדת (1995), שנכתב במקביל לעבודה על הרומן הראשון, הוא
מהמחקרים הפוסט־קולוניאליים הראשונים של
הספרות העברית. בסדרה של מסות מראה לאור
כיצד חולש ההיגיון הקולוניאלי – ובמרכזו דחיקת לשונו של הפלסטיני והעמדת המדומיין הישראלי
כמערבי – על ספרות דור המדינה השמאלית
לכאורה. ספרו דברים שהשתיקה (לא) יפה להם (2002) מרכז כמה ממאמרי הביקורת שכתב בעיתון
הארץ. בלב הספר ניצבת מסה ארוכה המבקרת
את ״התפכחותו״ של השמאל הציוני ודובריו
המובהקים – ובהם אותם סופרי דור המדינה –
בעקבות אינתיפאדת אל־אקצה. מקבץ מסות נוסף, צד מערב, מאגד בתוכו מסות
שראו אור בכתב העת מטעם וכן מסות חדשות שטרם
ראו אור מעל במה אחרת יצא לאור ב-2017.
ב־2005 הקים את
כתב העת מטעם, שאותו ערך במשך שבע שנים עד
לסגירתו. מטעם קידם כתיבה ספרותית ומסאית
שביקשה להרחיב ולעדכן את גבולות המודרניזם
העברי ונגזרותיו הפוליטיות.
בין הפרסים שבהם זכה על יצירתו ניתן למנות
את זכייתו הכפולה בפרס ראש הממשלה לשירה (1990; 2001), פרס ברנשטיין לשירה (1992) על
ספרו לילה במלון זר, פרס הספרות הישראלית (1994) על עם, מאכל מלכים ופרס יהודה עמיחי
לשירה (2007) על ספרו עיר הלווייתן, ובפרס לנדאו לשירה מטעם מפעל הפיס
ב-2014 (הפרס בוטל לאחר לחץ ציבורי).
נסיעה : שירים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשמ״ב 1982)
רק הגוף זוכר (תל-אביב : אדם, 1985)
אפרים חוזר לצבא : מחזה באחת עשרה תמונות (תל-אביב : טימון, 1987)
<תורגם להולנדית>
Efraim keert terug naar het leger : een toneelstuk in twaalf scènes / uit het Hebreeuws vert. door Yehuda Sofer en Eddy Keizer (Amstelveen : Cypres, 1990)
שירים בעמק הברזל (תל-אביב : עם עובד, תש״ן 1990)
לילה במלון זר : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1992)
עם, מאכל מלכים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ד 1993)
<מהדורה חדשה יצאה לאור בתשע״ג 2013 בהוצאת ידיעות אחרונות>
אנו כותבים אותך מולדת : מסות על ספרות ישראלית (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ה 1995)
אוהב ימים : שירים 1994–1995 (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ו 1996)
ועם רוחי גוויתי : רומאן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ח 1998)
<תורגם לגרמנית>
Steine, Gitter, Stimmen / aus dem Hebräischen von Markus Lemke (Zürich : Unionsverlag, 2003)
כאין : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999)
באביב, אחרי המילואים (ירושלים : כתר, 2000) <״חלק מהסיפורים בספר זה פורסמו, בנוסח קודם, בקובץ הסיפורים
״מחוץ לגדר״, שראה אור בהוצאת כתר בשנת 1981״>
דברים שהשתיקה (לא) יפה להם : מסות (תל-אביב : בבל, תשס״ב 2002)
<עריכה - חיים פסח>
שירים : 1974–1992 (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס״ב 2002)
הנה אדם : רומאן (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״ג 2002)
<תורגם לגרמנית>
Ecce homo / aus dem Hebräischen von Markus Lemke (Zürich : Unionsverlag, 2005)
עיר הלווייתן : שירים 2000–2004 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2004)
ורד צלע : סיפורים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
יעמוד בני : שירים 2005–2007 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2007)
Le nouveau philosémitisme européen et le camp de la paix israélien / traduit de l׳hébreu par Catherine Neuve-Eglise et de l׳anglais par Eric Hazan (Paris : la Fabrique, 2007)
The myths of liberal Zionism (London ; New York : Verso, 2009)
<Foreward / by José Saramago -- Preface to the English-language edition -- Introduction -- The Shoah belongs to us (Us, the non-Muslims) -- The right of return (of the colonial) : on the role of the
״peace camp״ and its French sponsors -- It takes a lot of darkness and self-love to merge
״us״ with ״you״ : Amos Oz׳s A tale of love and Darkness -- I don׳t even want to know their names : on hatred for the East : A.B. Yehoshua, and the shame of being Sephardi -- In lieu of a conclusion : a banished thought from the East about a Polish saltfish>
ספר העדר : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״ב 2012)
אהבת עולם (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2014)
<עריכה - נוית בראל>
חיים אחד : מבחר ושירים חדשים, 1982–2016 (בני ברק : הוצאת הקיבוץ
המאוחד ; ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״ז 2016)
צד מערב (רמת גן : עילמור : אפיק ספרות ישראלית, 2017)
<מסות. עורכת הספר – מיכל אסייג>
גחלים של מתכת : מבחר (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ט 2019)
<שירים. עריכה – סיגל נאור פרלמן>
כי הזמן תמים : שירים 2017–2021 (תל אביב : הוצאת טימון, תשפ״ב 2022)
עריכה:
פייר פאולו פאזוליני – קולנוע של שירה (תל-אביב : המכון האיטלקי לתרבות, 1989)
מטעם : כתב-עת לספרות ולמחשבה רדיקלית, גל׳ 1–28
(2005–2011)
על ברטולט ברכט / חנה ארנדט ; בחר וערך – יצחק לאור ; תרגום מגרמנית –
נועה קול (תל אביב : רסלינג : מכון גתה, 2015)
תרגום:
אדם הוא אדם : גלגולו של פועל הנמל גאלי גיי בקסרקטיני הצבא של קילקואה בשנת אלף-תשע-מאות-עשרים-וחמש / ברטולט ברכט
(תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ו 2016)
לטוביצקי, טלי.רטוריקה של אגרסיה - הנשי והנפשי בשירתו המוקדמת של יצחק לאור (באר שבע, תשס״ו 2006) <עבודת גמר (מ״א)--אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשס״ו 2006>
מאמרים
אדיבי-שושן, אסתר. ״יזכור״: שירת מלחמת לבנון כשירה זוכרת. החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך כ״ט (תשס״ז 2007), עמ׳ 315–325.
על שירו של צבי עצמון ״יזכור״ (נדפס ב׳דבר׳, 31 בדצמבר 1982) ושירו של יצחק לאור
״המטומטם הזה יצחק״
(נדפס ב׳בשער׳, גל׳ 6 (158) (יולי 1982).
״השירה הפוליטית שנכתבה בעקבות מלחמת לבנון הראשונה ניכרת בשימוש רב בתבניות
בין-טקטוסאליות. בתחבולה זו של בין-טקסטואליות נקטו בעיקר משוררים צעירים או בלתי
מוכרים יחסית, והיא הייתה להם אחד האמצעים להקנות לגיטימציה לשירתם ולהחדירה למרכז
המערכת הספרותית של ראשית שנות השמונים״.
אופנהיימר, יוחאי. ״הזכות הגדולה לומר לא״: אודן, זך ולאור בהקשר פוליטי. אלפיים, חוב׳ 10 (1994), עמ׳ 238–259 <דיון בשירתם הפוליטית של
נתן זך, מאיר ויזלטיר ויצחק לאור> <חזר ונדפס בספרו הזכות הגדולה לומר לא : שירה פוליטית בישראל (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״ד 2003), עמ׳ 351-384>
אשבל, ישעיהו. השיר - כזבו ואמיתו. הצופה, המוסף, ה׳ בחשוון תשס״ג, 11 באוקטובר 2002, עמ׳ 12 <הערות לשיריו של יצחק לאור
״RSVP״ ו״אהבת אמת״, שהתפרסמו בעיתון ׳הארץ׳, תרבות וספרות, כ״ט באלול תשס״ב, 6 בספטמבר 2002, עמ׳ ה 1>
בקר, ירון. על שירה ופוליטיקה : ראיון עם יצחק לאור. ערכים (בטאון המפלגה הקומוניסטית), חוב׳ 5 (79) (1983), עמ׳ 32–40.
ברץ, לאה. האומץ לומר... שירה על אירועים אקטואליים : הצעת מתודה
להוראתה.
מסד: מאסף לענייני ספרות והוראתה, כרך 5 (תשס״ז 2007), עמ׳
57–69 <דיון, בין היתר, ב״שנת אדם עליון״ מאת יצחק לאור>
גלדמן, מרדכי. נהיה ביחד. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ד׳ בכסלו תשנ״ז, 15 בנובמבר 1996, עמ׳ 28 <דברי ביקורת ופרשנות לשירו של יצחק לאור
״שיר בלי מלת סיום״>
גלעד, יובל.בושם תרבותי בשירותים
: מוסף ״תרבות וספרות״ של ״הארץ״, שירת יצחק לאור ודורי מנור.
עמדה, גל׳ 26 (2012), עמ׳
127–160.
הלר, אברהם. עד היכן הכיוון ההרסני בקרבנו יכול להגיע? בארץ ישראל: מדיניות, חברה, כלכלה, יולי 1983, עמ׳ 20–21 <על
״תשעה שירים״ של יצחק לאור שהתפרסמו ב״סימן קריאה״, 16–17>
זך, נתן. על היש והאין (נתן זך על שירים של יצחק לאור). הד החינוך, כרך 75, גל׳ 6 (2001), עמ׳ 31 <כולל את השירים
״יום הולדת״ ו״שקט״ מאת יצחק לאור>
ז״ק, משה. אל: שר החינוך. זהות, כרך ג׳ (1983), עמ׳ 297–298 <תגובה על פרסום שירו של יצחק לאור
״בלדה לחייל טיפש״ ב״סימן קריאה״, מס׳ 16–17>
חבר, חנן. אתה. סימן קריאה, חוב׳ 16–17 (1983), עמ׳ 10–11, 633 <על מאמרו של יצחק לאור בחוברת
״חדרים״ מס׳ 3: ״בשבוע השלישי״ <של מלחמת שלום הגליל>>
חבר, חנן. עיר יפו מגופה רודפת עיר קרסניסטאוו שחוזה מבשרה : העימות הספרותי בין ישורון ללאור בתגובה למלחמת לבנון הראשונה.
בתוך: איך נקרא אבות ישורון : כותבים על
שירתו / ערכה לילך לחמן (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2011), עמ׳ 55–68.
ישורון, הלית. ״כתבתי שירה כל עוד האמנתי בגעגוע״.
חדרים, גל׳ 14 (2002), עמ׳ 170–197 <ראיון עם יצחק לאור>
לויתן, עמוס.
המערכה על ׳הארץ׳. עתון 77, גל׳ 324 (תשרי תשס״ח, ספטמבר 2007), עמ׳
33–34.
מזור, יאיר. בין אלתרמן לזך : על שירת יצחק לאור.
הדאר, כרך 75, גל׳ ו (תשנ״ו), עמ׳ 20–22; גל׳ ז (תשנ״ו), עמ׳ 23.
מזור, יאיר.
ריקים וכואבים הם חדרי הלב. עתון 77, גל׳ 307 (טבת-שבט תשס״ו,
ינואר-פברואר 2006), עמ׳ 22–23 <על שני שירים של יצחק לאור: ״כוונה״
ו״פטפוטי, שתיקתך, אבי״>
נגב, אילת. אורח במלון זר. ידיעות אחרונות, 7 ימים, י״ט בתשרי תשנ״ג, 16 באוקטובר 1992, עמ׳ 27, 29, 31
<על דמותו של המשורר יצחק לאור> <חזר ונדפס בספרה:
שיחות אינטימיות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 297–305>
סלע, מיה. צלילה חוזרת.הארץ, גלריה, ב׳ באלול תשע״ג, 8 באוגוסט 2013, עמ׳ 1–3 <שיחה עם יצחק לאור עם הוצאתו מחדש של הרומן עם, מאכל מלכים בהוצאת ידיעות אחרונות>
עיני, תמרה. יש דרך ויש צורה. עתון 77, גל׳ 66–67 (1985), עמ׳ 5 <על שירי יצחק לאור ב׳עתון 77׳, גליון 64–65, המלאים במלים גסות>
פישלוב, דוד. על הזכות הזנוחה לומר כן : הרהורים על שירה פוליטית עכשווית.
מקרוב, חוב׳ 15 (2005), עמ׳ 36–55 <עם התייחסות מיוחדת לשני שירים של יצחק לאור:
״שיר העת והעיתון״ ו״שיר פרידה מאהבה גדולה״>
ציפר, בני. ״את השיר הזה אין טעם לכתוב״. עתון 77, גל׳ 47–48 (1983), עמ׳ 41 <על השיר
״המנון לגוש״ מאת יצחק לאור ועל שירו של ויקטור הוגו ״הילד״>
קאופמן, רחל. ״מבעד לחלון נעים כתמים״. עלי שיח, חוב׳ 43 (2000), עמ׳ 109–126 <עיון בסיפורו של יצחק לאור
״זין של גוי״>
שור, אריה. האנשים הולכים בחושך. דבר, דבר השבוע מוסף ער״ש של דבר, ט׳ באייר תשמ״ז, 8 במאי 1987, עמ׳ 20–23 <ראיון עם המשורר יצחק לאור>
שניידר, שמואל. הליבידו של יצחק לאור.
בספרו:
הקיום והזיכרון : ביצירות אהרן אפלפלד ויוסף חיים ברנר ובכתבים אחרים (ירושלים : כרמל, תש״ע 2010), עמ׳
349–350 <מכתב לעורך עיתון ׳הארץ׳ על סגנון כתיבתו של יצחק לאור>
לוי, שמעון.אפרים חוזר לצבא: פחות על פוליטיקה, יותר על
מחזאות ובעיקר על חלל.
בתוך: צפייה חוזרת :
עיון מחודש במחזאות מקור / בעריכת זהבה כספי וגד
קינר (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע״ג
2013), עמ׳ 155–165.
עוז, אברהם. לאן חוזר אפרים? הגלות מן העין באפרים חוזר לצבא.תיאטרון: כתב-עת לתיאטרון עכשווי, גל׳ 20 (קיץ 2007), עמ׳ 33–42 <חזר ונדפס
בתוך: אל
בשר הלשון: עיון ומחקר ביצירתו של
יצחק לאור /
עורכים - אריאל הירשפלד וסיגל נאור פרלמן
(תל אביב :
הקיבוץ המאוחד, 2011), עמ׳
132–155 ובספרו: שדות ומזוודות
: תזות על הדרמה העברית והסיפר הציוני (תל אביב : רסלינג, 2014), עמ׳ 233–259>
ציפר, בני. שבוע של ספרים: מחזה. הארץ, 19 ביוני 1987, עמ׳ ב 7.
על ״שירים בעמק הברזל״
ברתנא, אורציון. המחוייבויות הרבות (מדי) שלוקחת הליריקה על עצמה. דבר, ד׳ בניסן תש״ן, 30 במארס 1990, עמ׳ 19–20.
הופמן, חיה. שני קולות מנוגדים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט״ז באייר תש״ן, 11 במאי 1990, עמ׳ 23.
הירשפלד, אריאל. להתגעגע לוויתור על הסגת הגבול, שהיא חיינו. הארץ, י״ט באדר תש״ן, 16 במארס 1990, עמ׳ ב 8.
לויתן, עמוס. שירת מטאור. על המשמר, כ״א בשבט תש״ן, 16 בפברואר 1990, עמ׳ 19.
מלמד, אריאנה. שירים של אין ברירה. חדשות, 30 בינואר 1990, עמ׳ 24.
פרלסון, ענבל. ניכור הולך ומתעדן של משורר: עם ספרו החדש של יצחק לאור
״שירים בעמק הברזל״. מאזנים, כרך ס״ד, גל׳ 9–10 (1990), עמ׳ 79–81.
ריבלין, ריקי. יצחק לאור - ספר חדש. מאזנים, כרך ס״ד, גל׳ 6–7 (1990), עמ׳ 50.
על ״לילה במלון זר״
אור, אמיר. נהג בודד. הארץ, ט״ז בכסלו תשנ״ג, 11 בדצמבר 1992, עמ׳ ב 8 <השיר
״קו-כביש-קו״, מתוך ספרו של יצחק לאור ״לילה במלון זר: שירים״, בצירוף דברי פרשנות מאת אמיר אור>
אלטרס, אלון. מוות וגעגועים. מעריב, ספרות אמנות, ט׳ בכסלו תשנ״ג, 4 בדצמבר 1992, עמ׳ 29.
הגורני-גרין, אברהם. המחאה כלחם חוק. בספרו: בחבלי שלום : מסות על השלום והשלם (אבן-יהודה : רכס, 1994), עמ׳ 124–127.
הירשפלד, אריאל. האמנם ״עידן של פרוזה״? הארץ, י״ד בשבט תשנ״ג, 5 בפברואר 1993, עמ׳ ב 8; כ״א בשבט תשנ״ג, 12 בפברואר 1993, עמ׳ ב 8; כ״ח בשבט תשנ״ג, 19 בפברואר 1993, עמ׳ ב 8; ה׳ באדר תשנ״ג, 26 בפברואר 1993, עמ׳ ב 9.
וייכרט, רפי. תנועה בחושך הגדול. מאזנים, כרך ס״ז, גל׳ 4–5 (1993), עמ׳ 75–77.
מוקד, גבריאל. נווד אדום כליריקן. דבר, י׳ בחשוון תשנ״ג, 6 בנובמבר 1992, עמ׳ 23 <נדפס גם ב׳עכשיו׳, חוב׳ 59 (1992), עמ׳ 330–333>
<חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של
דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 293–296>
מזור, יאיר. ריקים וכואבים הם חדרי הלב.
הדור : השנתון העברי של אמריקה (תשס״ז 2006), עמ׳ 89–92 <על שני שירים מתוך
׳לילה במלון זר׳ על מות ההורים>
נסים, קובי. שפה נשוכה. על המשמר, י׳ בחשוון תשנ״ג, 6 בנובמבר 1992, עמ׳ 18, 21.
נסים, קובי. שירה כאופוזיציה. על המשמר, י׳ בחשוון תשנ״ג, 6 בנובמבר 1992, עמ׳ 18–19 <ראיון עם הסופר יצחק לאור בצאת ספרו
״לילה במלון זר: שירים״>
שחם, חיה. כל הלילה חשבתי מלים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ב׳ בכסלו תשנ״ג, 27 בנובמבר 1992, עמ׳ 22.
על ״עם, מאכל מלכים״
אדמון, תלמה. ההגיון של חוסר-ההגיון. מעריב, ספרות אמנות, י״ז בטבת תשנ״ד, 31 בדצמבר 1993, עמ׳ 33–34.
בלבן, אברהם. רומן, מעדן נדיר. דבר, כ״ה באייר תשנ״ד, 6 במאי 1994, עמ׳ 24, 26.
כץ, אבי. א-אני ח-חי ח-חיים ש-של מ-מישהו א-אחר. הארץ, תרבות וספרות, י״ט באייר תשנ״ח, 15 במאי 1998, עמ׳ ד 1.
לויתן, עמוס. מדוע הוא מגמגם? עתון 77, גל׳ 220 (סיון תשנ״ח, יוני 1998), עמ׳ 32–34 <חזר ונדפס בספרו
מצד זה : מאמרים על ספרות וחברה (תל-אביב : ספרי עתון 77, תשס״ה 2005), עמ׳ 36–43>
נבות, אמנון. ראוי לדון רק בו. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ב באייר תשנ״ח, 8 במאי 1998, עמ׳ 31.
עזר, ננסי. הטרור שבפנים והשיח הפגני:
׳ועם רוחי גוויתי׳ ליצחק לאור כסטירה פוסט-מודרנית.
מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ״ב (תשס״ח 2008), עמ׳ 533–548.
על ״כאין״
בורשטיין, דרור. כזה בדיוק. הארץ, תרבות וספרות, ג׳ בכסלו תש״ס, 12 בנובמבר 1999, עמ׳ ב 13.
וייכרט, רפי. האם צריך היה לכתוב שירה אחרת? מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ו בחשוון תש״ס, 5 בנובמבר 1999, עמ׳ 27.
כהן, אורי ש. ״אני הוא אתה, את היא אני, אני היא מלה, מתמוטטת מתה על לבן נייר הטיוטה״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 353 (כ״ב בכסלו תש״ס, 1 בדצמבר 1999), עמ׳ 14.
לויט, ענת. דין וחשבון אישי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ט בטבת תש״ס, 7 בינואר 2000, עמ׳ 28.
נגיד, חיים. פונה עורף לאור. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״א באייר תשס״ב, 3 במאי 2002, עמ׳ 27.
על ״דברים שהשתיקה (לא) יפה להם״
מלצר, יורם. נגד השתיקה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, א׳ באלול תשס״ב, 9 באוגוסט 2002, עמ׳ 28.
סתר, שאול ועודד וולקשטיין. מחוות הזדהות ארעיות, התארחות של ציטוטים-נודדים בבית לא-קיים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 506 (א׳ בכסלו תשס״ג, 6 בנובמבר 2002), עמ׳ 10.
על ״הנה אדם״
בורשטיין, דרור. אל תוציא את הגנרל שבתוכך. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד בכסלו תשס״ג, 29 בנובמבר 2002, עמ׳ ה 1.
בירנבוים-כרמלי, דפנה. ׳״לאה׳לה, כבר אין לך הורים׳, היא
לא צחקה״: על הורות ב הנה אדם. בתוך: אל
בשר הלשון: עיון ומחקר ביצירתו של
יצחק לאור /
עורכים - אריאל הירשפלד וסיגל נאור פרלמן
(תל אביב :
הקיבוץ המאוחד, 2011), עמ׳
88–102.
בראון, אראלה. הכתיבה כמעשה הרכבת יחורים: פעולה (לא)
טהורה? הרומאן
הנה אדם. בתוך: אל
בשר הלשון: עיון ומחקר ביצירתו של
יצחק לאור /
עורכים - אריאל הירשפלד וסיגל נאור פרלמן
(תל אביב :
הקיבוץ המאוחד, 2011), עמ׳
75–87.
הופמן, חיה. משפילים ומושפלים. ידיעות אחרונות, ספרות, ז׳ בשבט תשס״ג, 10 בינואר 2003, עמ׳ 26–27.
וולקשטיין, עודד. ״שתי עיניים. אחת דומעת והאחרת - יבשה. דווקא התותבת היא הדומעת״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 515 (ה׳ בשבט תשס״ג, 8 בינואר 2003), עמ׳ 8.
וולקשטיין, עודד. על בכיים של מכשירים: הערה על הנה אדם.
בתוך: אל
בשר הלשון: עיון ומחקר ביצירתו של
יצחק לאור /
עורכים - אריאל הירשפלד וסיגל נאור פרלמן
(תל אביב :
הקיבוץ המאוחד, 2011), עמ׳
70–74.
לויתן, עמוס. הקומדיה הישראלית. עתון 77, גל׳ 275 (2003), עמ׳ 25–29 <חזר ונדפס בספרו
מצד זה : מאמרים על ספרות וחברה (תל-אביב : ספרי עתון 77, תשס״ה 2005), עמ׳ 26–35>
לוסקי, חיים דעואל. מסה על אודות האדם ב״הנה אדם״. תיאוריה וביקורת, חוב׳ 24 (2004), עמ׳ 241–248.
מטר, ענת. קין: על ״הנה אדם״ ליצחק לאור. חדרים, חוב׳ 15 (חורף 2003–2004), עמ׳ 110–115.
מלצר, יורם. כל אדם, כולנו. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ח בשבט תשס״ג, 31 בינואר 2003, עמ׳ 24.
משעני, דרור.
השפה של המדינה.הארץ, מוסף, י׳ באדר תשס״ו, 10 במארס 2006,
עמ׳ <ראיון עם יצחק לאור עם הופעת קובץ סיפוריו>
עזר, ננסי. בין טרור קומי להומור יהודי: עיון ב ורד צלע
ליצחק לאור. בתוך: אל
בשר הלשון: עיון ומחקר ביצירתו של
יצחק לאור /
עורכים - אריאל הירשפלד וסיגל נאור פרלמן
(תל אביב :
הקיבוץ המאוחד, 2011), עמ׳
103–122.