שמואל יוסף עגנון (1888־1970)

Shmuel Yosef Agnon


דב סדן.
     על ש"י עגנון : כרך מסות ומאמרים / דב סדן. – מהדורה חדשה והיא מורחבת – תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד , תשל"ט 1978.
    228 עמ'.

שלש הערות
א.    לפני כעשרים שנה, עם יובל השבעים לש"י עגנון, כינסתי כמעט כל מה שכתבתי ופרסמתי עליו, והוצאת הקיבוץ המאוחד ראתה להוציאו במגילת ספר: "על ש"י עגנון – מסה עיון וחקר"  (תשי"ט) ובדברי הרישא הקצרים ובדברי הסיפא הקצרים מהם פירשתי ענין הספר, צירופו ומסיבותיו. צרכה של ההוצאה הזאת ניכר בתפוצתה – וסימנך שלוש הדפסותיו מאמהות הדפוס (האחרונה בשנת תשל"ג). אולם בינתיים הבשיל הצורך בהרחבתו של הספר, והטעם כפול – המחבר הוסיף ספרים על ספריו הקודמים, מהם שפרסם בחייו מהם שפרסמו יורשיו, ובעקביהם נדרשו מבקריו וחוקריו לתוספת ביקורת וחקר, בין על דרך ההמשך של פעתוח דעתם ודעותיהם, בין על דרך החידוש וההפיכה, ולפי שנעניתי לאותה דרישה גם אני, נוספו דברים על דברי הקודמים, ואמרתי לכללם במהדורה מורחבת.
ב.    אבל ההרחבה, שפירושה כלילת כל שכתבתי בו בש"י עגנון, לאחר צאת המהדורה הקודמת, חייבה חלוקה אחרת של הספר – כרך המסות והמאמרים לחוד, וכרך העיונים והמחקרים לחוד. והנה הכרך הראשון מונח לפני הקטרא, ואקוה כי לא תרחק השעה ואף הכרך שלאחריו יונח לפניו. אף אומר, כי החלוקה הזאת יפה לגופה ולגופי. לגופה – חוקת המסה לעצמה וחוקת החקר לעצמה, – גם הגישה שונה, אף האמצעים שונים. לגופי – אף אם האחדות הפרסונאלית של מסאי וחוקר טמונה בה סכנה של הסגת-גבולות, הרי מחובתו של בעל שתי הרשויות לקיים רשות בגבולה, ותודעת ההפרדה יאה לה סימן ההפרדה, ולעניננו – רשות וכרכה, רשות וכרכה.
ג.    ואקווה, כי קהל הקוראים יחזיק לה להוצאת הקיבוץ המאוחד טובה על שנטלה עליה את המהדורה החדשה והמורחבת, ובכלל מחזיקי הטובה, ומצד-מה בראשם, אף אני, האומר חן חן להוצאה ולעובדיה, ובמיוחד לידידי ידידיה פלס שהפקיח את עינו לטובה על ספרי למראשית סדירתו עד אחרית דפיסתו. ויבורך הוועד הציבורי להוצאת כתבי, על מוסדיו ואישיו, ואל תהא ברכת כהן הדיוט קלה בעיניהם.
    ירוש"תו אייר תשל"ח

תוכן העניינים:

  • שלש הערות (עמ' 5)

  • I
  • עם ארבעת כרכיו הראשונים (עמ' 9־27)
  • מבוכה וגלגוליה (עמ' 28־31)
  • מבית לפשטות (עמ' 32־35)
  • סיפור על "סיפור פשוט"  (עמ' 36־40)
  • קונצפט למכתב ברכה (עמ' 41־48)
  • מעגל ובחינתו (עמ' 49־52)
  • ועוד זאת (עמ' 53־56)
  • לענין ספר המעשים (עמ' 57־64)
  • על טיפה אחת (עמ' 65־67)
  • אבן החכמים וגלילתה (עמ' 68־76)

  • II
  • מעשה מטפחת (עמ' 79־87)
  • אגדת שבעה ושבע (עמ' 88־102)
  • סיפור מפנים לסיפור (השלמה לאגדת שבעה ושבע) (עמ' 103־107)
  • בעבור נעלים (בין אגדה להלכה) (עמ' 108־111)
  • מורד ומעלה (עם הסיפור "השנים הטובות")  (עמ' 112־118)
  • בינינו לבינם (עמ' 119־135)

  • III
  • בין פרנס לחתולו (עמ' 139־143)
  • מסורת ומבחנה
    מאמר א. ניסוי ביאור במטבע ארוך
        פרק ראשון: והיה המישור לעקוב (עמ' 144־149)
        פרק אחרון: והיה העקוב למישור (עמ' 150־157)
    מאמר ב: ניסוי בירור במטבע קצר : מנוסח לנוסח (עמ' 158־163)
  • רומן – ברו ותוכו
    מאמר א: בין חומר ללבינים (עמ' 164־168)
    מאמר ב: בין מנפרד הרבסט לשירה (עמ' 169־179)
  • זימון, אפיו וענינו : על "בחנותו של מר לובלין" (עמ' 180־189)

  • IV
  • אזרח-הבירה
    מאמר א: עדות בישורון (עמ' 193־194)
    מאמר ב: בכבודה של ירושלים (עמ' 195־199)
  • לעגנון – שי : דברים במסיבה בבית נשיא-ישראל (עמ' 200־203)
  • בין שיבה לגבורות (עמ' 204־206)
  • בשבחם של שושבינים : דברים בבית נשיא בירושלים (עמ' 207־209)
  • למשמעה של תשובה אחת : דברים לזכרו של ש"י עגנון באקדמיה ללשון העברית (עמ' 210־212)
  • בין מספר למבקרו
    מאמר א: הנחת תשתית וביאורה (עמ' 213־216)
    מאמר ב: עם הפרס לזכרו (עמ' 217־222)

  • לוח השמות (עמ' 223־227)
קישורים:
  • טקסט מלא

עודכן לאחרונה: 30 באפריל 2020

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף