עמי גדליה (עמליה פלברבאום) נולדה בכ"ט בסיון תשי"ב (22 ביוני 1952). אביה היה שוטר. וכך היא כותבת על עצמה:
"נולדתי וגדלתי בקרית אונו בימים בהם היתה עדיין כפר. את החופשות שלנו בילינו, כל ילדי השכונה, ברחוב – שעדיין לא היו בו כמעט מכוניות, ועל עצי האורן שבחצרות הבתים הקטנים שלנו. כשנסתיימו משחקי הטרזן על העצים, שוטרים וגנבים, משחקי הכדור וכל המלחמות נגד השכונה השניה, הייתי אני יושבת ומספרת סיפורים לחברי לשכונה.
במשך כל חופשת הקיץ, ואני בת תשע או עשר, כתבתי ספר הרפתקאות על חבורת ילדים כמונו, אלא שלהם קורים כל הדברים עליהם חלמנו אנחנו. הם מגלים גנבים בשכונה שלהם, עוקבים אחריהם ועוזרים למשטרה לתפוס אותם. יום יום כתבתי פרק בספר ולמחרת הייתי מקריאה אותו לחברי. כך עד תום החופשה.
בחופשה הבאה כתבתי המשך לאותן הרפתקאות.
בין סיפורי ההרפתקאות כתבתי שירים, סיפורים קצרים וברכות למסיבות. אלא שמעולם לא ניסיתי להראותם לאיש וודאי לא העזתי לחלום שאהייה יום אחד סופרת. עבורנו, ילדי הכפר, סופר היה הדבר הנשגב והמורם ביותר מעם ולפיכך לא העזתי לחלום להיות אחת מהם.
סיימתי את לימודי התיכוניים בקרית אונו והצטרפתי לגרעין נח"ל בקיבוץ מרום גולן. בתום השירות הלכתי ללמוד לימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. כשסיימתי מצאתי לי עבודה זמנית בספרית רמת גן.
את העבודה הזמנית הזו אני כבר עושה עשרים שנה. שם מצאתי את עצמי מוקפת בדברים אותם אני אוהבת יותר מכל – ספרים וילדים. לכן טבעי היה שיום אחד אנסה לחבר בין השניים – ולכתוב.
עד היום פרסמתי מעל עשרים ספרים. הספרים עוסקים בנושאים שונים ומגוונים.
ספרי הראשונים עוסקים בעיקר בילדים ונוער החיים בתוך חבורה סגורה כמו שהיינו אנחנו בכפר הולדתי. החיים הדי-אידיליים שלהם נוגעים פעמים רבות במפגש עם נוער שונה מהם – ילדים משכונות מצוקה, נוער מהעיר הגדולה, מפגש בין ילדי קיבוץ לילדי עיירות פיתוח. כל קבוצת נוער מביאה איתה את הדעות הקדומות שלה ואת הסטריאוטיפים עליהם גדלו. המפגש הזה מביא עימותים ומעלה את הנושאים האלו בפני הקוראים.
כאלו הם הספרים "יומן נעורים", "ידידים מעבר להר" ועוד.
שלושה ספרים שלי עוסקים בשולי השואה:
"העד האחרון" דן בנושא הכחשת השואה. הוא מבוסס על מקרה אמיתי שארע בשוויץ. מורה בתיכון מקומי לימדה את התלמידים ששואת היהודים לא התרחשה. התלמידים יצאו מן השיעור מזועזעים וערכו עצרות והפגנות כדי לדרוש את פיטורי המורה.
בספר שלי מתרחש הסיפור בשבדיה אבל הוא מתאר בדיוק את אותה ההתרחשות ודן לעומק בסכנות שהכחשת השואה ובחשיבות של שימור זכרה.
בספר 'ראש חץ', בדקתי כיצד מצליח אדם להשתלט ולהשפיע על המון רב של אנשים. גיליתי שהדרך היחידה היא על ידי אפליה וגזענות. הלכתי עם גיבור הספר הסוחף את חבריו סביבו על ידי ניצול של גזענות נגד קבוצה אחת באוכלוסייה וכך 'כובש' את בית הספר.
בכמה מספרי מועלות הבעיות הבוערות של חיינו, כיום. כך בספר 'זכותי' בו עשרה סיפורים הדנים בזכויות הילד בנושאי אלימות בקרב הילדים, אלימות נגד ילדים, ניצול מיני, אפליה ועוד. וכן הספר – 'חייזר בשכונה שלי', הדן באלימות נגד נשים מתוך נקודת מבט של ילד הצופה בסתר בהתרחשות.
מעט מן הספרים עוסקים בחלומות שהייתי רוצה להגשים ועדיין לא ניתן לי – כמו טיסה בכדור פורח, ביקור במקומות שונים ומיוחדים בעולם. על כך כתבתי בספר "מסע מטורף בכדור פורח."
מעט מספרי הם דימיוניים ומשתעשעים עם מכשפות, מפלצות וגמדים מקסימים."
הספרים – 'העד האחרון' ו'נעורים במסתור', זכו בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנים תש"ן ותשנ"ה. הספר 'נעמת לי מאד' זכה בפרס  הדסה לשנת תשס"ה וב-2005 זכתה עמי גדליה בעיטור אנדרסן הבינלאומי.
קטעים מתוך 'העד האחרון' הוצגו בטלוויזיה והוא תורגם לשבדית ועומד לצאת בגרמנית.

• אתרה הרשמי של עמי גדליה