זיוה שמיר.
    הצרצר משורר הגלות : על היסוד העממי ביצירת ביאליק / זיוה שמיר. -- תל אביב : פפירוס, בית ההוצאה באוניברסיטת תל-אביב, תשמ"ו 1986.
182 עמ' – (מראה מקום : סדרת עיונים בספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב)
    Poet of poverty : folkloristic elements in Bialik's works / Ziva Shamir
 

    מה היה החידוש שהביא עמו ביאליק אל השירה העברית של סוף המאה התשע-עשרה? התשובה על שאלה זו אינה קלה כל עיקר. שירת ביאליק הביאה עמה רוח חדשה וסגנון חדש אל שירת הדור, השכלתנית מדי או הרגשנית מדי – קביעה זו היא מן המפורסמות. אולם, כאשר באים לפרוט את ההכללה הזו לפרוטות ולבדוק מהו בדיוק החידוש ומהותו, מתגלה למרבה ההפתעה, שכמעט בכל תחום ותחום קדמו לביאליק פרוגונים, בדרך כלל משוררים מינוריים ובלתי ידועים, שחידשו חידושים בתחומי המשקל, אוצר המלים, המטאפוריקה, התימאטיקה ועוד – חידושים שהגיעו לתשומת-לבו של קהל הקוראים והמבקרים רק עם הופעת ביאליק.

תוכן העניינים:

• מבוא (עמ' 7־21)
• נוסח עממי גנוז של "אל הציפור" (עמ' 22־33)
• הטיפוס העממי (Volkstyp) כדובר במונולוגים הדראמאטיים וב"שירי העם" (עמ' 34־50)
• "התפארות בקינה" – גלגוליה של דמות ה"אלאזון" מן השירה הפסבדו-עממית אל השירה הקאנונית (עמ' 51־65)
• הפואמה "שירתי" – בין אודה חגיגית למהתלה עממית (עמ' 66־79)
• "היא יושבה לחלון" – תרגום מילולי של שיר-עם יידי או יצירת מקור? (עמ' 80־93)
• "מחול השחת" (danse macabre) בשירי הילדים, ב"שירי העם", ביצירה הקאנונית (עמ' 94־109)
• "יעקב ועשו" – שילובו של מוטיב עממי בסיפור מורכב (עמ' 110־123)
• השיבה המאוחרת – מן המודוס ה"עממי" הנמוך אל המודוס הגבוה (עמ' 124־143)
• ביאליק – חסיד, מתנגד או משכיל? (עמ' 144־160)
• "הדלות שרקה בארובה" – מימוש והמחזה של אידיומאטיקה יידית (עמ' 161־177)
• רשימת מראי-המקום (עמ' 178־182)