הלל ויס.
    דיוקן הלוחם : עיונים על גיבורים וגבורה בסיפורת העברית של העשור האחרון / הלל ויס. -- רמת גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ה 1975. 
    248 עמ'.
    Portraits of the fighter : reflections on heroes and heroism in the Hebrew prose of the last decade / Hillel Weiss

הספר שנכתב זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים הוא פרי יוזמת אגף ההנצחה של משרד הבטחון, "יד לבנים" שליד עירית רמת-גן ואוניברסיטת בר-אילן ...
    המחבר דן בסיבות לביטולה של גבורה וגיבורים בסיפורת הישראלית של העשור האחרון. בפסיכולוגיה של הלוחם, במשברי הזהות שלו, בחוויות ילדותו והשפעת בית הוריו והעיקר במערכת תפיסות היסטוריוסופיות המעצבות את תגובות הגיבור.
    לספר דין ודברים עם המחדלים הרוחניים שהוליכו למלחמת יום הכיפורים. הללו מהותיים יותר להבנת תהליכים היסטוריים מאשר השיקוף החיצוני של הכשלון שאותו יכולה לחשוף ועדת חקירה.
    בפרקים האחרונים לספר מלבן המחבר תפיסות שונות של העקדה בספרות העברית ומעמיד את תפיסתו של ש"י עגנון את נושא האבל וההנצחה כנובע מתפיסת החורבן והגאולה היהודית ומהווה אנטי-תיזה לעמדותיה של הסיפורת הצברית.

תוכן העניינים:

• הקדמה (עמ' 9־10)
• הנחות יסוד לעיון בנושא הגבורה (עמ' 11־46)
• חיפושי הגיבור והרומאן ההיסטורי (עמ' 13־14)
• הגיבור היהודי בסיפורת העברית של המאה ה-20 (עמ' 15־18)
• גיבור מהו (עמ' 18־28)
• הגיבור היהודי בסיפורת העברית של המאה ה-20 (עמ' 28־34)
• דרך אחרת (עמ' 34־36)
• אי הרלוואנטיות של הסיפורת כתחזית לקיומו של עם ישראל (עמ' 36־42)
• פרק נחמה (עמ' 42־46)
• "החי על המת" <ספרו של אהרן מגד> (עמ' 47־90)
• מיהו גיבור דורנו? (עמ' 48־49)
• המדיום האמנותי הנכון להתמודדות עם נושא הגבורה (עמ' 49־50)
• שלוש מיתות (עמ' 50־54)
• דמותו של דוידוב (עמ' 54־65)
• יחסו של יונס לדוידוב (עמ' 65־70)
• מרתף האמנים כביטוי של שלילה (עמ' 70־75)
• הגיבור והספרות העברית (עמ' 76־79)
• סתירת המיתוס-הפרטי כחיסול הגבורה (עמ' 79־81)
• המיתוס הפרטי ו"תסביכי האב" של המספר (עמ' 81־86)
• דוידוב כדמות טרגית (עמ' 86־90)
• "מותו של אורי פלד" <ספרו של שמאי גולן> (עמ' 91־122)
• אורי והאל (עמ' 92־94)
• ידידות כקנה מידה (עמ' 94־99)
• תפיסת הצבא של פלד (עמ' 99־101)
• למידה או הבנה (עמ' 102־103)
• הגברת עצמון (עמ' 103־106)
• ההיסטוריה כאנטי בבואה של השק"ם (עמ' 106־108)
• סוף סוף – גיבור (עמ' 108־109)
• פרופסור קינדרמן (עמ' 109־112)
• הערות על אסנת (עמ' 112־113)
• יואל, החייט מנחלת-חסד (עמ' 113־122)
• "אגדות המקום" <ספרו של צבי לוז> (עמ' 123־129)
• "הקרב" <סיפורו של יריב בן אהרן> (עמ' 130־163)
• משה ויהודית (עמ' 134־139)
• אבי משה (עמ' 139־141)
• משה ויחסיו לעמוס מפקדו (עמ' 142־145)
• עמוס גרובר (עמ' 145־149)
• מוטקה נויגר (עמ' 149־151)
• חיסול שבויים (עמ' 151־153)
• איזונו של מוטקה (עמ' 153)
• המלה הגסה (עמ' 154)
• טעמה של מלחמה (עמ' 154־156)
• הגיבור וההוויה האבסורדית (עמ' 156־158)
• משולם ברגמן (עמ' 158־160)
• מעשה זוועה (עמ' 160־163)
• "פצעי בגרות" <ספרו של חנוך ברטוב> (עמ' 164־192)
• אי-שותפותו של היהודי בהיסטוריה (עמ' 165־167)
• חישוף הזהות (עמ' 167־168)
• מיסדר הזיהוי (עמ' 168־174)
• טיבה של אימפוטנציה (עמ' 174־177)
• מועקתו של אלישע (עמ' 177־178)
• נקמה יהודית (עמ' 178־182)
• המספר והווית ארץ-ישראל (עמ' 183־187)
• המים השחורים (עמ' 187־189)
• מראות השתייה והפגישות ביהודים (עמ' 189־192)
• "אחרונים על הרכס" <על ספרו של יצחק טישלר> (עמ' 193־209)
• מקורה של תחושת התבוסה (עמ' 196־197)
• "ישמעאל טמבל" (עמ' 198־199)
• גבורת הפרט (עמ' 199)
• גבורתו של רובקה (עמ' 200־201)
• עבדול (עמ' 201־203)
• עבדול והחטאים הקטנים (עמ' 203־204)
• המספר והשאלה הערבית (עמ' 205־206)
• אבי המספר (עמ' 206־209)
• "יומו האחרון של דני" <על ספרו של מתי מגד> (עמ' 210־221)
• במבחן הערכים המוסריים (עמ' 214־219)
• המפקד (עמ' 220־221)
• הערות לתפיסת העקידה בספרות העברית במאה ה-20 (עמ' 222־230)
• בין אבל להנצחה : עיונים בסיפורים "הסימן" ו"לפי הצער השכר" לש"י עגנון (עמ' 231־248)