רובי שונברגר נולד ב־1960 בטימישווארה, רומניה, ועלה ארצה עם הוריו בשנת לידתו. בביתו
דיברו הונגרית ומעט עברית. בשנים הראשונות לחייו התגורר עם הוריו בבת־ים, וב־1971 עברה
המשפחה לגבעתיים. אחרי השירות הצבאי למד ספרות ופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, וב־1989
קיבל שם תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. מאז 1991 הוא עובד כפסיכולוג קליני. ב־2006 הוסמך
כפסיכואנליטיקאי על ידי החברה הפסיכואנליטית הישראלית, ובאותה שנה התחיל ללמד ולהדריך
בחוג לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל־אביב ובבית הספר לפסיכותרפיה פסיכואנליטית שליד בית
החולים ״גהה״.
מרבה לעסוק בזיקות שבין פסיכותרפיה לספרות, ובין השאר פירסם את
המאמרים ״על מגבלות הניתוח הפסיכולוגי של טקסט ספרותי או פסיכותרפיה כקריאת שירה״ (שיחות,
1993) ו״התמסרות, צימאון, ריתמוס והרמוניה בשירה ובמפגש הטיפולי״ (שיחות , 2000). השיר
הראשון שפירסם, ״כיפת שמיים״ , ראה אור ב־1982 במעריב. ערך עם אלון אלטרס, אלי
הירש וחזי לסקלי את הגיליון היחיד של כתב העת מקום ופירסם בו את הפואמה ״שומר
גדר״, שהפכה לגרעין ספרו הראשון (שומר הגדר, עכשיו, 1986). לאחר מכן הופיעו
הספרים חלקה 9 (1994) ומחברת היקיצות (2007). בשומר הגדר ניכרת
מאוד השפעת הפואמה הביתית של אהרן שבתאי ו”שירי מקסימוס״ של המשורר האמריקני צ׳רלס
אולסון. זוהי שירה מודרניסטית מורכבת, המשלבת יסודות חווייתיים, הגותיים ודידקטיים,
ועיקרה הרצון להכות שורשים במרחב גיאוגרפי מוגדר, להעניק לו עומק רגשי והיסטורי ולהפוך
אותו לכעין מולדת פרטית. אצלו המרחב הזה מורכב מנופים ארץ־ישראליים מתורבתים למחצה
ופראיים למחצה, שאליהם התוודע במהלך ילדותו ושירותו הצבאי. בחלקה 9 המגמה הזאת מתחדדת,
והספר כולו הוא פואמה המוקדשת למגרש רחב ידיים בלב גבעתיים, שבילדותו היה עזוב ופראי
ושימש מחוז הרפתקאות לילדים ותחום מחיה לשולי החברה. במחברת היקיצות גובר העניין
בקשר שבין פסיכואנליזה לספרות ומתערער הצורך לקבוע גבולות גיאוגרפיים ברורים ליצירתו.
זהו מחזור שירי חלום, המושפעים בצורתם מ”שירי החלום״ של המשורר האמריקני ג׳ון ברימן,
ומעניקים ביטוי פיוטי מגובש לחוויות הסף המורכבות והקשות לניסוח ולזכירה שבין מצב
השינה למצב הערות.
נכתב על־ידי אלי הירש עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים [מקורות נוספים:
ויקיפדיה]
מכת פתיחה (תל־אביב : ספרי עתון 77, תשע״ט 2019) <שירים>
יוסף ואנפה (תל־אביב : ספרי עתון 77, תשפ״ג 2023) <שירים ;
עריכה – דנה אמיר>
תרגום:
מלאני קליין / חנה סגל (תל־אביב : עם עובד, 1998) <עריכה
– עמנואל ברמן ; מאמרי הקדמה – נעמי ענר ועמנואל ברמן> <סיפור חייה של הפסיכואנליטיקאית
מלאני קליין על ידי תלמידתה>