זלמן
יצחק
אנֹכי (אהרנסון), סופר יידי ועברי. נולד בי״ז בתמוז תרל״ח, 18 ביולי 1878* בלאדי (רוסיה הלבנה), שם כיהן אביו כרב וכראש ישיבה. למד בישיבת טלז וב״קיבוץ״ של בעלי-מוסר במינסק. התגורר תקופת-מה בהומל, בה עסק בלימודי חול והיה מקורב לחוגם של הלל צייטלין, אורי ניסן גנסין ויוסף חיים ברנר. לאחר מכן חי באודסה, שם היה מעורב בחוגי אנרכיסטים ואף נאסר וישב בכלא ששה חודשים. עם שחרורו עבר לווילנה, ומכאן ואילך פתח בחיי נדודים בערי מזרח אירופה ומערבה, ובכלל זה גם תקופת שהות בארץ-ישראל (1910־1911).
את כתיבתו החל בעברית. סיפורו הראשון, ״הינוקא״, על בנו של אדמו״ר חסידי שאיבד את אמונתו ומרד בסביבת מוצאו, פורסם ב-1903 בירחון
״השילוח״ ועורר רושם רב. בתכניו הרומנטיים ובסגנונו הווידויי האקסטטי הוא קרוב לנוסח שפיתחו י״ל פרץ ומ״ז פייארברג, ובד בבד שזורות בו נימות ניטשיאניות. ב-1905 עבר אנכי ליידיש, ובשנים הבאות הירבה לפרסם מסיפוריו בכתבי העת. ב-1909 כינס לראשונה את סיפוריו בספר
״צווישן הימל און ערד״, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה פרסם עוד חמישה קבצים. בסיפוריו בשתי הלשונות, המצטיינים בהעמקה פסיכולוגית ובדרכי תיאור מעודנות, מופיעות שלוש קבוצות טיפוסיות של דמויות. האחת, כמו ה״ינוקא״, מורכבת מאנשים השתולים לכאורה עמוק בחברה היהודית המסורתית, אך משהו באמונתם או באחיזתם במציאות התערער ונגזר עליהם להיות קרועי נפש ללא תקנה. השנייה מורכבת מצעירים שפרשו מעולם המסורת אך לא מצאו את מקומם בעולם האחר והם חיים חיי תלישות, נדודים, בדידות וייסורי נפש ללא מוצא (בכך במיוחד קרוב אנכי לחבריו ברנר, גנסין ושופמן). בקבוצה השלישית דמויות מסורתיות עממיות מן העולם החסידי, השלֵמוֹת באמונתן ומקבלות את המציאות מתוך גישה חיובית-הרמונית מפוכחת. הבולטת בהן היא דמותו של ר' אבא, גיבורה של סידרת המונולוגים שנתחבבה מאוד על קהל הקוראים ואף השומעים. אנכי נעשה מזוהה בראש ובראשונה עם ר' אבא, שכן במשך שנים רבות נהג לערוך ערבי קריאה ברחבי מזרח אירופה ומחוץ לה, בהם ביצע את המונולוגים בכשרון קרייני-משחקי ניכר.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התגורר אנכי בסימפרופול שבחצי האי קרים. ב-1921
בא למוסקבה ועבד בארכיון של הקומיסריון לענייני יהודים. ב-1922 עזב את
רוסיה, ולאחר חודשים אחדים של שהות בברלין יצא לדרום אמריקה וערך סיבוב
מקיף של ערבי קריאה בקהילות היהודיות ברחבי היבשת. ב-1924 התיישב
בארץ-ישראל ונעשה פקיד בעיריית תל-אביב. מאותה העת חזר לכתיבה בעברית.
בעיקר התמסר לתרגום סיפוריו מיידיש לעברית, וכינס אותם בשני ספרים (״רב
אבא״, 1927; ״בין שמים וארץ״, 1945). במקביל ניסה לתת ביטוי להוויה
החלוצית-ההתיישבותית החדשה בארץ-ישראל בשני מחזותיו, ״הבית״ ו״ההר״, המתרחשים בקיבוצים צעירים בגליל. הראשון בהם אף הועלה על הבמה ב-1931.
חבריו הסופרים רחשו לו חיבה והערכה רבה, ואף כי לא נטה לפתוח בפניהם את
סגור לבו, הם מציגים אותו בזכרונותיהם כאדם המַעֲלָה.
אנכי נפטר בתל-אביב
בל' בתשרי תש״ח, 14 באוקטובר 1947.
[*על
פי תדהר ו'ספר האישים' (תרצ״ז) - נולד בתמוז תרל״ז 1877]
[נכתב על-ידי: אבנר הולצמן] [Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern
Europe]
[מקורות נוספים:
קרסל, ספר האישים (1937), לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראַטור,
Yiddish leksikon,
תדהר,
ויקיפדיה]
מסטבוים, יואל.״בין שמים וארץ״.דבר, א' בכסלו תש״ח, 14 בנובמבר 1947, עמ' 4.
סדן, דב [דב שטוק].
עמו וסביביו.דבר, א' בכסלו תש״ח, 14 בנובמבר 1947, עמ' 4, 6 <חזר ונדפס באבני זכרון, עמ' 303־313 ובארחות ושבילים, כרך סופרי יידיש וספרותה, עמ' 94־101, בשם: בן-הרב. המאמר תורגם ליידיש בידי שלמה גרודזנסקי ונדפס בטויערן און טירן, עמ' 30־42>
קריב, אברהם.משוררו של ר' אבא :
אחרי מיטתו של ז. י. אנכי.מאזנים (דו שבועון), שנה ראשונה, גל'
3 (ט' בחשון תש״ח, 23 באוקטובר 1947), עמ' 45־46 <חזר ונדפס בספרו: עיונים : מאמרי בקורת (תל
אביב : הוצאת ספרים של אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תש״י 1950), עמ'
104־107>
קריב, אברהם. ז. י. אנכי.
בתוך: ר' אבא : סיפורים ומחזות / ז. י. אנכי (תל אביב : אגודת
הסופרים העברים ליד הוצאת דביר, תש״ך 1960), עמ' 9־17.
ברש, אשר.ז. י. אנכי ור' אבא
(הקדמה). רב אבא / ז. י. אנכי (ירושלים : מצפה, תרפ״ז), עמ' ה' <חזר
ונדפס בכתבי אשר ברש, כרך שלישי (תל אביב : הוצאת מסדה, תשי״ז), עמ'
27־28>
קריב, אברהם.אסיף : על כתבי ז. י.
אנכי. דבר, י״ב בחשון תש״ו, 19 באוקטובר 1945, עמ' 3 <חזר ונדפס בספרו: עיונים : מאמרי בקורת (תל
אביב : הוצאת ספרים של אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תש״י 1950), עמ' 95־104>
זלמן
יצחק
אנֹכי (אהרנסון), סופר יידי ועברי. נולד בי״ז בתמוז תרל״ח, 18 ביולי 1878* בלאדי (רוסיה הלבנה), שם כיהן אביו כרב וכראש ישיבה. למד בישיבת טלז וב״קיבוץ״ של בעלי-מוסר במינסק. התגורר תקופת-מה בהומל, בה עסק בלימודי חול והיה מקורב לחוגם של הלל צייטלין, אורי ניסן גנסין ויוסף חיים ברנר. לאחר מכן חי באודסה, שם היה מעורב בחוגי אנרכיסטים ואף נאסר וישב בכלא ששה חודשים. עם שחרורו עבר לווילנה, ומכאן ואילך פתח בחיי נדודים בערי מזרח אירופה ומערבה, ובכלל זה גם תקופת שהות בארץ-ישראל (1910־1911).
