אברהם פרימן נולד בעיירה
טרוסטינֶץ שבפודוליה, בדרום-מערב אוקראינה לאביו יוסף-צבי פרימן שהיה
מעשירי העיירה ולאמו שיינה-אטיה (שיינדל). פרימן למד לימודי תורה וכן השכלה
חילונית. בהשפעת מורו, מרדכי-צבי אלכסנדר נטה גם ללימודי ספרות עברית וקרא
בענין רב מכתבי דוד פרישמן, י"ל פרץ, מ"י ברדיצ'בסקי, י' ברשדסקי, י"ח
ברנר, א"א קבק וכן מאמריהם של אחד-העם ושמעון ברנפלד. בסוף 1905 הגיע גל
הפוגרומים ששטף את רוסיה גם לעיירתו של פרימן. בעשור שלפני המהפכה הרוסית
מבקר א' פרימן באודיסה, בה למדו אחיותיו בגימנסיה. פרימן קושר קשרים עם ח"נ
ביאליק ומביא לפניו את ביכורי פרי עטו בפרוזה ובשירה. ב-1909 פורסם שיר
אהבה פרי עטו ב"השלוח", שיר שניכרת בו השפעתם של ז. שניאור ויעקב כהן.
ב-1917 עבר פרימן לישיבת קבע באודיסה והוא מהדק קשריו עם ח"נ ביאליק
שהדריכו ויעץ לו בלימודיו ובכתיבתו. בשנות מלחמת-האזרחים חזר פרימן מאודיסה
לעיירת מולדתו, ובי' באייר תרע"ט, 10 במאי 1919, כנופיות איכרים פרצו אל
העיירה וערכו טבח ביהודיה. בין ארבע מאות ההרוגים ביום זה נמנו, כנראה, גם
אביו, שני אחיו ואחותו הצעירה. לזכרם הקדיש את ספרו "1919". בשנות העשרים
החל לכתוב את יצירת חייו, הרומן "1919". ב-1926 עבר לאודיסה ויצר קשרים
מחוץ לרוסיה עם סופרים עברים, כמו שאול טשרניחובסקי ויעקב פיכמן ופרקים
מספרו פורסמו ב"העולם". ב-1931 יצא לאור בהוצאת שטיבל בתל-אביב החלק הראשון
של הרומן. באודיסה מצא פרימן פרנסתו כסוכן, מוכר ספרים של הוצאת-ספרים
רוסית-סובייטית וכן כמורה פרטי לעברית. באותו זמן פורסמו חלקים נוספים מתוך
ספרו ב"מאזנים" וב"גליונות". בשנות השלושים התדרדר המצב הכלכלי באודיסה
וחייו בעיר הרעבה היו קשים ומרים. באותם ימים קשים לא הפסיק פרימן את קשריו
הספרותיים וסיפורים פרי עטו נתפרסמו בכתב העת "גליונות". בתמוז תרצ"ד, יוני
1934, נאסר פרימן על ידי הבולשת המדינית, אך הוא שוחרר כעבור זמן-מה.
ב-1935 החליטה הוצאת שטיבל בתל-אביב להוציא לאור את החלק השני של הרומן
"1919" ובאותה שנה הוחלט להעניק לו את "פרס ביאליק" מטעם עירית תל אביב על
ספרו. באוגוסט 1936 נאסר מחדש והוגלה לעיר קאמישלוב שמעבר להרי אוראל. לאחר
10 שנים הותר לו לחזור לאוקראינה והוא מצא משרה באחד המוסדות הממשלתיים.
ב-1953 התרופפה בריאותו והוא לקה בשטף-דם במוח ובדצמבר 1953 נפטר.
[עודכן לאחרונה: 28VIII2016] |