ריטה קוגן, משוררת, מתרגמת, סופרת ומהנדסת, נולדה בסנקט פטרבורג בבכ״ז באלול תשל״ו, 22 בספטמבר 1976. עלתה לארץ עם אימהּ ב־1990. שנות נעוריה עברו עליה בחיפה ובקריית חיים. בגיל עשרים ושלוש עזבה את בית אימהּ ועברה לגור במרכז הארץ, וכיום מתגוררת בתל אביב ועובדת כמהנדסת בכירה בתחום ההיי־טק. החלה לכתוב שירה ברוסית בגיל שש. בגיל שבע־עשרה החלה לכתוב שירה בעברית ולתרגם לעברית שירה רוסית. פרסמה לראשונה כמה שירים בספר שירים וציורים שהתלווה לספר המחזור של שכבתה.
    ספר שיריה הראשון רישיון לשגיאות כתיב בעריכת דורית זילברמן ראה אור בהוצאת אלרום ב־2015. חוויית ההגירה, על רבים מרבדיה, מקבלת ביטוי עז הן בספר זה והן בספרה השני סוס בחצאית (עיתון 77, 2018). השירים מתארים את הקרע מן השפה הרוסית, קשיי הסתגלות של ילדה מהגרת בתרבות חדשה בעלת דעות קדומות ואלימות על העלייה הרוסית: ״אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִפֹּה / אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִשָּׁם / לָמָּה קַר לָךְ? אַתְּ רוּסִיָּה! / לָמָּה חַם לָךְ? אַתְּ מִיִּשְׂרָאֵל! / יוּ! אֵין לָךְ מִבְטָא. / דַּוְקָא יֵשׁ לָךְ מִבְטָא. […] שְׂמֹאלָנִית? מוּזָר. אַתְּ רוּסִיָּה! יֵשׁ חָבֵר? אֵין? מוּזָר. אַתְּ רוּסִיָּה! / לֹא תִּזְדַּיְּנִי אִתִּי? לֹא מַתְאִים. אַתְּ רוּסִיָּה״ (מתוך השיר ״הגדרה עצמית״, רישיון לשגיאות כתיב, עמ׳ 119). ״בִּשְׁבִילְכֶם ‬אֲנַחְנוּ ‬קִרְקָס ‬רוּסִי:‬ / נָשִׁים ‬כְּנוּעוֹת, ‬/ גְּבָרִים ‬שׁוֹתִים, ‬/ זְקֵנִים ‬בְּמֶדַלְיוֹת,‬ / זְקֵנוֹת ‬מְנַקּוֹת, ‬/ יְלָדִים ‬מִצְטַיְּנִים ‬בְּפִיזִיקָה, ‬/ יְלָדוֹת ‬שַׁרְמוּטוֹת״ (מתוך השיר ״עצי אשוח לא״, סוס בחצאית, עמ׳ 82).
    אך שיריה של קוגן אינם מצטמצמים אך ורק לחוויות ההגירה. הם מפליגים אל מחוזות של מיתולוגיה, של מורשת האומנות ושל אהבה ואלימות בסביבה ישראלית קשוחה ומאתגרת. קשת הנושאים הזאת מקבלת ביטוי בשפה שנרכשה בווירטואוזיות, והיא נושאת במתכוון ארומה של תרבות רוסית. השירים גם נעים ביצירתיות בין מוזיקליות שקולה וקצובה לבין מוזיקליות דיבורית.
    ספר שיריה השני סוס בחצאית ראה אור ב־2018 בעריכת אפרת מישורי. בשירי הספר ניכרת התפתחות והשתחררות מנושאים קלאסיים. חוויות ההגירה האישיות שלה מבוטאות בספר בדרך המחברת אותן לחוויית ההגירה הכוללת של ישראלים רבים. מחזור השירים העז והמפעים ״מונֶה אונס״ הכלול בספר עוסק באונס שעברה. שירתה מושפעת מרחל המשוררת, לאה גולדברג, דוד פוגל, אבות ישורון, דוד אבידן והשירה הרוסית הקלאסית, ובעיקר פושקין ולרמונטוב.
    ספר שירה נוסף מחלת יבשה, יצא לאור ב־2022. בספר רבים משיריה הם מחוות למשוררים ולסופרים שונים, בהם סילביה פלאת׳, דוד פוגל, אוסיפ מנדלשטם, סרז׳ גינסבורג וי״ח ברנר.
    גם בבסיס סיפוריה עומדות חוויות ביוגרפיות שעובדו בפריזמה הלירית ההגותית והתרבותית האופיינית לה כל כך, אך כאן, בהתאם לרוחב המצע והאופי הנרטיבי המובהק של הז׳אנר, החוויות נמסרות ברזולוציה גבוהה יותר. הפצעים והצלקות חשופים ובוטים, והגוף מפולש ונחבל שוב ושוב. בסיפורים, כמו בשירים, השפה גבוהה ומהודרת, נדמית תדיר כמתורגמת ומהדהדת שפה אחרת, קרובה־רחוקה. תיאורי הסביבה, ובעיקר תיאורי החפצים, מפורטים, מדויקים ויציבים, ובכך מעמידים קונטרפונקט חריף למצב הגוף והנפש של הדמויות הראשיות, הנצפות באירועים של פגימה, חדירה ונזילה.
    ספרה הראשון בפרוזה, ארץ־סלע (2021), הוא ספרה השלישי והוא כולל סיפורים קצרים ונובלות העוסקים בהתבגרות בתקופת הדמדומים של ברית המועצות ובהגירה מדכדכת לישראל. אף שהשפה הגבוהה של המחברת צורמת לעתים, היא מיטיבה לתאר מציאות אפלה וסוערת אך גם גסה וגזענית.
    ריטה קוגן מרבה לתרגם מהספרות הרוסית ובעיקר ספרות ילדים קלאסית: הפואמה בת הצאר ושבעת האבירים מאת אלכסנדר פושקין בתרגומה יצאה לאור ב־2018;  פרח הארגמן מאת סרגי אקסקוב יצא לאור ב־2019; העיירה שבתיבה מאת ולדימיר אודוייבסקי ב־2020, ובשלהי אותה שנה התרנגולת השחורה או התושבים התת־קרקעיים, פרי עטו של אנטוני פוגורלסקי.
    ב־2022 יצא לאור הספר הכפפה של יד שמאל, הכולל משירתן של המשוררת הרוסית אנה אחמטובה (1889–1966), בת פטרבורג והמשוררת  מרינה צווטאייבה (1892–1941), בת מוסקבה בתרגומן של ריטה קוגן  וסיון בסקין.
    שיריה ותרגומי השירה שלה התפרסמו בכתבי־עת (הו!, מאזניים, עתון 77, כרמל, ועוד) ובעיתונות היומית. מסורת עשירה של תרגום לעברית מן השירה הרוסית מקבלת בתרגומיה המשך עז־ביטוי ורענן, בזכות קשיבותה לדקויות ולצלילים הן ברוסית והן בעברית העדכנית. סיפוריה התפרסמו בכתבי העת מעין ומאזניים, במהדורה הדיגיטלית של כתב העת גרנטה וב׳מעבורת׳ – פרויקט הסיפור הקצר. על ספרה השני זכתה לציון לשבח מטעם פרס רעיית הנשיא לשירה לשנת 2018. סיפורה ״החטא השלישי״ זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ לשנת תשע״ה. סיפורה ״ככה וככה״ זכה במקום השלישי בתחרות הסיפור הקצר של כנרת, זמורה־ביתן, דביר לשנת 2017.

נכתב על־ידי נסים קלדרון ויגאל שוורץ עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]
[צילום: סיון צדוק] 

אברבוך, מאשה. ״חיים בצל הגירה, אב נעלם, אונס: המשוררת ריטה קוגן מוציאה ספר שני״. ״הארץ״. 11.7.2018. 
מלק־בודה, רחלי. ״המשוררת שמשמיעה את קולם המושתק של העולים״. ״מקור ראשון״. 22.1.2019.
צדוק, סיון. ״לו הייתי פיארטית: ריטה קוגן כותבת שירה נועזת ומשיטה יאכטות בלב ים״. ״xnetלאשה״. 6.2.2016.

• רישיון לשגיאות כתיב (תל אביב : אלרום, תשע״ו 2015) <עריכה – דורית זילברמן>
• סוס בחצאית (תל אביב : הוצאת אש קטנה 77, 2018) <שירים>
• ארץ־סלע : סיפורים קצרים ונובלות (חבל מודיעין : דביר ; באר שבע : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, תשפ״א 2021)
• מחלת יבשה (תל אביב : ספרי עתון 77, 2022) <שירים. עריכה – דורי מנור>

• טעימות : אסופת תרגומים מהספרות הרוסית (תל אביב : הוצאת פסיק, 2018) <ליקטו ותרגמו – דניאל ברנוב, ריטה קוגן, אורי שכטר>
• האגדה על בת הצאר ושבעת האבירים / אלכסנדר סרגיביץ׳ פושקין (בנימינה : קדימה הוצאה לאור, תשע״ח 2018) <איורים – יבגני אנטוננקוב>
• פרח הארגמן / סרגי טימופייביץ׳ אקסקוב (קיסריה : קדימה הוצאה לאור, תשע״ט 2019) <איורים – סרגי גברילוב>
• העיירה שבתיבה / ולדימיר פיודורוביץ׳ אודוייבסקי (קיסריה : קדימה הוצאה לאור, תש״ף 2020) <עריכת תרגום – עודד וולקשטיין ; ציורים – יבגני אנטוננקוב>
• התרנגולת השחורה, או: התושבים התת־קרקעיים / אנטוני פוגורלסקי (קיסריה : קדימה הוצאה לאור, תשפ״א 2020) <איורים – סרגי גברילוב>
• הכפפה של יד שמאל / אנה אחמטובה ומרינה צווטאייבה (תל אביב : אפרסמון, תשפ״ב 2022) <בשיתוף סיון בסקין>
• וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל / אוסיפ מנדלשטם (תל־אביב : אפרסמון, תשפ״ה 2024) <שירים. עריכת התרגום – עומר ולדמן>

• סיפור קולי – ״ככה וככה״ מאת ריטה קוגן 
• ריטה קוגן באתרה של נילי דגן