יעקב
רימון נולד בדובז'ין, פולין, בג' בטבת תרס"ג, 2 בינואר 1903.
לאביו הסופר אפרים אליעזר רימון (גראנאט) ולאמו, אסתר-חוה. בגיל 6 עלה ארצה עם בני משפחתו, למד בתלמוד תורה
בשכונת נוה צדק ובבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. התייתם בגיל צעיר
מהוריו. שילב בחייו פעילות רוחנית,
ספרותית, חינוכית וחברתית. נמנה עם תלמידיו הבולטים של הרב אברהם יצחק הכהן
קוק. מראשוני "הפועל המזרחי" ותנועת "תורה ועבודה". החל בכתיבתו בהשראת אחיו הבכור, המשורר
יוסף צבי רימון.
פירסם את שיריו וסיפוריו בעיתונות היומית, ולמעלה מ-15 ספרים שלו ראו אור.
בשנות הארבעים לחייו התעוור, אך המשיך בפעילותו הענפה. הוא נפטר בד' בניסן
תשל"ג, 6 באפריל 1973.
[מקורות: קרסל,
תדהר, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]
יגיל, רן. שיר אחד והערה. מעריב, מוסף שבת, כ"ד באדר תשס"ו, 24 במארס 2006, עמ' 28
<שירו של יעקב רימון "מפתח זהב" ומספר מילים על השיר ומשוררו>
מיזל, שמעון. אמן העריגה. בשדה חמ"ד, שנה 16, חוב'
ד' (ק"כ) (טבת תשל"ג, דצמבר 1972), עמ' 255־256.
Silberschlag, Eisig.
The Neo-liturgical poets: Isaac Lamdan, Judah Karni, Joseph Zevi Rimmon,
Jacob Rimmon.
In his From renaissance to renaissance : Hebrew literature from
1492-1970 (New York : Ktav Publishing House, 1973-1977), vol. 2, pp. 47-55.