תיאודור התלגי (שניברג),
משורר, סופר ומתרגם, נולד למשפחה
אמידה בוורשה בד׳ בכסלו תרע״ח, 19 בנובמבר 1917. בשל מחלת אמו יצא עמה לאתרי מרפא בדרום צרפת
וראשית חינוכו במונפלייה. אחרי שרכש שליטה מושלמת בצרפתית החליטו הוריו לשלוח אותו לפנימייה בהרי הסודטים, כדי שילמד גם גרמנית. ב-1929 חזר לווארשה,
למד והוסמך בפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת ווארשה (1939) ובמקביל החל בפעילות בבית״ר והיה עורך ביטאון האצ״ל
״ירוזולימה ויזוולונה״ (ירושלים המשוחררת). באותה העת הוציא לאור את כתב העת
״פשבוים״ (״בפריצה קדימה״), שהוקדש לרעיון האקטיביזם הציוני.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נסע מווארשה המופצצת מזרחה ללבוב, שנפלה
בידי הרוסים, ובלית ברירה חזר לגטו ורשה. בסוף ינואר 1941 ברח מהגטו, ובעזרת תעודות מזויפות הצליח לעבוד בלובלין בחברה גרמנית שחיפשה עובדים פולנים דוברי גרמנית. הוא שב לגטו ורשה כדי לחלץ את הוריו מהאקציה הגדולה שהתרחשה ביולי 1942. בלובלין זיהה את המשפחה מכר של אביו והמשפחה ברחה מזרחה. תיאודור ואשתו, נעמי, נתפשו על ידי הגסטאפו ליד מיידנק, ושוחררו בדרך נס. הזוג עלה לארץ ב-1947. בארץ נקלט
התלגי במחלקת התעמולה של קק״ל, ערך את ביטאונה ״קרננו״, וברבות הימים נתמנה לראש מחלקת ההסברה ולחבר הנהלת קק״ל
וכן היה חבר ועדת השמות הממשלתית.
פירסם שירים, סיפורים ומאמרים בביקורת הספרות. בתשכ״ג (1962) הוציא קובץ שירים
העיר האחרת בהוצאת מחברות לספרות. החוויה המרכזית בספר, המחולק לשלושה שערים, עוברת דרך מחוזות הזיכרון. השער הראשון נוגה ונוסטלגי, ולעומתו השער השני והשער השלישי מאופיינים באווירה המאיימת הנוצרת תוך כדי תיאור ההשתנות של עיר הולדתו, ממרחב חיים חיוני למלכודת מוות.
ספרו השני, הפחד האחרון: סיפורים (1972), הוא קובץ סיפורים שרובם התפרסמו במרוצת השנים במוספים ספרותיים ובחוברות כתב העת
קשת. סיפורי הקובץ מתמקדים בדמויות רדופות זיכרונות המסוגרות בעולם נפשי אפל ומסויט.
תרגומיו (עם אחרים): סיפורים צרפתיים
בני זמננו (תשכ״ג) והילד הנביא לאדמונד פלג (1966) וכן
שקועים תרגומיו לשירה ופרוזה בכתבי-עת שונים.
מאז 1948 ערך פירסומי הקק״ל (קרננו, ועם ואדמתו)
כמו כן עסק בעריכת חוברת טיולים ומפות מטעם מחלקת ההסברה של קק״ל. וכן פירסם כתבות ורשימות ביקורת ספרותיות בעיתונות בארץ ומחוצה לה. תיאודור התלגי
נפטר בירושלים בשבועות,
ו׳ בסיון תשס״ו, 2 ביוני
2006.