משה
ברוך לזבניק נולד בכ"ח בסיון תרל"ט, 19 ביוני 1879 בעיר פייטריקוב
(Pietrykaŭ), פלך מינסק (כיום בבלארוס). ימי נעוריו עברו עליו בעיר-הולדתו.
"טובים היו הימים ההם, טובים ומאושרים," כתב בזכרונות ילדותו, "וכשאני מעלה
אותם בזכרוני, לבי כל-כך מתרכך, כל כך מתגעגע ונפשי מתמלאה כל-כך תום
ושלוה." בגיל 19 עמד בבחינות אקסטרניות וקיבל תעודת מורה. עסק בהוראה
בווארשה וכן בעבודות ספרותיות. לאחר מלחמת העולם הראשונה עלה לארץ-ישראל
והמשיך בהוראה, כתיבה ותרגום. בשנותיו האחרונות חי חיי דחקות ומסכנות.
המציא שיטת ניקוד למכונת דפוס ועל אף השתדלויותיו שלו וכן של אחרים (בהם
ח"נ ביאליק) לא יצא הדבר לפועל. פירסם מראשית המאה שירים, מסות ודברי
פובליציסטיקה. אסופת שיריו משנות תרס"ב-תרס"ט נכללה בספרו "שירים" (וארשה,
תרס"ט). אף הוציא שני מחזות ("שאול" ו"חבלי משיח") בספרו "חזיונות" (תרצ"ג)
והספר לילדים "מזכרונות הילדות" (וארשה, תרס"ז בספריית "בכורים"). רוב
שנותיו התרפק לזבניק על ילדותו האבודה, וסיפוריו על אותם ימים, שנדפסו
בשבועוני הילדים "עולם קטן" ו"החיים והטבע" ובספריית "פרחים", רווים עדנה
ופיוט. הוציא עוד "המשומד" (מסורת עם. וארשה, תרע"ד), קונטרסים בענייני-יום
"בהכרח היסטורי" (תרצ"ז) ו"במבחן אחרית הימים" (בערך תשי"א), ליקוטים
נבחרים לרמב"ם בצירוף תולדותיו (וארשה, תרע"א ואילך) ותירגם "דוד ליב
מגדבורגר" לשלמה כהן (תרצ"ג) וכן סיפור של מרדכי בן-עמי
(רבינוביץ') בתוך ספרו "סיפורים לילדי ישראל" (תל-אביב, דביר תר"ץ). משה ברוך לזבניק נפטר בתל-אביב בג' באדר
תשט"ז, 15 בפברואר 1956.
[מקורות: קרסל, לקסיקון אופק לספרות ילדים]
[צילום: אוסף שבדרון, הספריה הלאומית]