מבקר הספרות גדעון קצנלסון נולד בעיר באראנוביץ' שמדרום למינסק בי"א בטבת תרע"ה (28 בדצמבר 1914). למד בגימנסיה עברית ופולנית ועלה לישראל בשנת 1934. סיים תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים (1939) בנושא 'המלחמה הספרותית בין החרדים והמשכילים' – חיבור שהדפיסו אחר כך כספר (תל-אביב: דביר 1954) ואשר ההיסטוריון של הספרות יוסף קלאוזנר מצאו כחשוב דיו כדי להוסיף לו מבוא. בכור מאמריו בביקורת הספרות העברית 'משהו על מגלה טמירין' (גליונות, ת"ש) נוגע ביצירה לוחמנית – שהיא אבן יסוד בסוגה סטירית-פרודית, ובמידה רבה מציינת את נטייתו התמידית לפולמוס ולהתנצחות. קצנלסון החל בכתיבת דיסרטאציה לתואר שלישי בהדרכת דב סדן על שירתו הארץ ישראלית של המשורר אורי צבי גרינברג בין השנים תרפ"ד-תרפ"ט, וזו התרחבה כדי כמה מאות עמודים שאותם לא הצליח להביא לידי סיום. לשם פרנסתו שימש כמורה בבתי-ספר תיכוניים ברמת-גן (בעיקר בגימנסיה 'אהל שם') ואחר כך כמרצה באוניברסיטת תל-אביב, אשר בה ביקש להשלים את לימודיו האקדמיים.
    התימה ההיסטוריוגראפית שמשכה את ליבו ביותר היתה הפולמוס האידיאולוגי-תרבותי, כמקטע בתוך השיח הרחב על מגמותיה התרבותיות של היהדות והישראליות המודרנית בשנות המדינה, והיא קבעה את האפיק המחקרי שבו בחר הן בימי לימודיו האקדמיים והן כמבקר ספרות. כל מאמריו ב'גליונות' וב'הארץ' ניחונו באותה מידה של נחרצות, פסקנות ושיפוט ערכי לרוב מתוך עמדה שוללת כלפי הסופרים שעברו תחת שיבטו. ביקורתו שמרה אמונים לצורות ספרותיות קלאסיות, והיא ראתה עצמה שלוחה של ערכי היהדות בגילומם הנורמטיבי כפי שהתגבש בעולם ההלכה והמחשבה היהודיים. מתוך עמדה זו יצא חוצץ כנגד מה שראה כניהיליזם המחפה על היעדר כשרון ספרותי בכתיבה הלירית בשנות הארבעים והחמישים. מיטב משוררי המודרנה בשנים אלה הותקפו על-ידו: אמיר גלבוע, יהודה עמיחי, נתן זך, אנדד אלדן, משה דור, שלמה זמיר, משה בן-שמחון, ישראל פנקס ואחרים. בפרספקטיבה מאוחרת נראה כי איש לא יצא נקי מלפניו – למעט המשורר הנערץ עליו אורי צבי גרינברג. את מסותיו-התקפותיו אלה קיבץ בספר לאן הם הולכים?: חתך בשירתה של ישראל הצעירה (תל-אביב: אלף, תשכ"ח 1968). ספר זה הקים חיץ בלתי עביר כעין מחסום של חשד וטינה בינו לבין כותבי השירה העברית המודרנית עד ליום מותו, ואפשר כי ספר זה הביא להגלייתו מכל במה ספרותית-ביקורתית של שנות הששים והשבעים.
    אף כי בתחום ביקורת השירה העברית שבדור המדינה נדחה לחלוטין, אי אפשר לבטל את מסותיו על השירה העברית בדור שלפניה. מאמרו 'אני אחד שהוא שניים' על שירת ש' שלום הוא מסת מופת בתחום ההשוואה שבין השירה הסימבוליסטית האירופית והשירה הסימבוליסטית העברית. ידיעותיו העמוקות בספרות האירופאית ובלשונותיה (פולנית, צרפתית, אנגלית, גרמנית ויידיש) הכשירו אותו להיות מבקר חד-מבט ובעל אירודיציה מרשימה ביותר. מסותיו על שירת אורי צבי גרינברג, מי שהיה ידידו האישי ונערץ עליו כמנטור ספרותי, הניחו יסודות להבנה ולמיפוי שירת המשורר הזה עוד טרם החלה הביקורת העברית להתבונן בגדולתו כראוי לו. אלה הן עבודות חלוציות מופתיות מסוגן: מקצתן התבוננויות קרובות בטקסטים נבחרים, ואחרות בעלות תנופה רחבה וכוללת בתופעות עקרוניות בפואטיקה ובתמטיקה של שירת אצ"ג בעברית וביידיש. משאת נפשו להשלים חיבור מקיף על שירה זו לא התגשמה. מסותיו על שירת אצ"ג כונסו בספר רק לאחר מותו.  גדעון קצנלסון נפטר בי"ג באייר תשמ"ט, 19 במאי 1989.
[נכתב על ידי: אבידֹב ליפסקר]
[מקורות נוספים: קרסל, לקסיקון הֶקְשֵׁרִים לסופרים ישראלים]

ספריו: