מרדכי אבישי נולד בי"ג בתשרי תרצ"ב, 24 בספטמבר 1931 ביאמבול שבבולגריה ולמד בבית הספר התיכון בעיר הולדתו. עלה ארצה ב-1948 והצטרף לחברת הנוער בקיבוץ בית-אלפא. לאחר שירותו הצבאי בצה"ל עבד במשרד האוצר ואחר כך עבד שנים רבות בהסתדרות הציונית העולמית ובסוכנות היהודית. במסגרת זו ערך מסעות רבים וחקר קהילות יהודיות ברחבי העולם. ב-1980 אירגן והכין לעלייה את הקהילה היהודית בדאגסטן (קווקז). כמו כן הקים מסגרות חינוך יהודיות בטורקיה, בספרד, בפורטוגל ובבולגריה. החל את כתיבתו העיתונאית בעברית, בעיתוני הארץ. הוא כתב מאמרי ביקורת על ספרים וסופרים יהודים מרחבי העולם, וכן פרסם ראיונות עם סופרים. בד בבד עם כתיבתו למבוגרים, תרגם עיבד ופרסם מעשיות-עם לילדים ולנוער, מאוצר המעשיות של עמי הבלקן, ומהעמים דוברי הספרדית. מרדכי אבישי עבד שנים רבות ביומונים "מעריב" ו"על המשמר", חיבר מונוגרפיות על סופרים יהודים, וכן כתב זכרונות ילדות ונעורים משל עצמו.
    פירסם חמישה-עשר ספרים, רובם בענייני ספרות עברית וכללית, ורשמי מסעות בעולם, קובצי אגדות, מעשיות וסיפורי עם (סיפורי עם בלקניים, רשפים, 1962) וזיכרונות ילדות ונעורים (שיבה לנופים גנוזים, 2001). מלבד ספרים המתמקדים ביוצר אחד, כגון המונוגרפיות על מקסים גורקי (משורר היחפנים, 1960) ועל ניקוס קזנצאקיס (יוצרו של זורבה, 1967), גילה עניין בסופרים יהודים החיים בחברה לא-יהודית. בספרו קולות ושיח, יוצרים יהודים בספרות העולם (1977) הוא דן בכתיבתם של חמישה-עשר סופרים, מהם תופשים מקום מרכזי אלה שפעלו בארצות הברית. כתביהם של ברנרד מלמוד, סול בלו, פיליפ רות, הווארד פאסט ובשביס-זינגר נבחנים הן ביחס לדרכי חייו של האדם היהודי והן ביחסו לתושבי המקום. נסקרים גם סופרים יהודים שכתיבתם נטועה בתרבות צרפת: רומן גארי, אלבר ממי, אלי ויזל ואחרים.
כתיבתו ישירה, עניינית ונטולת מליציות וחקרנות מוגזמת. היא מציגה במבט מקיף את הרעיונות ואת המוטיבים של היצירות הנדונות, על היבטיהן הספרותיים-אמנותיים. בתחום הספרות העברית כתב (בספרו שרשים בצמרת, 1969) על יוצרים רבים ושונים, כגון ברשדסקי, פיארברג, חיים הזז, יהודה בורלא, אהרן מגד ואברהם חלפי.
    אבישי נהרג בתאונת דרכים בט"ו בחשון תשס"ה, 30 באוקטובר 2004.

נכתב על ידי אביב עקרוני עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נספים: קרסל, ויקיפדיה]

ספריו: