זיוה שמיר. הניגון שבלבבו
: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק
/ זיוה שמיר. -- תל אביב : ספרא, בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.
316 עמ'. The solitary harper : Bialik's short lyrics :
personal and national aspects / Ziva Shamir
בראשית דרכו גינה חיים נחמן ביאליק את הליריקה "הריקה" והרגשנית של משוררי דור חיבת ציון, המתלוננים על לִבּם "הנקרע לגזרים" או על כינורם "הנשבר לרסיסים". בהשראת הגותו של גתה, חשב המשורר הצעיר שרק חיבורו של שיר סיפורי רב ממדים עשוי להיחשב הישג פיוטי ראוי לשמו.
לימים גילה ביאליק שאף הוא אינו יכול להתנזר משירי דמעה ואנחה, וביקש לברוא בשיריו דמעה חדשה – "דמעה נאמנה" – שבכוחה לעורר את הלבבות מאדישותם.
הוא גם גילה במאוחר את "סוד הצמצום". בעקבות משוררים כדוגמת לרמונטוב, שילר, היינה ובודלר, החל בחיבורם של שירים ליריים קצרים ומעובי משמעות. שיריו אלה ("לא זכיתי באור מן ההפקר", "לבדי", "הכניסיני תחת כנפך" ועוד) היו ועודם פסגותיה של הליריקה העברית - אבני חן שאפשר להפוך ולהפוך בהן מבלי להגיע לסוף חקרן.
הספר הניגון שבלבבו מתחקה אחר דרכו של ביאליק אל השיר הלירי הקצר, ובוחן מהלכיה של דרך זו. אגב כך נבחנת גם דמותו של "האני" הדובר בשירים אלה. באמצעותה הציג ביאליק דיוקן עצמי מעורר הזדהות, אך גם דיוקן קולקטיבי של היהודי הארכיטיפי – יושב-האוהלים והנודד – שבכל דור ובכל אתר.
זיוה שמיר, מבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללת סמינר הקיבוצים. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג באוניברסיטת תל-אביב. רוב ספריה מוקדשים לעיון ביצירות ביאליק ואלתרמן. המחַברת זכתה בפרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
תוכן העניינים:
פרק ראשון: חידת ביאליק
: דברי מבוא (עמ' 9־28)
פרק שני: תנים וכינור : דרכו הנפתלת של ביאליק אל השיר הלירי הקצר
(עמ' 29־44)
פרק שלישי: בלב קרוע לעשרה קרעים : בין הדוקומנטרי לבדיוני באיגרות
"האוטוביוגרפיות" (עמ' 45־63)
פרק רביעי: עתה זקנתי, סר כחי : שיר פרסונלי או שיר של פרסונה ספרותית?
עיון בשיר "אל הציפור" (עמ' 65־83)
פרק חמישי: אל בית אמי וערישת מולדתי : שיבה אישית ושיבה קולקטיבית
בשיר "משוט במרחקים" (עמ' 85־93)
פרק שישי: השיבה המאוחרת : עיון בשיר האישי-הלאומי "בתשובתי"
(עמ' 95־107)
פרק שביעי: פיתויה של נערה פתיה : פרודיה על מוסכמות השירה בשיר הפיתוי
"נושנות" (עמ' 109־118)
פרק שמיני: המיית כינור ותרועת חצוצרה : עיון בשיר הלירי-ההגותי
"שירת ישראל" (עמ' 119־132)
פרק תשיעי: זר לא יבין זאת : "ביום קיץ, יום חם" : שיר לירי או מערכון
דרמטי? (עמ' 133־161)
פרק עשירי: עם גילוי "סוד הצמצום" : על צמד שירי האהבה "הלילה ארבתי" ו"רק
קו שמש אחד עברך" (עמ' 163־177)
פרק אחד-עשר: הוא לבדו עומד כאן : על שירו של ביאליק "לבדי" כמקרה בוחן של
סגנונו האישי-לאומי (עמ' 179־198)
פרק שנים-עשר: גלגולו של ניצוץ : עיון ב"לא זכיתי באור מן ההפקר"
(עמ' 199־209)
פרק שלושה-עשר: להוציא ישן מפני חדש : בליל ז'נרי בשיר "גבעולי אשתקד"
(עמ' 211־222)
פרק ארבעה-עשר: אדרת הארגמן שהפכה לאדרת טלאים : עיון בשיר הסתיו "הקיץ
גווע" (עמ' 223־232)
פרק חמישה-עשר: כוכב, כוכבי, איה בית אבי? : עיון בשיר "הכניסיני תחת כנפך"
(עמ' 233־242)
פרק שישה-עשר: ואני - קרוב הייתי לאהבה : עיון בשירים "איך?" ו"ציפורת"
(עמ' 243־250)
פרק שבעה-עשר: בסתיו חייו : יסודות אישיים ולאומיים בשיר הילדים הלירי
"בנכר" (עמ' 251־261)
פרק שמונה-עשר: שבטים, עלים - נופלים חללים : עיון בשיר הלירי הקצר "צנח לו
זלזל" (עמ' 263־273)
פרק תשעה-עשר: עקבות פעמיך וצלך : עיון בשיר הפרדה "לנתיבך הנעלם"
(עמ' 275־283)
פרק עשרים: המשורר הסוחר והמתבודד הנודד : תמורות בדמות ה"אני" הדובר
ביצירת ביאליק (עמ' 285־308)
ביבליוגרפיה (עמ' 309־310)
מפתח (עמ' 311־316)
הניגון שבלבבו 