אברהם
משה לונץ נולד בקובנה, ליטא, בכ"ה בכסלו תרט"ו, 16
בדצמבר 1854. קיבל חינוך מסורתי ולמד עברית ולשונות
זרות. ב-1869 עלה לירושלים עם הוריו ולמד בישיבת "עץ
חיים", המשיך בלימודי חול ונמשך גם לספרי השכלה. התקרב אל ישראל דב
פרומקין, ועמו ייסד חוג למשכילים וספריה בירושלים
(1873־1874). בשל כך רדפוהו קנאים מאנשי היישוב הישן ואף ביקשו
לקפחו מתמיכת הישיבה. ב-1873 החל מותח ביקורת על
סדרי החלוקה והממונים עליה, אם כי לא הפך ליריב קבוע להם, וכאשר תקף גרץ את
היישוב הישן בירושלים, יצא לונץ כנגדו במאמר חריף.
את חייו הקדיש לידיעת ארץ-ישראל. כבר ב-1876 פירסם
מורה דרך לירושלים בשם "נתיבות ציון וירושלים", נסיון עברי ראשון מסוגו. ב-1879
נתעוור, אך אסונו לא מנעו ממנו מלהמשיך בתכניותיו. בהיותו בווינה, לצרכי
ריפוי, התקשר עם פרץ סמולנסקין – שעמד אז בראש מחלקה עברית של בית דפוס
גדול – בדבר הדפסת שנתון לידיעת ארץ-ישראל, והקובץ הראשון שנקרא "ירושלים",
הופיע ב-1882. 13 כרכים כאלה
ראו אור. הכרך הראשון כמעט כולו מפרי עטו של לונץ הוא, ובו – בין השאר –
תיאור מקיף של מצבה של ארץ-ישראל וירושלים, והצעות להטבת מצב זה. הכרך השני
(1887) הופיע בדפוסו של לונץ עצמו, אותו הקים
לפרנסתו. בקבצי "ירושלים" השתתפו חוקרים מפורסמים רבים; ואף כי ערכם,
בהשוואה לקבצים בידיעת ארץ-ישראל בשפה האנגלית, הצרפתית והגרמנית הוא דל,
רב מאד ערכם מבחינת החומר העברי לקדמוניות היישוב היהודי בארץ-ישראל.
בתרנ"ה החל לפרסם את "לוח ארץ-ישראל", שיצא מדי שנה, עד
1915, ואשר הכיל חלק מעשי לצד חומר מחקרי וספרותי, בעיקר מפרי עטו
של לונץ. מלבד כל זאת ההדיר לונץ כמה ספרים, עם הערות משלו, ביניהם: "כפתור
ופרח", לרב אשתורי הפרחי, "פאת השולחן", לרב ישראל משקלוב ו"תבואות הארץ"
לרב יהוסף שוורץ. נסיון נועז לאיש עיוור היתה הוצאת תלמוד ירושלמי על-פי
כתב-יד (עד מסכת כלאים, תרס"ח-תרע"ה).
לונץ היה חבר פעיל בועד הלשון העברית, וב-1902 יסד
את בית החינוך לעוורים, ועד מותו דאג להחזקתו. כן היה ממייסדי החברה העברית
לחקירת ארץ-ישראל (1913), וחבר לשכת בני-ברית. אברהם
משה לונץ נפטר בירושלים בב' באייר תרע"ח, 14 באפריל
1918.
[מקורות:
Jewish encyclopedia, קרסל,
אוצר ישראל, האנציקלופדיה העברית,
תדהר,
ויקיפדיה]
אברהם
משה לונץ נולד בקובנה, ליטא, בכ"ה בכסלו תרט"ו, 16
בדצמבר 1854. קיבל חינוך מסורתי ולמד עברית ולשונות
זרות. ב-1869 עלה לירושלים עם הוריו ולמד בישיבת "עץ
חיים", המשיך בלימודי חול ונמשך גם לספרי השכלה. התקרב אל ישראל דב
פרומקין, ועמו ייסד חוג למשכילים וספריה בירושלים
(1873־1874). בשל כך רדפוהו קנאים מאנשי היישוב הישן ואף ביקשו
לקפחו מתמיכת הישיבה. ב-1873 החל מותח ביקורת על
סדרי החלוקה והממונים עליה, אם כי לא הפך ליריב קבוע להם, וכאשר תקף גרץ את
היישוב הישן בירושלים, יצא לונץ כנגדו במאמר חריף. 