 |
||||
שמואל ליב ציטרון, עיתונאי, סופר ומבקר עברי ויידי. נולד במינסק
בכ"ד באייר תר"ך, 16 במאי 1860. קיבל את ראשית חינוכו אצל אביו. במות האב ב-1870 יצא ללמוד בישיבות, בתוכן ישיבת וולוז'ין (1875־1876), שבתקופת לימודיו בה נמשך להשכלה. ב-1876 יצא לווינה והתקרב אל
פרץ סמולנסקין, והמשיך לברסלאו ללמוד בסמינר לרבנים שם. ב-1877 פרסם את מאמרו הראשון ב"המגיד", וב-1878 את סיפורו הראשון ב"המביט" של
סמולנסקין. חזר למינסק ובשנים הבאות התפרנס מהוראה בערים שונות בפולין ובליטא. ב-1882 היה ממייסדי אגודת חובבי ציון במינסק, ובאותה שנה פרסם את מאמריו הראשונים על חיבת-ציון ויישוב ארץ-ישראל. מכאן ואילך פעל עשרות שנים בשירות התנועה הציונית כמרצה, עיתונאי, עורך, מתרגם והיסטוריון, אך היה זה רק היבט אחד מתוך פעילות ספרותית חרוצה, ענפה ועשירה ביותר. ב-1885 עבר לווארשה.
בשנות השמונים של המאה ה-19 נודע ציטרון בעיקר כמספר וכמתרגם ("אסיפת סיפורים מחיי בני ישראל", 1885; "משוק החיים", 1887; "יונה פותה", 1888). כן השתתף בעריכת השנתון "כנסת ישראל" של
שאול פנחס רבינוביץ (1886־1888) בעל המגמה הציונית. בשנות התשעים גברה השתתפותו כמסאי בכל העיתונים וכתבי העת העבריים הבולטים, ובמיוחד ב"המליץ", "השילוח" ו"לוח אחיאסף". עמדותיו כמבקר היו לאומיות שמרניות, והוא דגל בהתפתחות מתונה של התרבות העברית תוך שימור זיקתה למסורת היהדות. משום כך נעשה אחד מיריביהן החריפים של המגמות החדשניות בספרות העברית על סף המאה העשרים – הנטורליזם-נוסח-אירופה של "המהלך החדש" בראשות
בן-אביגדור, והמודרניזם של ברדיצ'בסקי ותומכיו ה"צעירים".
ב-1904 התיישב בווילנה, והצטרף למערכת העיתון "הזמן". בהדרגה חדל מתגובות עיתונאיות שוטפות והתמסר לכתיבה היסטוריוגרפית ענפה, בעלת אופי סיפורי, הנשענת במידה רבה על זכרונו העשיר שצבר אינספור רשמים והיכרויות. חיבוריו העיקריים הם: "רשימות לתולדות העיתונות העברית" (פורסם בהמשכים רבים בשבועון "העולם" בין 1911 ל-1930 ולא כונס); "תולדות חיבת ציון" (1914־1919); "אנשים וסופרים" (זכרונות ורשמים, 1921); "הרצל, חייו ופעולותיו" (1921); "יוצרי הספרות העברית החדשה" (מונוגרפיות על ראשי ספרות ההשכלה, 1922); "לכסיקון ציוני" (1924); "מאחורי הפרגוד" (מומרים, בוגדים ומתכחשים, 1923־1925). כל אלה בעברית. בין ספריו ביידיש: "דריי ליטעראַרישע דורות" (דיוקנאות וזכרונות על סופרי יידיש, 1920־1922); "די געשיכטע פון דער יידישער פרעסע פון יאָר 1863 ביז 1889" (1923); "שתדלנים – אינטערעסאַנטע יידישע טיפן פון נאָענטן עבר" (1926); "באַרימטע יידישע פרויען" (1928).
כתיבתו של ציטרון ביידיש התנהלה למקוטעין מאז 1878, והתגברה מאז 1899, בה נעשה אחד ממשתתפי "דער יוד". ב-1904 השתתף ב"דער טאָג" הפטרבורגי, ואחר כך בעיקר בעיתונות יידיש הווילנאית. בעשור האחרון לחייו, כאשר התדלדלה העיתונות העברית בפולין, השתתף בקביעות ב"מאָמענט" הוורשאי ובעיתוני יידיש אחרים, בהם פרסם בהמשכים את סדרותיו ההיסטוריוגרפיות בטרם כינוסן בספר.
שמואל ליב ציטרון נפטר בווילנה בי"ז בחשון תרצ"א, 8 בנובמבר 1930.
ספרים:
|
