מרדכי בן יעקב רבינוביץ, הידוע בשמו הספרותי - בן-עמי, נולד  בט׳ באב תרי״ד, 3 באוגוסט 1854 בפלך פודולינה שברוסיה. אביו, שהיה חסיד ממשפחת אדמו״רים, נפטר עליו בהיותו בן 4. הוא קיבל חינוך מסורתי, למד ב׳חדר׳ ואחר-כך בישיבה באודסה. שם הכיר את פרץ סמולנסקין, שהשפיע על לימודי ההשכלה שלו. כאשר היה סטודנט באוניברסיטת אודסה כתב מאמרים לאומיים, כגון ״מלחמת היהודים ברומאים״. כאשר פרצו הפרעות ב-1881 (׳הסופות בנגב׳) הטיף נגד ההבלגה, ודרש להקים אגודות להגנה עצמית. לאחר הפרעות כתב סיפורים על חגי ישראל והיהדות. הוא היה חבר בוועד ״חובבי ציון״ באודסה וציר בקונגרס הציוני הראשון. העריץ את ד״ר הרצל, ובמותו נהג מנהג אבלות וישב ״שבעה״. בשנת 1923 עלה ארצה. סיפוריו, שנכתבו ברוסית וביידיש, ביטאו מגמה של מאבק בהתבוללות. הם תורגמו לעברית על-ידי חיים-נחמן ביאליק.  מרדכי בן עמי נפטר בתל אביב בא׳ באדר א׳ תרצ״ב, 9 בפברואר 1932 ונטמן בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב, בקרבת קברו של אחד-העם.

[מקורות: תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, ויקיפדיה, Yiddish Leksikon, Электронная еврейская энциклопедия, YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, Encyclopaedia Judaica (2nd edition)]