יוסף
צבי רימון נולד בי"ח בסיון תרמ"ט, 17
ביוני 1889 בעיירה ביז'ון, פלך פלוצק בפולין, לאביו ר' אפרים אליעזר גראנאט שהיה מנאמני השפה העברית, ושניהל
ספריה עברית. רימון התחנך באורח מסורתי. ב-1904 נכנס לישיבת הרב ריינס בלידא, שנודע בנטיותיו הציוניות ובפתיחות להשכלה. בגלל פוגרומים בסביבה עבר לווילנה (1905), הצטרף לישיבת ראמייליס וגם שקד בספריית שטראשון על ספרות עברית חדשה. זמן-מה שימש מורה בכפר, ואז פירסם את שירו הראשון, "שיר אביב", בעיתון
גן שעשועים (1906). באותה תקופה התחתן ועלה עם אשתו ארצה (1909). למד בישיבת הרב קוק ביפו, וכשהתקבל למשׂרת לבלר ב"כולל" ורשה עלה לירושלים. אף שחי על גבול היישוב הישן, השתתף בשם העט יוסף הנודד בעיתוני הפועלים
האחדות והפועל הצעיר ועל כך נענש וסולק ממשרתו ב"כולל". ב-1910 פירסם חוברת שירים צנועה בשם
לקט, וב-1911 עבר לחיפה כמנהל ספרייה עברית, אך כעבור שנה חזר ליפו, עבד כמורה בבית הספר "תחכמוני" והוציא חוברת שירים שנייה,
דביר (1913). ב-1915 עבר לפתח תקווה והיה מורה בבית ספר לבנות, ואז כינס מבחר משיריו בקובץ
במחזה (1916). כשקרבה חזית המלחמה נדד בארץ ושב ליפו עם הכיבוש הבריטי (1918). מאז ועד אחרית ימיו חי בעוני ובשיטוטים בין ערי הקודש צפת, טבריה וירושלים. היה מסתופף בבתי כנסת עתיקים ושוקע בהגות מיסטית ברוח הקבלה. מהדרכים היה שולח שירים ורשימות להפועל הצעיר ולהדים. ב-1921, בשעת טיול בפרדסי הירקון, הותקף ונפצע קשה בידי ערבים, ומשהחלים המשיך לנדוד עוד כחמש-עשרה שנה, עד שחזר למשפחתו בתל אביב (1936). מבחר מקיף משיריו כוּנס בספרו
כתרים (1944), שזכה בהכרה ובהוקרה.
רימון נמנה עם ראשוני המשוררים הארץ-ישראלים שכבר בימי העלייה השנייה חידשו את שירתם ברוח הארץ, והשתכללו בשנות המנדט עד השלמת יצירתם וחייהם בתקופת המדינה. מראשיתה היתה שירתו נטולת יומרות תקשורתיות: זו שירת יחיד שדיברה אל יחידים. על רקע בני דורו בספרות העברית התייחד בנימה דתית אך מקורית, כרוכה בחדשנות צורנית מפתיעה, חופשית, נוטה לתעוזה רוחנית. מפעם לפעם המריאה שירתו מעלה, ולא פעם צללה לתהומות הייאוש, אך בכל מצב היתה משווה לנגדה תמיד איזה מופת לנוכחותו של האל השורה בכול.
הוא היה מהראשונים במשוררים העבריים שפתחו את מסגרות הפרוזודיה המדודה, שהיתה מקובלת אז, והסיר מגבלות מִבניות כדי להתבטא בריתמוס חופשי וברוח חופשית, כנדרש לו. חדשנות זו בצורת השיר שיקפה, מתוך תואם אסתטי-סמנטי, את חדשנותו הרעיונית. היא שהביאה אותו להפליג בחזונות נועזים, בלי לאבד את אחיזתו בקרקע, והיא שאיפשרה לו לחרוג ממסגרותיו ולהציץ בתת-המודע או בעל-מודע הפרטי שלו והקולקטיבי, הארכיטיפי. חדשנותו מצאה לה ברגעי חסד של האמן אותם גילומים דיאלקטיים מורכבים, והיא שקירבה את שירתו הייחודית והמופלאה אל הקורא המודרני הקשוב, בלי שהתנתקה ממקורותיה המופתיים.
מבט מקיף על מיטב הישגיו יבחין בפרדוקס מעניין: דווקא הוא, הנוהג כשומר אמונים לערכי המסורת השמרנית, מייצג את חופש הרוח הנחרץ ביותר; והוא, איש היישוב הישן, ממחדשי השירה המקוריים ביותר בשירה העברית. משורר דתי, שקם "לחלץ ממצר" – כך כינה את מקוריותו בשיר ארס-פואטי – ואז השיג וקיים אותה עצמאות רוחנית-אמנותית הדרושה כדי "לשכנע" בשיר הלירי; ולכן עמדה שירתו במבחן החמור ביותר, מבחן הזמן, והשתבחה כיין הטוב. על מכלול שירתו זכה רימון בפרס הנשיא מטעם יצחק בן-צבי (1956).
יוסף צבי רימון
נפטר בתל-אביב
בו' בטבת תשי"ט, 17 בדצמבר 1958.
שירים / בחר והקדים מבוא - צבי לוז (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, תשל"ג 1973)
<כולל רשימה ביוגרפית "חיי אבי" מאת דוד רימון (עמ' 7־11);
מאמר "מבוא" על שירת י"צ רימון מאת צבי לוז (עמ'
12־39); ורשימה "המופלא" מאת אברהם קריב (עמ'
40־45)>
אידר, דרור.אחרון משוררי
האלהים : מיתוס, אתוס ומיסטיקה ביצירתו של יוסף צבי רימון (ירושלים
: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ט 2009) תוכן העניינים:
על הספר:
חובב, ימימה. בין שני עולמות.
נקודה, גל' 323 (אב תשס"ט, יולי 2009), עמ' 62־64.
מאמרים:
אידר, דרור. אלוהים בשירה העברית (א) - "למה תשקע, עלה, כשמש, עלה עוד..." (ב): אלוה! גדלו מעיינות לבבי - ואמאס בפירורי-שירה <על מקומו ומעמדו של האל בשירת המשורר יוסף צבי רימון>.
הארץ, תרבות וספרות, א' בסיוון תשס"ד, 21 במאי 2004, עמ' ה 2; ח' בסיוון תשס"ד, 28 במאי 2004, עמ' ה 2.
אידר, דרור. 'יחידי בדרך המלך של פרדסים': עיון ספרותי-קבלי בפואמות 'אחד' ו'הלבנה מתה' ליוסף צבי רימון.
קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, כרך 11 (2004), עמ' 301־368.
אידר, דרור. 'והם לא הכירוהו': על מיתוס אישי ומשיחיות ביצירה ובביוגרפיה של יוסף צבי רימון.
תרביץ, כרך ע"ה, חוב' ג-ד (ניסן-אלול תשס"ו, אפריל-ספטמבר 2006), עמ' 539־564.
אידר, דרור. באין בית לנפשו : הגות, פואטיקה ומהפכנות ביצירתו של יוסף צבי רימון.
משיב הרוח, גל' כ"א (קיץ תשס"ו 2006), עמ' 98־117.
אידר, דרור. נדלקה עלי מנורת א-להים. מקור ראשון,
שבת, ו' בטבת תשס"ט, 2 בינואר 2009, עמ' 10־11 <'נטיפות שיר' מציג את דמותו
הביוגרפית של רימון במסווה של מי שנגלו לו סודות בדבר הגאולה הקרבה, וכורך
את שמו עם דמותו של משיח בן-יוסף>
בר-יוסף, חמוטל.
"המית" (ב) של יוסף צבי רימון. ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות
ואמנות, חורף 1968 <כונס בספרה: טעמי הקריאה : רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת-ציון : צבעונים, 2006), עמ'
64־66>
בר-יוסף, חמוטל. ייחודו הסגנוני של יוסף צבי רימון.
משיב הרוח, גל' כ"א (קיץ תשס"ו 2006), עמ' 94־97.
ברש, אשר.משורר מופלא : ליובל הששים של יוסף צבי רמון. דבר,
דבר השבוע, גל' 25 (ג' בתמוז תש"ט, 30 ביוני 1949), עמ' 9 <כונס בכתבי אשר ברש, כרך ג' (תל אביב : מסדה, תשי"ז), עמ'
49־50>
גורפיין, רבקה. [על שירו "אגוז נזרי"]. בספרה:
עם שיר (תל-אביב : עקד, 1967), עמ' 90־95.
זך, נתן. על שירים של יוסף
צבי רימון. הארץ, ט"ו בסיון תשכ"ז, 23 ביוני 1967
<על שיריו של רימון "משירי הסוד" ו"הצליל הזה שאני
מחייב"> <חזר ונדפס בספרו השירה שמעבר למלים : תיאוריה וביקורת 1954־1973 (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2011), עמ'
270־272>
לוז, צבי. בערו שערי אמנות : עיון ב"כתרים" ליוסף צבי רימון. ביקורת ופרשנות, גל' 2־3 (תשל"ג), עמ' 72־79.
לוז, צבי.
חוויית הנוכחות בשירת יוסף צבי רימון. בתוך: שירה ומסתורין : עיונים ליובלו של
המשורר ש' שלום / עורכים - י' אלשטיין, ח' שוהם (רמת-גן : אוניברסיטת
בר-אילן, תשמ"ו 1985), עמ' 67־72.
לוז, צבי. מסה פרטית : שתי אופציות נפלאות. שבו, גל' 12 (2004), עמ' 72־78 <על האל בשירת יוסף צבי רימון ועוזר רבין>
לוז, צבי. היבריס נועז בשירת
יוסף צבי רימון. בספרו: מחתרת השיר : מגמות "אחרות" בשירה
העברית (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"ו 2006), עמ' 146־153.
לוז, צבי. על ייחודו של המשורר יוסף צבי רימון.
משיב הרוח, גל' כ"א (קיץ תשס"ו 2006), עמ' 88־93.
קורא, ש.בצלו של עץ חיים.הצופה, כ' בסיון תש"ט, 17 ביוני 1949, עמ' 6.
רימון, דוד [דוד בן-יוצר].שירה שהיא תפילה : 50 שנה ליצירתו של י.צ. רמון. דבר, דבר
השבוע, גל' 22 (כ"א בסיון תשט"ז, 31 במאי 1956), עמ' 18.
רימון, יוסף צבי (הנכד). "אני שר כמו ציפור ביער" : לדמותו של סבי המשורר יוסף צבי רימון.
משיב הרוח, גל' כ"א (קיץ תשס"ו 2006), עמ' 78־84.
רימון, יוסף צבי (הנכד). מתנה חוזרת ללא חרוז.
מקור ראשון, שבת, ו' בטבת תשס"ט, 2 בינואר 2009, עמ' 11.
Silberschlag, Eisig.
The Neo-liturgical poets: Isaac Lamdan, Judah Karni, Joseph Zevi Rimmon,
Jacob Rimmon.
In his From renaissance to renaissance : Hebrew literature from
1492-1970 (New York : Ktav Publishing House, 1973-1977), vol. 2, pp. 47-55.
