שלמה מנדלקרן, משורר עברי ומחבר הקונקורדנציה לתנ"ך. נולד בעיירה מלינוב [Mlynov] בפלך ווהלין בט"ז בניסן תר"ו, 12 באפריל 1846 וקיבל חינוך מסורתי מקיף. לאחר מות אביו בשנת 1860, בהיותו בן שש-עשרה. יצא להמשך לימודיו בעיר דובנא, ותקופת-מה שהה גם בקוצק שבפולין, בה למד קבלה וחסידות בחברת ר' דוד, בנו של ר' מנחם-מנדל מקוצק. מתחילת שנות הששים נמשך ללימודי חול והחל לשלוח מאמרים לעיתונות העברית. ב-1865 יצא ללמוד בבתי המדרש לרבנים, תחילה בז'יטומיר ואחר כך בווילנה, שם התקרב למשורר אד"ם הכהן לבנזון. בחסותו ובברכתו של אד"ם פרסם את ספר שיריו הראשון, הפואמה המקראית "בת שבע" (1866). באותה שנה הוסיף עליו אסופת מכתמים סאטיריים בשם "חצים שנונים", וכן תרגום עברי של הסיפור "עזרא הסופר" מאת לודוויג פיליפסון.
לאחר שהוסמך ב-1868 כרב מטעם הממשלה המשיך מנדלקרן במסלול לימודים ארוך ומגוון והוכתר בשלושה תארים אקדמיים: במחלקה ללשונות המזרח של אוניברסיטת פטרבורג, במחלקה למשפטים באוניברסיטת אודסה, ובאוניברסיטת יֶנה בגרמניה שזיכתה אותו בתואר דוקטור על דיסרטציה בנושא מקראי. בתקופת לימודיו בפטרבורג חיבר על-פי הזמנתה של "חברת מרבי השכלה" ספר מקיף על ההיסטוריה הרוסית ("דברי ימי רוסיה", שלושה כרכים, 1875). בשנת 1873 קיבל משרת רבנות באודסה. ב-1880 נאלץ להתפטר ממשרתו ולעזוב לצמיתות את רוסיה, לאחר שהכשיל בזדון את עורכי השבועון "המליץ" בפרסום ידיעה כוזבת על עלילת-דם שלא הייתה ולא נבראה, וגרם בכך לסגירתו הזמנית של העיתון על-ידי הצנזורה. מ-1880 חי בלייפציג, מרכז ההדפסה וההוצאה לאור בגרמניה דאז, והתמסר לעבודה ספרותית ענפה.
בין חיבוריו מתקופת לייפציג: אסופת שיריו "שירי שפת עבר" בשלושה כרכים (1882; 1889; 1901); תרגום ה-Hebrew Melodies של ביירון לעברית ("שירי ישורון", 1890); תרגום משלי לסינג לרוסית (1885); תרגום הרומן "אהבת ציון" של אברהם מאפו לגרמנית (Tamar, 1885, בהשמטת שם המחבר); ספר דקדוק של הלשון הרוסית (1884) ומילון רוסי-גרמני (1895). אך חיבורו העיקרי, בו שיקע כעשרים שנות עבודה, הייתה הקונקורדנציה לתנ"ך "היכל הקודש" (1896, וכן בגירסה מקוצרת בשם "תבנית ההיכל", 1897). עמל הפרך בהכנת הקונקורדנציה ערער את בריאותו הנפשית והגופנית, ובשנותיו האחרונות היה שבר-כלי ונזקק לאשפוזים תכופים. בכל זאת השתתף ב-1897 בקונגרס הציוני הראשון, ולאחר מכן יצא לארצות הברית (1899־1901) לשם הפצת הקונקורדנציה. בעת ביקור בווינה הוא חלה ונפטר בבית החולים היהודי בעיר בט"ו באדר ב' תרס"ב, 24 במארס 1902. והובא לקבורה בלייפציג.
כמשורר השתייך מנדלקרן באופן מובהק לחבורת משוררי "חיבת ציון". הוא גילה נטייה עקבית לשירה סיפורית, השואבת את חומריה מן התנ"ך וההיסטוריה היהודית, וכן מאירועים אקטואליים כגון פרעות 1881 ברוסיה. הוא היה מן המשוררים העברים הראשונים שאימצו את ז'אנר הבלדה, המגלגל במוטיבים על-טבעיים, ואסופת שיריו כוללת גם תרגומים חלוציים מן השירה הרוסית, הגרמנית והאנגלית. עם זאת, הוא זכור בעיקר בזכות מפעל חייו, הקונקורדנציה "היכל הקודש". שכלוליה, בהירותה, יסודיותה ונוחות העיון בה חיבבו את הקונקורדנציה על דורות של קוראים, והיא זכתה לשימוש אינטנסיבי עד שלהי המאה העשרים.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה, Jewish encyclopedia]

ביבליוגרפיה:
הלל ברזל, "פרק שביעי: תנ"ך והיסטוריה", שירת חיבת ציון, תל-אביב 1987, עמ' 163-226.
יוסף קלוזנר, "ד"ר שלמה מאנדלקרן", היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ה, הוצאת אחיאסף, ירושלים 1955, עמ' 243-255.
Hans H. Wellisch, “Hebrew Bible Concordances, with a Biographical Study of Solomon Mandelkern”, Jewish Book Annual, Vol. 43, 1985, pp. 56-91.

ספריו:

• ספר היכל הקדש : הלא הוא קונקורדנציא עברית וארמית : ערוכה בכל ושלמה לספרי תורה, נביאים וכתובים ... : כל אלה נעשו בתכלית הדיוק על־פי המסורה הגדולה ולפי סדר כתבי הקדש המקבל בישראל וחברו יחדיו עם תרגום רומי והערות בשפת־עבר (Lipsiae : Veit et Comp.,  שנת כי ה'בית' א'שר' א'ני בונ'ה ג'דול והפלא' [לפ"ג, תרנ"ו] 1896)

עריכה:

על המחבר ויצירתו: