זיוה
שמיר.
המשורר, הגבירה והשפחה : ביאליק בין
עברית ליידיש / זיוה שמיר. -- תל אביב : הוצאת ספרא בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013.
359 עמ'. The Minstrel, the Mistress and the Maid
: Bialik between Hebrew & Yiddish / Ziva Shamir
ביאליק מעולם לא התלבט באיזו
שפה לבחור כשפת יצירה. מראשית דרכו בחר לכתוב עברית בלבד, עד אשר ידידו י"ח רבניצקי
החל לערוך מאסף ביִידיש – דער יוּד – וביקש מהמשורר שיר לעיתונו. עיתון חדש זה
ביקש לִפנות אל המוני בית ישראל ולרכוש את אהדתם במאבקו של אחד-העם על כתר ההנהגה
של התנועה הציונית. בקשתו של רבניצקי, מבקר ועורך אנין טעם, רֵעו ויד-ימינו של
אחד-העם, נתנה לביאליק את ה"הֶכשר" לכתיבת שירים בשפה שלא זוהתה עם שפת השירה "בת
השמים", אף לא זוהתה כשפתם של החוגים הציוֹניים. הִלכי רוח רומנטיים, שהעלו על
נס את "האדם הפשוט",וכן צורכי השעה "הבוערים" העניקו גושפנקא ליִידיש כשפת יצירה
לֶגיטימית.חושיו של המשורר אותתו לו שהיצירה ביִידיש פתחה לפניו קשת ססגונית של
אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו באותה עת, ועד מהרה כתב במקביל בשתי הלשונות
גם יחד. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימבּיוֹזה הזאת, שביאליק תיארהּ כיחסי "רות" ו"נעמי".
שיריו העבריים הפכו "פשוטים" ו"עממיים" יותר, ואילו יצירתו ביִידיש זכתה בשירי
נבואה וחזון, מלאי פָּתוס מקראי. ביאליק כתב ביידיש עשרים שירים בסך-הכול, אך אחדים
מהם הפכו לשירים מוּכָּרים ומוּשָׁרים, שהשפיעו על ההתפתחות של שירת יידיש המודרנית.
בשנות המלחמה והמהפכה, משהבין ביאליק כי הכתיבה ביִידיש פירושה הזדהות עם
הציבור המבכּר את המהפכה הרוסית על המהפכה הציונית, ואינו מחפש גשר ביניהן, פסק
לחלוטין מלכתוב ביִידיש לאחר עשרים שנות יצירה דו-לשונית
תוכן העניינים:
פתח דבר (עמ' 7־14)
פרק ראשון: בין לשון האבות ללשון האימהות : ביאליק כסופר דו-לשוני
(עמ' 15־39)
פרק שני: בשפה בלולה ישוררו : ההטרוגניות של לשון יידיש – יתרון או חסרון?
(עמ' 40־78)
פרק שלישי: תמורות ביחסו של ביאליק לחסידות : על הניסיון הכושל לכתוב שיר
ראשון ביידיש (עמ' 79־114)
פרק רביעי: בנתיב הייסורים הנצחי : על "נאָך איַין יאָרהונדערט" – בכור
שיריו של ביאליק ביידיש שראה אור בדפוס (עמ' 115־131)
פרק חמישי: יש לי גן : "מיַין גאָרטן" : שיר מורכב ומחוכם המתחפש למונולוג
טריוויאלי "מפי העם" (עמ' 132־153)
פרק שישי: בן-אדם, קום ברח המדברה : על "אִין שחיטה-שטאָט" ("בעיר ההרגה")
ועל סביבותיו (עמ' 154־180)
פרק שביעי: כחרס הנשבר : על שירי התוכחה הכמו-נבואיים: "דאָס לעצטע וואָרט"
ודָבר" (עמ' 181־213)
פרק שמיני: שירי טבע "תמימים" כאלגוריות פוליטיות מתוחכמות : עיון בשיר
"ערב פרילינג" (בטרם אביב) ובמחזור "משירי החורף" (תרס"ד) (עמ'
214־230)
פרק תשיעי: המו גלים : על "ים לידער" – גלגול אישי ביידיש של שירי הים
של ר' יהודה הלוי (עמ' 231־247)
פרק עשירי: פשוט לכאורה, מורכב כהלכה : "שיר-העם" של ביאליק "תרזה יפה":
עברית, יידיש, גרמנית (עמ' 248־272)
פרק אחד-עשר: בין כנות להתחכמות : "היא יושבה לחלון": תרגום מילולי של
שיר-עם ביידיש או יצירת מקור? (עמ' 273־295)
פרק שנים-עשר: יצאו במחולות וימחאו כף : "מחולת המוות" בשירי ביאליק -
ביידיש ובעברית (עמ' 296־313)
פרק סיכום: הדלות שרקה בארובה : מימוש והמחזה של פתגמי יידיש בשירי ביאליק
(עמ' 314־340)
