יהודה בן יצחק סומו לבית פורטה לאונה, נולד במנטובה, איטליה למשפחה יהודית מיוחסת. למד גם לימודי חול, והתפרנס מכתיבה ומהעתקה של כתבי-יד. לצד עבודתו זו חיבר סומו יצירות רבות: מחזות-רועים (פסטורלות) בשפה האיטלקית ומסות על אמנות הבמה שקובצו בששה-עשר כרכים. מרבית יצירותיו אבדו בשריפה גדולה שפרצה בספרית טורינו בשנת 1904. בתרבות היהודית נחשב התיאטרון לדבר תועבה. רק בפורים או בשמחות משפחתיות היה מותר לבצע מופעי במה ולחזות בהם. יהודי איטליה גילו פתיחות גדולה יותר והתירו לקיים מופעים רבים ומגוונים יותר. יהודה סומו כתב את מחזותיו בשפה העברית והציגם במסיבות נישואין ואירוסים ובשמחות משפחתיות אחרות, כדי לשעשע את האורחים. את השראתו הוא שאב ממקורות לא-יהודיים, וביניהם מן הקומדיה דל-ארטה, שהתפתחה באיטליה בתקופת הרנסנס. נושא נפיץ בקומדיה זו היה תיאור המכשולים שעובר זוג אוהבים כדי לממש את אהבתו, ולכן התאים לשמחות האירוסים והנישואים. גם את מחזהו הידוע ביותר, "צחות בדיחותא דקדושין" ("תעלולי נישואין") , כתב סומו ברוח הקומדיה דל-ארטה. המחזה מציג דמויות רבות המסתבכות ללא הרף בתככים מצחיקים, ושפתו המליצית משלבת את לשון התנ"ך עם לשון המשנה והתלמוד. המחזה עובד לשפה מודרנית יותר על ידי לאה גולדברג, והוצג פעמים מספר על במות בארץ.
[מקורות: Jewish encyclopedia, ויקיפדיה]

• צחות בדיחותא דקידושין : קומידיה בחמש מערכות / מאת יהודה סומו איש מאנטובה ; יוצאות לאור על פי שלושה כתבי יד בצרוף מבוא הערות ונספחים על ידי חיים שירמן (ירושלים : ספרי תרשיש ; תל אביב : הוצאת דביר, תשכ"ה 1965) <יצא לאור לראשונה ב-1945>