נוית בראל נולדה וגדלה באשקלון, בת להורים יוצאי לוב שעלו לישראל ב-1949 ושכלו את בנם בכורם במלחמת יום הכיפורים. למדה בבית הספר התיכון "אורט" ע"ש הנרי רונסון. למדה פסיכולוגיה וספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן ובוגרת החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר מוסמך (בהצטיינות יתרה) בספרות מאוניברסיטת תל אביב. משמשת כמנהלת מחלקת הספרות הישראלית בהוצאת הספרים "ידיעות ספרים".
    ב-2004 החלה לפרסם שירים בכתבי עת לספרות. ספר שיריה הראשון, רֹשֶם, ראה אור ב-2005 בהוצאת גוונים. זו שירה המשרטטת מציאות קיומית אפופת מתיחות בין זיכרון לשכחה, בין השפע האינסופי שבבסיס ההוויה למסגרת המוגבלת שבה ניתן להביע אותו באמירה פואטית. תהליך הכתיבה רומז להתכנסות פנימה ולעתיד מצמצם: כאשר ה"אני" יהיה ליצירה, הוא יהפוך לעיקרון טכנולוגי קר.
    שירתה מאופיינת בנימה לירית, המתבררת כמעטה המכסה על תכנים נוקבים של מחאה פוליטית וחברתית נגד האלימות המשתוללת מכורח מעשה הכיבוש. היא מכוונת הן למדיניות מקבלי ההחלטות והן לאזרחים, שעבורם הצידוק למעשה המלחמה עשוי להתמצות בקורת הרוח שבמתיקות הנקמה. זהו קול שירי שאינו מסתפק בהצגת העוול ובביטוי רגשות הזדהות וחמלה כלפי המקופחים, אלא מתחייב לפעולה של התנגדות.
    ב-2011 הוציאה ספר שירים נוסף, ממש. השירים בספר זה מאופיינים בנימה סבוכה וחידתית המקשה על פענוחם. התמות המרכזיות קשורות לשאלות קיומיות, למסורת ולזהות. על ספרה זה זכתה בפרס רמת גן לספרות ליצירת ביכורים, אולם ויתרה עליו כשהתברר שמדובר בספרה השני. היא כלת פרס ראש הממשלה, פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול, לשנת תשע"ז 2017.
    תירגמה משיריהם של ט"ס אליוט, אדריאן ריץ', ליאן או'סאליבן והרולד פינטר.
    נוית בראל נשואה לשני גרשי ומתגוררת בתל-אביב.

[נכתב בידי יובל פז, עבור  'לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים']
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]
[צילום: מוטי קיקיון]