איריס אליה כהן, ילידת 1969, יוצרת רב תחומית, בת להורים יוצאי חבל קוצ׳ין בהודו אשר עלו ארצה ב-1953. נולדה בכפר יובל וגדלה ביסוד המעלה. למדה בבית הספר המקיף ׳דנציגר׳ בקריית שמונה. שירתה כמורה חיילת ב׳כפר הילדים׳ בכרמיאל. את לימודי התואר הראשון בריפוי בעיסוק עשתה באוניברסיטה העברית. כיום עוסקת בכתיבה, פיסול, קדרות ותיאטרון חזותי. נשואה ואם לארבעה, מתגוררת בקריית טבעון.
    ספר ביכוריה, הרומן מַכְּתוּבּ (2010) זיכה אותה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת-גן לספרות. הרומן הוא סיפור סוחף של אהבה ובגידה, שחודר באורח נוקב לעולמן של דמויות מורכבות ולא צפויות. זהו רומן מלא חיים ומרגש שנכתב בקפדנות ובדיוק מופלגים. הוא משרטט באורח מופלא את המרחב הישראלי על מתחיו וצבעוניותו האנושית, כמו גם את נופי האדמה והצומח, מבלי לגלוש לרגע לסנטימנטליות. ומעל הכל, מעמיד ייצוגים וירטואוזים של ארוטיקה ואינטימיות שמעטים כמותם מצויים בספרות הישראלית.
    בספרה השני, דושינקא, נשמה (2013),  מוצאת הדס את עצמה, בערב יום הולדתה ה-34, ב״בַּבּוּשְׁקָה״, מועדון בעיר התחתית של חיפה, בחברת שלושה גברים זרים. חודש קודם ביטל אושרי, מי שעתיד היה להיות בעלה, את החתונה, שכבר נקבע לה מועד ואולם אירועים, מבלי להסביר לה מה קרה ומדוע. כאב צורב ורעב חסר פשר דוחפים את הדס לעשות מעשה שעתיד להיות התחנה הראשונה במסעהּ לאורך הארץ ולעומק הלב, המבקש תיקון. דושינקא, נשמה היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2013.
    ספר הפרוזה השלישי גַלְבִּי העוסק בפרשת ילדי תימן (הוצאת ידיעות אחרונות) הפך מיד עם צאתו לרב מכר, היה מועמד לפרס ספיר 2016 ונבחר לאחד מעשרת הספרים הטובים של 2016 בעיתון הארץ. גבר אישה ציפור (2018), ספר הפרוזה הרביעי של אליה כהן, הוא רומן קצר על אהבה גדולה וארוכת שנים שנדמה כי יד הגורל העלומה היא שמובילה אותה, מושכת ומרפה, מקרבת ומפרידה, ולפרקים אף מוחקת וכותבת אותה מחדש.
    בנוסף לספרי הפרוזה, איריס אליה כהן פרסמה מספר ספרי שירה (שחרחורת, 2014; פלא, 2017; מכתבים מהאגף הסגור ורצח בהסכמה, דצמבר 2021) וכן מספר ספרי ילדים.

מקורות: אתרה של איריס אליה כהן, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה
[צילום: לילך הברמן]

• מכתוב - הקדימון