משה סתוי (סטבסקי)  נולד באנטופול, בלארוס, בא' באדר תרמ"ד, 27 בפברואר 1884 לאביו יעקב שמואל ואמו, חיה ריבה (לבית ליפשיץ). קיבל חינוך מסורתי בחדר והשכלה חילונית בבית ספר עממי. בגיל 15 עבר עם הוריו לקרמנצ'וג, שם עזר לאביו בעבודתו כטוחן וסוחר תבואה. את סיפוריו הראשונים כתב ביידיש ב-1904 בהיותו באלכסנדרוב בעסקי אביו. בשנים 1907־1911 שהה בוארשה כסוחר תבואה, תוך שהוא עובר בהדרגה לכתיבה ספרותית-עתונאית ביידיש ואחר-כך בעברית. ב-1911 עלה ארצה. היה פקיד בגימנסיה "הרצליה" והמשיך בעבודתו הספרותית. במלחמת העולם הראשונה היה שומר וחקלאי בבאר-טוביה, בן-שמן ופתח-תקוה. באותה תקופה חי הרבה במחיצת הערבים והאזין לשיחותיהם, ששימשו חומר לרבים מסיפוריו. ב-1922 הקים משק-פרות בתל-אביב. כעבור 10 שנים התמסר לכתיבה ולמחקר בלשני. סתוי היה הסופר העברי הראשון לילדים שמיקד את עיקר כתיבתו, בעיקר בתקופת יצירתו הראשונה, בתיאור היחסים 'האינטימיים' שבין הילד וחית הבית. סיפורים אלה הצטינו באוירתם האוטנטית, בזיקתם לטבע, בכושר-חדירה מקורי ובמזיגה של ליריקה והומור רך. בארץ נוספו אל נושאי כתיבתו הווי הכפר והפולקלור המזרחי (על סיפוריו המזרחיים חתם בפסבדונים 'מ. אבו-נעמן'). משה סתוי נפטר בתל-השומר בי"ד בתמוז תשכ"ד, 24 ביוני 1964 ונטמן בבנימינה.
[מקורות: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה]

ספריו: