אפרים אלימלך אורבך נולד בולוצלאבק, פולין, בט׳ בסיון תרע״ב, 25 במאי 1912. למד בבית־המדרש לרבנים ובאוניברסיטת ברסלאו. סיים לימודיו באוניברסיטת רומא (1936). הורה בבית־המדרש לרבנים בברסלאו (1935–1938). עלה ארצה ב־1938 ועסק בהוראה בבתי־ספר תיכוניים (בשנים 1946–1950 ניהל בית הספר התיכון ״מעלה״ בירושלים), ולאחר מכן היה מפקח על בתי־ספר תיכוניים (1950–1952) ומנהל המחלקה למפעלי מדע ומחקר במשרד החינוך והתרבות (1952–1953). מ־1953 מורה, מ־1956 פרופסור לתלמוד וספרות רבנית באוניברסיטה העברית בירושלים.
    אפרים א׳ אורבך נפטר בירושלים בכ׳ בתמוז תשנ״א, 3 ביולי 1991.
    פירסם בעברית ובשפות אחרות מחקרים על הספרות התלמודית והרבנית בימי־הביניים ובעיקר על פעלם של בעלי ה״תוספות״. סיכום מחקריו אלה הוא ספרו: ״בעלי התוספות, תולדותיהם, חיבוריהם ושיטתם״ (תשט״ו ואילך). ההדיר: ״ערוגת הבושם״ לאברהם בן עזריאל (פירוש לספרות הפיוט של ימי־הביניים. תרצ״ט–תשכ״ג) והשלים את מהדורת הספר: ״פתרון שנים־עשר״ (פירוש לתרי־עשר) לקראי דניאל אלקומסי, שבהוצאתו התחיל י. ד. מרקון (תשי״ח).

ארכיון אפרים אלימלך אורבך בספריה הלאומית

מקורות: קרסל, אנציקלופדיה של הציונות הדתית,  ויקיפדיה 

• על יהדות וחינוך (ירושלים : בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ושל משרד החינוך והתרבות, תשכ״ז 1966)
  תוכן העניינים
• על ציונות ויהדות : עיונים ומסות (ירושלים : הספריה הציונית על־יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ״ה 1985)
  תוכן העניינים