קלמן שולמן – ממשכילי וילנה; מתרגם ומעבד של ספרי היסטוריה וגיאוגרפיה. נולד בעיר ביחוב-ישן (Stary Bykhov) (פלך מוהילוב, רוסיה הלבנה) בי״ח באב תקע״ט, 9 באוגוסט 1819 למשפחה חסידית. בנעוריו למד כשש שנים בישיבת וולוז׳ין, ובערך ב-1840 עבר לעיירה קַלְוַרְיָה בפלך סובאלק, שם הוסיף ללמוד תורה, אך במקביל למד גרמנית ופיתח את זיקתו לספרות ההשכלה. ב-1843 השתקע בווילנה, והשתלב בחוג הסופרים המשכילים שם (ביניהם מרדכי אהרן גינצבורג, אד״ם הכהן, שמואל יוסף פין, אייזיק מאיר דיק ובמיוחד מיכה יוסף לבנזון – מיכ״ל, עמו פיתח ידידות קרובה מאוד). בווילנה ישב שולמן עד יומו האחרון. בשנים 1849–1861 שימש מורה לעברית בבית הספר הריאלי שליד בית המדרש הממשלתי לרבנים בווילנה. לאחר מכן התמסר כליל לעבודתו הספרותית הענפה, שזכתה לעידודה ולתמיכתה של ״חברת מרבי השכלה״ בפטרבורג. מפעלו של שולמן כולל עשרות ספרים שסגנונם תנ״כי מליצי. עיקרו הוקדש לתרגום ולעיבוד פופולרי – בעיקר מגרמנית – של ספרי היסטוריה, גיאוגרפיה ואתנוגרפיה כללית ויהודית. ספרו הבולט בתחום ההיסטוריה הכללית: ״דברי ימי עולם״ (תשעה כרכים, 1867–1884; על-פי Allgemeine Weltgeschichte מאת Georg Weber). בתחום הגיאוגרפיה הכללית: ״מחקרי ארץ רוסיה״ (1869); ״קרית מלך רב״ (על העיר פטרבורג, 1869); ״מוסדי ארץ״ (עשרה כרכים, 1871–1877); ״ארץ הקדם״ (על הודו, 1890). בתחום ההיסטוריה היהודית: ״הריסות ביתר״ (1858, בעקבות סיפור מאת הרב שמואל מאיר); ״תולדות חכמי ישראל״ (ארבעה כרכים, 1872–1878); ״דברי ימי היהודים״ (פרקים ראשונים מן ההיסטוריה של גרץ, 1876); וכן ארבעה ספרים מתוך כתבי יוסף בן-מתתיהו: ״תולדות יוסף״ (1859), ״מלחמות היהודים״ (שני כרכים, 1861–1863), ״קדמוניות היהודים״ (1867), ״ימי עם עולם״ (1887). בתחום הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ארץ-ישראל וסביבתה: ״הליכות קדם״ (1854); ״שולמית״ (1855); ״אריאל״ (1856); ״הראל״ (1866); ״שבילי ארץ הקדושה״ (1870). עוד פרסם כעשר אסופות של מאמרים בנושאים שונים בחוכמת ישראל. להצלחה רבה זכה תרגומו המקוצר לרומן ההרפתקאות המלודרמטי ״מסתרי פאריס״ (Mystères de Paris) מאת איז׳ן סי (Eugène Sue) (ארבעה כרכים, 1857–1860), שנפוץ באלפי עותקים, נקרא בתאווה והצית ויכוח עז על עצם הלגיטימיות של אימוץ הרומן בספרות העברית. גישתו המשכילית של שולמן הייתה משולבת בהשקפתו הדתית המוצקה, על-פי רוחה המתונה של השכלת וילנה. משום כך נטה למתן בתרגומיו יסודות הסותרים את מסורת ישראל. דוגמה בולטת היא תרגומו-עיבודו לפרקים מ״תולדות היהודים״ של גרץ, בו שילב תוספות משלו בדבר משמעותה הדתית של ההיסטוריה היהודית ופסח על ממצאים ומסקנות ברוח המחקר החילוני המודרני. מגמה אורתודוקסית זו הכעיסה משכילים רדיקליים כליליינבלום, אך סייעה לפופולריות של ספרי שולמן בקרב חוגים רחבים של קוראים מסורתיים שלא מצאו בהם סכנה. בדיעבד היו שראו בשולמן אחד ממבשרי הציונות בזכות ספרי ארץ-ישראל שלו, אם כי למעשה נבעה התרפקותו על מראות הארץ ועברה מרומנטיקה דתית יותר מאשר ממניעים לאומיים.  קלמן שולמן נפטר בווילנה בד׳ בשבט תרנ״ט, 15 בינואר 1899.

יצירות קלמן שולמן בפרויקט בן-יהודה

כתב: אבנר הולצמן
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, האנציקלופדיה העברית, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Jewish encyclopedia (1906), Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона]

ביבליוגרפיה:
יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ג, הוצאת ספרים אחיאסף, ירושלים 1953, עמ׳ 361–388.

• צרור איגרות של קלמן שולמאן אל יהודה ליב גורדון (יל״ג).  מאסף : לדברי ספרות, בקורת והגות, כרך א׳ (תש״ך 1960), עמ׳ 536–553 <הובא לדפוס על-ידי גדליה אלקושי>