אשר בן אליהו (אב"א) שפירא נולד בגרודנה
(היום בבלארוס) בה' בטבת ת"ר, 12 בדצמבר 1839 למשפחה יהודית אדוקה.
מילדותו סבל מהתעמרויותיו של אביו הקפדן, שניסה לדכא את הימשכותו אל הספרות היפה החילונית. כדי להסיטו מעולם ההשכלה השיאוהו הוריו אשה בגיל חמש-עשרה, אך גילויי ההתפקרות המופגנים שלו הביאו לפירוק הנישואים כעבור זמן לא רב. במאמציו להיחלץ מסביבת מוצאו המגבילה שהה תקופות קצרות בביאליסטוק ובווינה, ולבסוף התיישב בפטרבורג שנעשתה ביתו לשארית חייו. בתקופת חייו הראשונה בפטרבורג נקלע למצוקה כלכלית ולמחלה, וזכה לסעד ממשפחה רוסית פשוטה שאת בתה נשא לאשה. בנסיבות אלה המיר את דתו לנצרות – צעד שלא חדל להתייסר עליו ולהתבייש בו כל ימי חייו, אם כי בפועל לא חזר בו מעולם. פרדוקסלית נראה, שדווקא ההתנצרות חיזקה בקרבו את זהותו הלאומית היהודית ואת ההתרפקות על ההווי והמסורת היהודיים, עד שבערוב ימיו נהג לתאר את עצמו כאחד האנוסים.
עוד בגרודנה למד שפירא את מלאכת הצילום, שהקנתה לו גם פרנסה וגם סיפוק אסתטי. בפטרבורג צמח ונעשה לצלם-אמן, בעל עסק משגשג, שרבים מנכבדי העיר, מן הסופרים הרוסים החשובים ומראשי השלטון ואף ממשפחת המלוכה נמנו עם לקוחותיו. בד בבד החל לקנות לו שם כמשורר עברי. שיריו הראשונים פורסמו בכתבי-העת העבריים בשנות השבעים של המאה ה-19, אך תקופת יצירתו העיקרית חלה בשנות השמונים. במציאות שלאחר הפרעות של 1881, עם התעוררותה של תנועת חיבת-ציון, נעשה שפירא אחד הקולות הבולטים בשירה העברית בת הזמן בצד משוררים כמנחם מנדל דוליצקי ומרדכי צבי מאנה, עד שהיו שהכתירוהו כיורשו של יהודה ליב גורדון. באותן שנים חיבר את שתי החטיבות המרכזיות של שירתו. האחת, פואמה לירית בשני חלקים בשם "מחזיונות בת עמי" (1884 ואילך) מגוללת פרקים מילדותו של המשורר, שבתוכם משובצים סיפורי-אגדה מופלאים ששמע ממלמדו על ההיסטוריה היהודית הקדומה ועל גיבורי התנ"ך. השנייה, סידרת שירים בשם "משירי ישורון", משרטטת את דיוקנו של המשורר כשליח ציבור שייעודו לְבַכּוֹת את צרת עמו ולתת פֶּה לכיסופיו הלאומיים. הידוע בהם הוא "בשדמות בית לחם", שנעשה לימים לשיר-זמר פופולרי. נוסח כתיבתו של שפירא רגשני ומלודרמטי, מרבה בהשתפכויות בכי ובהתפרצויות זעם, ומגייס לצרכיו את אמצעי ההפלגה הרטוריים הקיצוניים ביותר.
בשנות התשעים שקעה יצירתו של שפירא ככל שזרחה שִׁמשם של משוררים צעירים ממנו, ובראשם ביאליק וטשרניחובסקי. נראה שגם התנצרותו, שזכתה ליחס סלחני למדי מצד עמיתיו המשכילים בני דורו, נשפטה עתה בחומרה יתירה על-ידי הסופרים הצעירים שצמחו באווירה הלאומית החדשה. מתוך מצוקתו עשה נסיונות לא מוצלחים לתקוף באמצעים סאטיריים את המהלך החדש בשירה העברית. יצירתו האחרונה, פואמה סאטירית בשם "סדום" על פרשת דרייפוס (1899), זכתה לביקורת קשה שמיררה את ימיו האחרונים. שפירא נפטר בפטרבורג בכ"ב
באדר ב' תר"ס, 23 במארס 1900. רוב שיריו כונסו בספר ב-1911 בידי יעקב פיכמן.
[כתב: אבנר הולצמן] [Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern
Europe]
[מקורות נוספים: קרסל,
ויקיפדיה,
Jewish encyclopedia,
Электронная еврейская энциклопедия]
הראל, שלמה. על יסוד ה'חזרה
(בתשובה)' כעקרון סטרוקטוראלי וכתבנית אידיאית ב'מחזיונות בת עמי' לק"א
שפירא.
מחקרי ירושלים בספרות עברית,
כרך ו' (תשמ"ד 1984), עמ' 47־60.
יניב, שלמה. קונסטנטין אבא שפירא – ראשון המשוררים של
הבלדה הספרותית העממית.
בספרו: הבלדה העברית : פרקים בהתפתחותה (חיפה : הוצאת הספרים של
אוניברסיטת חיפה, תשמ"ו 1986), עמ' 79־86.
לחובר, פ. [קונסטנטין אבא
שפירא]. בספרו: תולדות הספרות העברית החדשה, ספר שלישי, חלק ראשון
(תל אביב : דביר, תרצ"א), עמ' 56־66.
עוגן, יצחק.
אבא קונסטנטין שפירא. בספרו: שירה עברית
: אנתולוגיה של השירה העברית החדשה מרמח"ל ועד ימינו
(תל אביב : מ. ניומן, 1948), עמ' 229־235 (קטע נדפס גם ב'מעריב', י"ט בתשרי תש"ט,
220 באוקטובר 1948, עמ' 4)
פיכמן, יעקב.ק. א. שפירא.
בתוך: שירים נבחרים / ק"א שפירא (ורשה : תושיה, תרע"א 1911), עמ'
i־xvi <חזר ונדפס בספרו בטרם אביב : מסות
(תל אביב : מחברות לספרות, תשי"ט 1959), עמ' 42־63>
ציטרון, ש"ל. אשר (קונסטאנטין
אלכסנדרוביץ) שאפירא. בספרו: מאחורי
הפרגוד : מומרים, בוגדים, מתכחשים. חלק ראשון (וילנה : הוצאת צבי
מץ, תרפ"ד 1923), עמ' 101־115.
קשת, ישורון. על קונסטאנטין א.
שפירא. מולד, חוב' ו (33 34) (תשל"ה), עמ' 503־505.
שבא, שלמה. צילום מעשי ידי קונסטנטין שפירא.
עת-מול, שנה ג', גל' 6 (1978), עמ' 8.
שניאור, זלמן.קונסטנטין שפירא ואחרים : שיחות ספרותיות.
הצפירה,
ט"ו בתמוז תרע"ז, 5 ביולי 1917, עמ' 2־3; כ"ט בתמוז תרע"ז, 19 ביולי 1917,
עמ' 4־5; ז' באב תרע"ז, 26 ביולי 1917, עמ' 4־5; י"ד
באב תרע"ז, 2 באוגוסט 1917, עמ' 2־5.
