יהודית הררי, בתו של אהרן אייזנברג, ממייסדי רחובות, נולדה בדרך לארץ-ישראל בה' בחשון תרמ"ו, 14 באוקטובר 1885. גדלה ונתחנכה ברחובות ולמדה גננות בראשון לציון ובבית המדרש למורות של אוולינה דה-רוטשילד בירושלים. בבית המדרש למורות הורתה מאוחר יותר עברית במשך שנים אחדות. עם נישואיה לחיים הררי (בלומברג) ב-1907 עברה ליפו ולימדה בגימנסיה 'הרצליה'. יהודית ובעלה היו מראשוני אגודת "חובבי הבמה העברית" ביפו, וכן ממייסדי "אחוזת בית". ב-1913 יצאה עם בעלה לחוץ-לארץ והשתלמה באוניברסיטאות פאריס וג'נבה. עם שובה ארצה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הורתה בסמינר למורות ע"ש לוינסקי בתל-אביב וניהלה את בית-הספר לדוגמא, המעורב הראשון בתל-אביב ("בלפור"). לאחר חמשים שנות הוראה יצאה לגימלאות. כתיבתה החלה ב"העומר" (בעריכת ש. בן-ציון) וב"הפועל הצעיר". לאחר מכן פירסמה רשימות, סיפורים ותרגומים בעיקר בבמות הפדגוגיות. בעלה, חיים הררי נפטר בי"ב בחשון תש"א, 13 בנובמבר 1940. בנם, יזהר הררי (1908־1978) היה חבר כנסת ונכדם, חיים הררי (ע"ש סבו)  היה נשיא מכון וייצמן למדע (1988־2001) וחתן פרס ישראל.  יהודית הררי נפטרה בי"ב בסיון תשל"ט, 7 ביוני 1979 ונטמנה בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל-אביב לצד בעלה ובנה.
[מקורות: קרסל, תדהר,  ויקיפדיה]