זאב (ולדימיר) ז׳בוטינסקי נולד באודיסה, אוקראינה, בי״ג בחשון תרמ״א, 18 באוקטובר 1880. קיבל חינוך כללי בבתי–ספר רוסיים ובמקצת גם חינוך עברי (מפי י. ח. רבניצקי). החל בגיל צעיר בכתיבה רוסית ואף בתרגומים (גם מעברית). ב–1898, לפני סיום לימודיו בבית הספר התיכון, יצא ככתב לעיתון רוסי לברן בשוייץ ולמד שם תקופה קצרה באוניברסיטה. בה בשנה עבר לרומא ומשם פירסם בחתימת: ״אלטלנה״ פיליטונים ברוסית והמשיך שם לימודיו באוניברסיטה. ב–1901 חזר לרוסיה וב–1903 חל המפנה שלו לציונות בהשפעת הפוגרום בקישינוב והשתתף לראשונה בקונגרס אוגנדה שהתקיים אותה שנה. מאז החלה פעילותו בתנועה הציונית בעל–פה ובכתב — בעיתונות הציונית ברוסית שהיה בעורכיה. כן היה במתווי התוכנית לעבודת–ההווה בציונות (״תכנית הלסינגפורס״, 1906). ביקר בארץ ב–1908 ועם פרוץ מהפכת ״התורכים הצעירים״ נשלח לקושטא לשם עבודה ציונית. ב–1910 עזב את קושטא בשל סכסוכו עם ההסתדרות הציונית (בעיקר עם יעקובסון קאן, בשל ספרו) וחזר לרוסיה. היה פעיל בעיקר בתחום ההסברה הציונית והיה מהיחידים שעשו לרעיון הכנסת העברית לתחום החינוך היהודי והלאומי. בראשית מלחמת העולם הראשונה יצא למערב ככתבו של עיתון רוסי ובתפקידו זה בא לאלכסנדריה, בה מצא גולים מארץ ישראל. שם החל בהטפה לרעיון הגדודים, עם יוסף טרומפלדור, תוך פרוגנוזה של ניצחון אנגליה ותבוסת תורכיה. בשל אי הסכמתו לשרת מחוץ לחזית הארץ, בניגוד לדעתו של טרומפלדור שיצא בראש גדוד לגליפולי, יצא לאנגליה להטיף לגדודים. ב-1915 חזר לרוסיה והמשיך גם כאן בהטפה לדעותיו. ב–1917 נוצר הגדוד (״גדוד 38 של קלעי המלך״) וב–1918 יצא אתו לחזית הארצישראלית והשתתף בחזית עבר–הירדן. תוך שירותו הפעיל בצבא היה ב״ועד הצירים״ ובשאר מוסדות הישוב בשלהי המלחמה. כששוחרר מהצבא היה בין היוזמים להקמת העיתון היומי ״הארץ״ והעברתו מהרשות הצבאית לקבוצת סופרים ועיתונאים, שהחלה להוציאו ב–1919. היה בין העורכים והמשתתפים הקבועים — ובעיקר בתחום הפובליציסטי. עם פרוץ מאורעות הדמים בפסח תר״ף (1920) היה מפקד ההגנה ונעצר יחד עם המגינים ונידון לחמש עשרה שנות עבודת פרך (העונש הופחת ע״י המפקד העליון לשנה אחת). ביולי 1920 חונן ע״י הנציב העליון, הרברט סמואל, ויצא לאנגליה. נבחר לחבר המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית ובקונגרס הציוני הי״ב (1921) נבחר לאכסקוטיבה וב–1922 יצא למסע תעמולה לאדצות–הברית. בראשית 1923 התפטר מהאכסקוטיבה בשל הקו המדיני של ויצמן, שלא נראה לו, ויצר את התנועה הריביזיוניסטית. חי לסירוגין בברלין ובפאריס בפעילות ציונית ועיתונאית. בקונגרס הציוני הי״ז (1931) קרע כרטים הציר שלו, כשלא נתקבלה הצעתו בענין הגדרת מטרתה הסופית של הציונות, ויצר את ״ההסתדרות הציונית החדשה״. בשנים 1928–1929 חי בארץ כראש חברת הביטוח ״יהודה״ ועם צאתו ב–1929 לקונגרס נאסרה עליו השיבה לארץ. מאז פעיל בתנועה הריביזיוניסטית ובית״ר באירופה ובארצות–הברית. זאב ז׳בוטינסקי נפטר בניו-יורק בכ״ט בתמוז ת״ש, 4 באוגוסט 1940 ועצמותיו הועלו ארצה ונטמנו בכ״ט בתמוז תשכ״ד, 9 ביולי 1964 בהר הרצל בירושלים.
    פירסם פובליציסטיקה ובלטריסטיקה (שירים, סיפורים) וכן תרגומים בכמה לשונות, בעיקר ברוסית, ובין שתי המלחמות בעברית וביידיש. את כתיבתו העברית החל בתרס״ד (בהצופה) ולאחר–מכן השתתף בהשלוח (שם פירסם מאמרו: ״שפת ההשכלה״ — השכלה במשמעות: חינוך), העולם, המבשר ועוד. בימי שבתו במאסר עכו החל בתרגום העברי לחלק הראשון של ״הקומדיה האלהית״ לדנטה — ״התופת״, והפסיקו כאשר ״התברר שהעבודה עלתה על ידיעותי״ (נדפס בהתקופה כרכים י״ט, כ״ד, כ״ו, כ״ט. חזר ונדפס בכרך שירים במהדורת כתביו, בצירוף תוספת תרגומים של שני פרקים. שני מזמורים חדשים נתגלו זה מקרוב ונדפסו בהאומה, גל׳ 5, תמוז תשכ״ג). ב–1923 הקים יחד עם ש. פרלמן את הוצאת הספרים ״הספר״ ושניהם הוציאו את האטלס העברי הראשון (לונדון, תרפ״ו), כל בו לתלמיד ותרגומים לספרי בלשים. ספריו האחרים העברים: המבטא העברי (תר״ץ), מדינה עברית — פתרון שאלת היהודים (תרצ״ז), כתבים נבחרים (כרכים א—ג. תרצ״ו-תש״ו), חזית המלחמה של עם ישראל (תש״א) וכמה קונטרסים בעניני יום. מהדורת–כתביו בשמונה–עשר כרכים יצאה בשנים תש״ז—תשי״ט, הכוללת כתבי מקור ותרגום לרומנים, סיפורים, שירים ופיליטונים שלו, תרגומיו הוא עצמו ואוטוביוגרפיות (בין המתרגמים של כתביו: אב״א אחימאיר, ב. אליאב, ברוך קרוא, חנניה ריכמן ועוד). משהוקמה באודיסה ב–1911 הוצאת ספרים ״תורגמן״ הוציא בה את תרגומו המקוצר לספרו של ר. ג׳ובניולי: אספרטקוס (אודיסה, תרע״ג). כן נודע תרגומו ל״העורב״ של אדגר אלן פו, שבכלל תרגומים אחרים יצא באסופת תרגומים שלו (ברלין, תרפ״ד. כאן נוסח מתוקן מזה שנדפס לראשונה במולדת). החידוש בתרגומיו הוא בהברה הספרדית. לחם בעד החלפת האלפבית העברית בלטינית וכל ימיו העדיף לעצמו את העברית בכתיב לטיני. היה מעורכי העיתונות הריביזיוניסטית על כל שמותיה (דואר היום, הירדן, העם ועוד).

לכתבות נוספות על זאב ז׳בוטינסקי בספריה הלאומית

יצירות זאב ז׳בוטינסקי בפרויקט בן-יהודה

[מקורות: קרסל, תדהר, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, Электронная еврейская энциклопедия, YIVO encyclopedia of Jews in Eastern Europe  ויקיפדיה]

• אטלס / בעריכת ז. ז׳בוטינסקי וש׳ פרלמן (לונדון : הספר, תרפ״ו 1925)